גבירת המאפיה

פרק 6 ❤︎

״תתחרחק ממני!״ אמרתי בחצי צעקה. הוא גרר אותי לשירותים בבית של אחד האנדרבוסים. אני לא מאמינה שהוא עושה את זה באירוע. למה אף אחד לא עובר כאן?
״תדברי חלש יותר,כלבה.״ הוא נהם ופתח את הריצרצ של השמלה שלי. ״אני לא רוצה לעשות את זה יותר.״ אמרתי ונשכתי את שפתי התחתונה.
״טוב שלא שאלתי אותך.״ זה כבר יותר מידי. שנתיים מזוינות שבהן הוא מתעלל בי. ״אני אצרח.״ הוא גיחך. ״לא, את לא.״ צעקתי הכי חזק שיכלתי אבל זה היה רק לשתי שניות כשידו החזיקה בחוזקה בצווארי וציפורניו ננעצו בעורי. אני לא מצליחה לנשום. הוא קירב את פניו לפניי ולחץ חזק יותר על צווארי עד שחשבתי שאני הולכת להתעלף. ״הזהרתי אותך.״

קמתי מכוסה בזיעה וליבי דפק בחוזקה. מיד שמתי את ידי מסביב לצווארי אבל לא היה שום יד אחרת. סיוט. הפעם ראיתי את הפנים טוב. הן לא היו מטושטשות והזיכרון הרגיש כאילו אני בתוך הרגע. ניסיתי לקחת נשימות עמוקות אבל לא הזזתי את ידי מצווארי. פחדתי שאם אוריד אותה, היד האחרת תחזור. תזוזה לידי גרמה לי להסתכל לשמאלי. דריו. ניו יורק. נישואים.

הוא מיד הושיט יד לאקדחו. ״מה קרה?!״ הוא נהם בקול צרוד משינה בזמן שכיוון את האקדח אל הדלת. כשלא עניתי הוא הסתובב והביט בי אבל לא הוריד את אקדחו. ״לילה?״ אחרי דקה הבנתי שהוא אמר משהו ולאט לאט הורדתי את ידי מצווארי.

״מה?״ אמרתי בשקט.
הוא הדליק את מנורת הלילה והניח את אקדחו, כנראה הבין שאין תוקפים.
״מה קרה?״ הוא שאל שוב.

״מה השעה?״ התעלמתי משאלתו. אני לא יכולה לספר לו על הסיוטים שלי, מספיק מה שהוא עשה לקאלום. אני לא רוצה שירגיש מחויב לעזור לי. אני יכולה להתמודד לבד.

הוא הרים את הטלפון שלו מהשידה ולאחר רגע הניח אותו שוב.
״ארבע וחצי.״ הוא כיווץ את גבותיו והמשיך להביט בי.

״אל תסתכל עליי ככה.״ אמרתי ברוגז קל.
״איך?״ הוא שאל.
״כאילו אני שבורה.״
״את לא שבורה.״ מילותיו גרמו לחיוך קטן לעלות על שפתיי.
״את הולכת לספר לי מה קרה?״ הוא שאל בשקט.

נענעתי בראשי. אני לא חושבת שאני יכולה לדבר עם פרץ הרגשות שיש בתוכי כרגע. ראיתי את הפנים שלו. הרגשתי דמעות צורבות את העיניים שלי ומיהרתי למצמץ. לא אבכה מולו.

״היי, אה, יש חדר כושר באיזור?״ אני צריכה מקום ללכת אליו אחרי שאני קמה.
״כן, אני אפנה זמן בקרוב כדי להראות לך.״
פאק. אז פשוט אצטרך להעסיק את עצמי. אוקיי, לא קשה כל כך.

קמתי מהמיטה והיד של דריו מיהרה להחזיק במרפקי, עוצרת אותי.
״לאן לעזאזל את חושבת שאת הולכת?״
״אני לא חוזרת לישון.״ אמרתי ונעצתי בו מבט כועס.
״למה לא?״ הוא הרים את קולו מעט. ״כי אני לא יכולה.״ בלעתי את רוקי בחוזקה והסטתי את מבטי.