גבירת המאפיה

פרק 27 ❤︎

נקודת מבט: דריו.

הנהנתי וסימנתי לה להסתובב.
היא הסתובבה, מראה לי את הגב שלה.
הגוף שלה נראה כל כך פאקינג מדהים בשמלה הזאת. אני רוצה לקנות לה את כל השמלות בעולם, רק בשביל הקימורים האלה.

הגוף של לילה שונה במובן מסוים. היא לא כמו הבנות האחרות שהייתי איתן. יש לה קסם אישי שלא היה לאף אחת מהן.
היא מיוחדת.
יחידה במינה.
וכולה שלי.

העברתי את שיערה מעבר לכתפה והעברתי את ידי על גבה, עד לריצרץ.
היא רעדה תחת מגעי.

פתחתי את שמלתה באיטיות, וחייכתי לעצמי שנאנחה כשהריצרץ נשאר פתוח לחלוטין.

״גם נעליים וגם שמלה רצחניים.״ היא אמרה וגיכחה לפני שהסתובבה להביט בי.

״תוד—״ היא התחילה להגיד אבל קטעתי אותה. אני לא יכול להתאפק.
״למה את לובשת שמלה אם היא לא נוחה לך?״ שאלתי וכיווצתי את גבותיי.
״תירגע, אני לא קניתי אותה קטנה יותר בכוונה. פשוט יש לי אותה כבר שנה. זה בסדר.״ לילה אמרה והניחה את ידה על חזי.

״אני אקנה לך עוד מיליון שמלות רק בשביל שיהיה לך נוח.״ אמרתי לה, והתכוונתי לזה. הבחורה הזאת פה, גורמת לי לרצות להיות אדם טוב יותר.

ואני לא יודע מה אני חושב על זה.

היא צחקקה ועמדה על קצות אצבעותיה, מתכוונת לנשק את לחיי. היא לא גבוהה מספיק, אז התכופפתי.

שפתיה כנגד עורי זה עינוי. העינוי הכי מתוק שיש.

היא חייכה אליי לפני שהסתובבה, מספקת לי נוף אל הגב והתחת שלה לפני שנכנסה לחדר אמבטיה.

נקודת מבט: לילה.

״לילה, לילה, לילה. איפה את?״ ברודי אמר וצקצק בלשונו.
״את יודעת שאני לא אוהב משחקים, וההורים שלך לא יחזרו עד שבע. יש לנו ארבע שעות רק לעצמנו.״ הוסיף והרגשתי גל בחילה מתקרב.
אני. שונאת. אותו.
כל כך.
עצמתי את עייני בחוזקה. אני בתוך ארון במטבח. הוא לא ימצא אותי. הוא לא ימצא אותי. הוא לא ימצא אותי. אמרתי בראשי כמו מנטרה, וגם תפילה. הוא לא ימצא אותי. הוא לא ימצא אותי. הוא לא ימצא אותי. הוא לא ימצא אותי. הוא לא ימצא אותי. הוא לא ימצא אות—
דלת הארון נפתחה.
״בו.״
צווחתי ונשענתי אחורנית כמה שיכולתי, אבל הארון היה קטן מידי.
״את מנסה להתחבא? ממני?״ הוא שאל וגיחך בקולי קולות.
״ל-ל-לא..״ אמרתי וניסיתי לשלוט בקולי.
״בואי הנה.״ אמר ושלח את ידו אל תוך הארון, מחזיק בזרועי בחוזקה, מוציא אותי מהארון בקטן.

קמתי בבהלה והתנשמתי בכבדות. זה היה החלק הכי רע. הוא גרם לי לחשוב שאני מצליחה להתחבא, לברוח ממנו, וכשפחות ציפיתי לזה, הוא הכה.
אני. שונאת. אותו.
מנורת הלילה הייתה דלוקה ודריו הסתובב ממקומו ליד החלון והתקרב אליי.
״4:18.״ הוא אמר והתיישב מולי.
בלעתי את רוקי בחוזקה ולקחתי את הגומייה שעל שידת הלילה, מרימה את שערי לגולגול מרושל על קודקוד ראשי.

זיעה זלגה אל מצחי וליבי פעם בחוזקה.
״א-אני—״ התחלתי לומר אבל דריו נענע בראשו והצמיד אותי אל גופו, נותן לי את התמיכה שאני כל כך צריכה כרגע.
״שששש. זה בסדר, זה בסדר.״ הוא אמר וליטף את ראשי בזמן שהסדרתי את נשימתי, מתאמצת כל כך לא לבכות. אני לא אבכה. לא אתן לברודי את הסיפוק.

״איך את מרגישה?״ דריו שאל אותי כשהתרחקתי מחזהו לאחר כמה דקות.
״כאילו אני צריכה מקלחת וגלידת שוקולד.״ עניתי וצחקקתי, אבל הרעש שיצא מפי ממש לא דמה לצחקוק. זה נשמע כאילו אני מנסה להקיא משהו. האושר הרגיל שבצחקוק חסר מקולי. מעניין למה.

״אני אדאג שיהיה לך את כל הגלידה שאת רוצה, אני מבטיח, אבל עכשיו את צריכה לישון.״  אמר ונישק את מצחי.

הנהנתי ונשענתי אחורנית על הכריות.

דריו נשכב לידי ואני לא יודעת מה גרם לי לעשות את זה, אולי הסיוט שהעלה זכרונות על פני השטח או הדחף לקרבה, אבל הנחתי את ראשי על חזהו.

״מה את עושה?״ הוא לחש בצרידות והסיט את שערי מפניי בעדינות.
הבטתי בפניו וחייכתי.
״תחבק אותי? רק הלילה, אני לא מצפה שתעשה את זה שוב.״ שאלתי ולאחר שלא ענה במשך כמה שניות, התחלתי להתרומם.

הוא עטף את כתפיי בידו ונראה כאילו הוא מתקשה למצוא מה לומר.
״תישארי.״ הוא אמר לבסוף, קולו רך ומנחם.

״אוקיי.״ אמרתי, וזה בדיוק מה שעשיתי.

*לא קשור לסיפור*
היי!! 3>>
אני יושבת עם בת דודה שלי ואנחנו קולטות שהספר מקום ראשון בהאשטג רומנטיקה!! לא יודעת איך להודות.
אתם מעל לטבע
תודה תודה תודה💗💗
*מעלה היום ארבעה פרקים ברצף לכבוד הדבר המרגש הזההההה