גבירת המאפיה

פרק 8 ❤︎

כשנכנסו לפנטהאוז לאחר הריב שלי עם בריטני, הרגשתי יותר טוב. כאילו, מי לא רוצה להרביץ למי ששכבה עם בעלך?
אני לא יודעת אפילו למה אכפת לי. זה לא שדריו ואני מאוהבים מעל לראש  וכל שנייה ביום אני חושבת עליו. אבל פאק— אני כן חושבת עליו. לא באובססיביות. ממש לא חשבתי כבר עשר פעמים על האופן שבו היד שלו הייתה על יריכי. ממש לא. אולי רק קצת. אבל זה לא צפוי? אבא שלי צפה בי כמו נץ ולא הייתה לי טיפת רומנטיקה בחיים חוץ מספרים. לא יכולתי לעשות כלום והגבר היחיד שנגע בי באופן אינטימי עשה זאת אחרי שאמרתי לא. אל תחשבי עליו.
דריו פתח את המקרר ואחרי מבט זריז נאנח. ״מה קרה?״ שאלתי וניגשתי אל המקרר גם. ״את יודעת לבשל? איגדיה בחופשה.״ דריו שאל ושעשוע התפשט בפניו למראה הבילבול שלי. אף פעם לא ביקשו ממני לבשל קודם. ״אתה יודע לרקוד?״ שאלתי וגלגלתי את עיניי.
״כן, אם שכחת בחתונה שלנו רקדתי בלט.״ הוא אמר. נחרתי נחירת צחוק.
״לא משנה, מה הקשר בין ריקוד לבישול?״ דריו שאל.
״לבשל זה כמו פאקינג סינית בשבילי.״ אמרתי וכיווצתי את אפי. דריו גיחך והוציא את הטלפון שלו מכיס הג׳ינס האחורי שלו. ״אסייתי?״
״אהא.״ אמרתי בהיסח דעת והתיישבתי על כיסא בר. פתחתי את הספר שעזבתי לילה קודם על הדלפק ומיד נכנסתי לעניינים. הרומן סחף אותי ובמהירות שכחתי מה קורה, עם מי אני ואיפה. רק כשדריו שם את ידו על ראשי וליטף את שערי כמה פעמים, ליבי החסיר פעימה. הפרפרים השתחררו בבטני והסתכלתי למעלה, רואה שהוא מדבר בטלפון ומביט בדלת הכניסה.
על מה אני קוראת שוב? אני לא יכולה להפסיק לבהות בו. הלסת החשוקה והזיפים המטופחים, העיניים שסיפרו כל כך הרבה סיפורים והשיער השחור כפחם. החיוך המודע של דריו סיפר לי שהוא יודע שאני צופה בו והסמקתי מיד. לאחר רגע הבעת פניו של דריו הרצינה שוב ופניו נעשו נוקשות. הוא התרחק ממני ונכנס למרפסת, תוך כדי שהוא עונה למי שעל הקו.

אני ודריו אכלנו בסלון אבל זמן קצר לאחר שהתיישבנו, הייתה לו שיחה חשובה לענות לה. קראתי ובדיוק הגיע קטע אינטימי. אף פעם לא הייתה לי בעיה לקרוא קטעים כאלה אבל עכשיו זה היה שונה. עכשיו היה לי את דריו ולא הייתי צריכה לקרוא על דברים כאלה יותר. עד כמה שהרעיון לשכב עם דריו קסם לי, עדיין פחדתי. המחשבה שלדריו יהיה גישה כזאת אליי מפחידה אותי ומרגשת אותי בו זמנית. שמעתי את צעדיו של דריו כשחזר לסלון אבל לא יכולתי להפסיק לקרוא. הדמות הגברית בספר בדיוק אמרה משהו מלוכלך באוזנה של הדמות הנשית בזמן שהוא מזיין אותה. הרגשתי את סנטרו של דריו על קודקוד ראשי אבל לא נתתי לו להעסיק אותי. לאחר רגע דריו גיחך בשקט וקירב את פיו לאוזני. ״לא ידעתי שאת קוראת דברים כאלה.״ מלמל. נשימתי נעתקה. ״אני.. כן, לפעמים.״ דריו נשך את תנוך אוזני ושלח עיקצוצים נעימים במורד עמוד השדרה שלי. ״מתי תתני לי לגעת בך?״ הוא שאל בשקט וליקק את המקום שנשך. נשימותיי לא היו סדירות וליבי ניסה לברוח מחזי. ״אני עוד מתרגלת..״
״אני יודע. את כל כך חזקה, אהובה.״ דריו אמר, נשק לקודקוד ראשי והזדקף. סגרתי את הספר וצפיתי בו כשהקיף את הספה והתיישב לידי. כל כך קרוב וכל כך רחוק בו זמנית. אני צריכה אותו קרוב אליי אבל כל אינסטינקט בגופי צורח לי לקום ולברוח. הוא יהיה הסוף שלי.
״על מה דיברת בטלפון?״ שיניתי את הנושא בתקווה שלא ישים לב.
דריו נאנח ונשען לאחור, חושף את צווארו. הוא סובב את ראשו מעט, מביט בי. ״סתם, הברטווה תקפו את אחד בתי הבושות הקטנים יותר שלנו.״
הסתכלתי עליו בבילבול. למה מספרים לקאפו על בית בושות קטן שתקפו?
״למה מספרים לך על זה? לא אמורים לספר לך על הדברים החשובים
יותר?״ שאלתי ונשענתי לאחור על הספה גם, שומרת על קשר עין.
דריו הידק את שפתיו לקו צר.
״אני לא יודע אם אני אמור לספר לך. זה עלול להיות יותר מידי.״
״אני יכולה להתמודד עם זה, דריו.״ אמרתי בביטחון.
״הברטווה הופכים לנועזים יותר, הם ערפו את הראש של שתיי חיילים ואורח במועדון.״ דריו אמר וניתק קשר עין, מביט בתקרה.
״אה.״ אני לא יודעת מה להגיד. מה אמורים להגיד במצב כזה?
״סיפרו למשפחות של החיילים?״ שאלתי ושמתי את ידי על זרועו.
הוא המשיך להביט בתקרה במבט אטום.
״דריו?״ אמרתי וניסיתי לקבל את תשומת הלב שלו.
״מה?״ הוא ענה בבלבול אבל לא הביט בי. לא ידעתי שהוא לקח דברים כאלה כל כך קשה.
״סיפרו למשפחות של החיילים?״ שאלתי שוב.
״לא, אני הולך לעשות את זה מחר.״ הוא אמר ונאנח. ״אתה לא חייב אם זה קשה לך מידי.״ הוא נענע בראשו וצחק בעצב. ״הקאפו שלהם אמור לספר להם. זה המעט שאני יכול לעשות.״ נשכתי בשפתי התחתונה, ללא מילים. דריו אף פעם לא הראה חולשה לידי, או לפחות מה שהגברים בעולמנו חושבים שזו חולשה. דריו נעמד בפתאומיות, הרים את הג׳קט שלו ממשענת הספה והלך במהירות לכיוון דלת הכניסה.
״לאן אתה הולך?״ שאלתי ונעמדתי גם.
״אני אחזור מאוחר. אל תחכי לי.״ הוא אמר והתעלם משאלתי, יוצא וטורק את הדלת מאחוריו. בלעתי את הגוש בגרוני והמשכתי להביט בדלת שהרגע יצא ממנה. דריו מרגיש דברים, גם אם הוא לא אוהב את זה. דריו, הקאפו האכזרי. דריו, הרוצח המיומן. דריו, שנחמד אליי. דריו, שמוות החיילים שלו משפיע עליו כל כך.

קראתי ספר במיטה כשהדלת נפתחה. הרמתי את מבטי מיד, רואה את צל גופו הגבוה של דריו בפתח החדר. הוא פשוט עמד שם למשך כמה שניות לפני שנכנס. ״דריו?״ לחשתי וסגרתי את הספר באיטיות. דמותו נגלתה לעייני באיטיות. בגדיו, נראו רטובים ממשהו. דם. הייתי כל כך מועסקת בנחמדות שלו שקצת שכחתי מהצד האפל שלו. אני לא יכולה לשכוח שוב.
דריו התעלם ממני ונכנס לחדר אמבטיה. נאנחתי והנחתי את הספר על השידה שליד המיטה וקמתי באיטיות.
הדלת הייתה פתוחה מעט. נכנסתי והפחד בגופי גדל. דריו לא דריו עכשיו, לפחות לא הדריו שאני מכירה. הוא היה בלי חולצה והחזה שלו היה מלא בצלקות, קעקועים ודם ממעשיו קודם. ידיו הורידו בדיוק את חגורת הג׳ינס. מבטו פגש בעייני ובלעתי את רוקי בחוזקה. ״אני לא יכול לדבר איתך עכשיו.״ הוא אמר והניח את החגורה על דלפק הכיור.
״לא, אתה כן יכול. אתה פשוט לא רוצה.״ אמרתי.
״פאק, ברור שאני לא רוצה. לילה, אני לא אני עכשיו.״ הוא אמר והגרגרת שלו עלתה וירדה כשבלע את רוקו בחוזקה.
״דריו, אנחנו נשואים. אני אצטרך להכיר כל צד בך.״
״אבל אני לא רוצה שתכירי!״ דריו נהם, תפס בכתפיי והצמיד אותי לדלת שנכנסתי ממנה רק מלפניי שנייה. קפאתי לרגע אבל אז הכרחתי את עצמי להתרכך. ראיתי את המאבק בפניו, את האופן שבו הוא מנסה להחזיר את הרוגע לעצמו. הוא נשם בכבדות, אפינו עוד שנייה נוגעים זה בזה.
״דריו..״ התחלתי להגיד אבל הוא נענע בראשו.
״אני לא רוצה שתראי אותי ככה שוב. בחיים לא.״ הוא אמר ומבטו נדד מעיניי לשפתיי. ליבי פעם בחוזקה עד שחשבתי שדריו יכל לשמוע.
עצרתי את נשימתי כשהתקרב אליי עוד יותר, מניח את שפתיו על שפתיי. הנשיקה הייתה עדינה, כל מה שדריו לא עכשיו כרגע. הוא הוריד את ידיו מכתפיי, מחזיק את פניי, מקרב אותי אליו עוד יותר. עטפתי את צווארו עם ידיי כשלשונו הפרידה בין שפתיי, גולשת על תוך פי. אולי זה מה שדריו צריך אחרי שהוא עושה משהו כל כך.. אלים. אולי כל מה שדריו צריך בחייו זה רוגע, ההבטחה שהכול יהיה בסדר. הוא ניתק את שפתינו באיטיות והשעין את ראשו על הדלת, מעל ראשי. הסתכלתי למעלה וראיתי שעיניו עצומות. ״אני באמת צריך להתקלח עכשיו.״ הוא מלמל וגיחך בשקט.
הנהנתי והסתובבתי כדי לפתוח את הדלת אבל דריו החזיק במרפקי, עוצר אותי. ״בפעם הבאה שאני חוזר ככה, אל תדברי איתי. אני רציני, אהובה.״ הוא אמר באוזני ואחרי שנייה שחרר את מרפקי. פתחתי את הדלת ומיהרתי לצאת החוצה. אני לא מטומטמת, אני יודעת שזה היה יכול להיגמר שונה עם דריו לא היה משתלט על עצמו. אני רק מקווה שהוא יוכל לעשות זאת גם בעתיד.