גבירת המאפיה

פרק 17 ❤︎

״אבא שלך התקשר.״ היה הדבר הראשון שדריו אמר לי אחרי שסגר את דלת הכניסה. אחרי שיחת הטלפון עם אדריאנה, אני וכריסטיאן הלכנו לחדר כושר ואחר כך לאכול. היום היה יום שקט ונחמד, שאפשר לי להירגע. עכשיו, לעומת זאת, אני לחוצה. אבא ואני לא דיברנו פעם אחת מאז שעברתי לניו יורק. זה הפריע לי בהתחלה אבל אדריאנה מעדכנת אותי לגבי כולם, בפעם אחת היא שלחה לי הודעה קולית שבה הוא אומר לי שלום.

״מה הוא אמר?״ שאלתי בקול הכי משועמם שיכולתי לגייס והמשכתי לחתוך את את המלפפון, בשביל הסלט. אומנם יש אנשים שאוכלים סלט בשביל דיאטות, אבל אני עושה את זה כי אני באמת אוהבת ירקות, גם בתור ילדה קטנה אהבתי. ברוב הזמן, אין לי בעיה עם הגוף שלי, מה שמאפשר לי להרגיש בנוח לאכול מה שאני רוצה.

״אחותך באה בשבוע הבא, הוא רצה לבדוק אם יהיו בעיות עם זה.״ הוא אמר וכשעבר לידי, זרועו התחככה בזרועי. המגע היה בדיוק לשנייה אבל עדיין גרם לי להסמיק, כאילו הכניס יד מתחת לחולצה שלי.

עדיין לא דיברנו על ה״ריב״ שלנו ואני אסירת תודה על כך. אני לא רוצה לגלות שטעיתי. זה כן קצת קשה, להתעלם מה׳פיל׳ שבחדר, אבל נתעלם מזה וזה יעלם, נכון?

״למה שיהיו עם זה בעיות?״ שאלתי בסקרנות. אנחנו עכשיו בהפסקת אש, זאת הייתה המטרה לנישואים שלנו.
״הפסקת האש טרייה מדי בשביל להסתכן.״ הוא אמר והרתיח מים בקומקום.
קפאתי במקומי והפסקתי עם מעשיי. ״הייתם עושים לה משהו?״ שאלתי ופי נפער. דריו נראה ניחוח כשנעמד מאחוריי, מניח את כף ידו הגדולה מעל לידי וממשיך לחתוך. לקח לי רגע לקלוט מה קורה, וכשהבנתי, הסמקתי.

״לא היינו עושים לה כלום, אהובה.״ הוא אמר ונשימתו דגדגה את אוזני.
״למה?״ לחשתי. אבא לא סתם דואג. הוא לא טיפש.
״את אשתי.״ דריו אמר כאילו זה מובן מאליו. אבל אמרת שלא אכפת לך. שאתה לא דואג לאף אחד.

בלעתי את רוקי ודריו הזיז את המלפפון החתוך עם הסכין הצידה בעזרת ידינו ושם את העגבנייה שהנחתי בצד מראש במקום .דריו השעין את ידו האחרת שלא אוחזת בידי שעל הסכין על הדלפק, כולא אותי בין גופו. כשהרמתי את מבטי ראיתי שהוא מביט בי, לא מרוכז במעשה ידינו. לחיי התחממו מיד מקשר העין אבל אני לא מצליחה להסיט את מבטי. אני מרגישה כאילו אני לא יכולה.

דריו הביט בשפתיי ולאחר מכן בעיניי כמה פעמים לפני שמבטו עצר ועלה אל עיניי שוב. בלעתי את רוקי והבטתי בשפתיו היפות, שידעתי עד כמה הן רכות. שפתו התחתונה קצת מלאה יותר משפתו העליונה באופן מושלם. הוא נראה ממש פאקינג טוב. עמדתי על קצות האצבעות וכשקירבתי את פניי אל פניו, כאב חד גרם לי לקפוץ בבהלה.

״פאק!״ צווחתי ופערתי את עיניי כשראיתי את אצבעתי מדממת.
דריו מיד לקח את אצבעתי ובחן אותה מקרוב בזמן שעצמתי את עיניי בחוזקה. תמיד שנאתי לראות דם.
״יש הרבה דם?״ שאלתי בבהלה לאחר דקה שבה הוא בחן את אצבעי. ״לא משהו שפלסטר לא יכול לתקן.״ דריו אמר, וכשפתחתי את עיניי שמתי לב לדאגה שבפניו. הדאגה שהוא לא טרח להסתיר.