גן עדן וגהנים 3

94 11 32
                                    

"אתה ידע.. אני מרגיש גם אהבה.. מוזר נכון?" הוא שאל והרגשתי שאני מתנפץ לאלפי רססים.
"או.. אני שמח בשביל" שיקרתי לו בפנים.
"מידוריה?" הוא שאל בקצת דאגה.
"מה?" שאלתי בחייך מלאכתי.
אין לי משוג למה אבל לשמע שיש לו מישהי הרס אותי!
"הכל בסדר?" הוא שאל בדאגה.
"הכל מושלם" ענתי לו והרגשתי שהדמעות מאימות לפרץ.
"לא הכל משולם! מה קרה?!" הוא דרש תשובה.
"הכל בסדר!" ענתי לו בכאב והדמעות התכילו לרדות.
"נו אתה בכה! בבקשה תספר לי מה קרה?!" הוא התחנן.
"הכל בסדר!" צעקתי עליו ודמעות ירדו ממני כמו מפלים!
"מידוריה, אני אבקש עד פעם אחת! בבקשה תספר לי מה קרה?!" הוא המשיך לדרש.
"אני.. אני.. בסדר.. אני לא בסדר! אני ממש לא בסדר! כל כך קשה לי בחיים! תמיד כולם כל כך מגעלים עלי ו.. ו.. ואני לא יכל יותר" בכתי לו.
"מידוריה.." הוא מילמל בשקט.
"הלוואי והיה פתח.. אני אעוף אלפי קלמטרים בשביל אחד כזה.. רק בשביל שאני אכול לחבק אתך" טודורקי-קון אמר.
הרמתי את ראשי עליו.
"תודה.. אבל אני רוצה להיות לבד עכשיו" מילמלתי וקמתי מהריצפה.
רק מלשמע את הקול שלו אני סבל.
אני לא יכל יותר עם העבדה שיש מישהו שיותר טוב מימני בשבילו.
"מידוריה.." הוא מילמל.
"מה?!" צעקתי עליו בכה.
"אני מחכה לך כאן, בכל זאת.. יש לנו פתח למצא" הוא ענה. ידעתי שהוא מנסה לעדד אותי אבל זה כל כך כאב.
"כן.. ניתראה" אמרתי ועפתי משם.
...
עבר כבר שבוע ולא קמתי מהמיטה שלי.
אמא שלי כבר הבינה שאני צריך זמן לבד.
היא מנסה לעדד אותי אבל ללא הצלחה.
הלוואי שאני היתי המישהו שטודורקי-קון אהב!
כן, כבר הבנתי מה אני מרגיש עליו!
אני אשכרה התאהבתי בשטן ולא מספיק שהוא בן הוא האיוב מספר אחת של המלאכים!
איך יכלתי להיות כל כך טיפש בשביל להתאהב בו?!
נשמיעה דפיקה בדלת וסבבתי את ראשי לכון הדלת.
אמי עמדה שמה ששקית אכול בידה.
"אולי תיצא לטיול.. יש יום יפה היום" היא אמרה בחמימות שכל כך מתאימה לה.
אולי באמת כדי שאצא קצת מהמיטה.
"זה רעיון טוב" ענתי לה בחצי חייך וקמתי מהמיטה.
נתנתי לה נשיקה על הלחי ועפתי עם האכול לשם מקום, פשוט עפתי.
אחרי תעפה של בערך כמה שעות התנגשתי במחסם של הגן עדן והגהנים.
עפתי כל כך רחוק.
משם מה היה קול בראשי שאמר לי לאכול את האכול כאן, או שזאת היתה הבטן הרעבה שלי, גם אפשרות.
התישבתי והתחלתי לאכול.
"זה נראה טעים" קול נשמעה מאחרי וקפצתי מהמקום.
למזלי האוכל לא נשפך.
הסתכלתי על מי שהיה מאחרי וזה היה טודורקי-קון. שיט!
"כן.." מילמלתי ונסתי לא להסתכל עליו.
"אתה עדין שנוא אותי נכון?" הוא שאל בעצב.
"אני לא שנוא אתך!" ענתי מהר. לא רצתי שיחשב ככה.
"אז למה אתה לא רוצה לראות אותי? מה כבר אמרו לך עלי שאתה מתחמק מימני?! חכתי לך פה שבוע!" הוא שאל בעצב.
"אני לא רוצה להתחמק מימך! ואני רוצה לראות אתך 24/7! אבל אני לא יכל! כי יש לך מישהו וזה לא אני! אני.. אני כל כך רוצה שהוא פשוט יעלם מעולם ואז היה לי סיכוי.. זה כל כך כאב שאתה אהב מישהו שאני מאהב בך.. זה כל כך כאב" ענתי לו בכאב.
"מידוריה אתה לא רצני איתי!" הוא צעק עלי.
הרמתי את ראשי בבשה.
"נעלמת לשבוע בגלל איזה אהבה שיטית?! אתה באמת רצני איתי?! פחדתי שקרה לך משהו, ואתה מאחל אימי מות למישהו שאתה בכלל לא מכיר?!" הוא שאל בהלם.
"סליחה" מילמלתי שהבנתי כמה טפשי יצאתי.
"אבל זה עדין כאב" מילמלתי בשקט.
"אף פעם.. אף פעם תיפגע מכל דבר שטתי שאמרים לך! אם זה שמעלבים אתך בכבנה או סתם בצחק! אל תעלב מהם, בבקשה.. הם מטמטים, זה לא אמור לשנות לך" טודורקי-קון ביקש בחמימות.
"טוב.." מילמלתי בשקט.
"ובנסוף לזה בכלל לא הבנת אותי נכון! דיברתי עליך!" הוא הסיף.
"רגע מה?!" שאלתי בהלם.
הוא התישב על הריצפה.
"אתה ידע מידוריה.. מישהו ממש מושלם ומדהים שאני מאהב בו בטריף, סיפור לי פעם שאם מחברים אקיס ועיגול ומחקים קצת את הלמעלה נוצר לב" הוא אמר וציר חצי לב שהתנגש בגבול.
הוא חייך עלי חייך כל כך יפה והבנתי את המסר והשלמתי את הלב בצד שלי.
"אני אהב אתך איזקו" הוא אמר.
"גם אני אהב אתך שוטו" ענתי לו וישבנו אחד ליד השני.
למראת המחסם, למרות הבדלים בנינו, למראת שרוב הסיכוים לעולם לא נכול להיות ביחד, האהבה שלנו היתה ענקית והרגשנו או לפחת אני הרגשתי שכל העולם נהיה יפה יותר במיחד בשבילו.
ככה ישבנו עד השיקעה ונתמתכתי בעיפות.
גם טודורקי-קון נראה ממש עיף.
"כדי שנחזר.. כבר ממש מאחר" מילמלתי בשקט.
"כן, כדי" טודורקי-קון ענה תוך כדי פהיק.
הוא קם וקמתי אחריו..
הוא סמין לי להתקרב אז נצמדתי למחסם והוא נשיק את המחסם כיאלו שהוא מנשק את המצח שלי.
למראת שלא באמת היה מגע נהיתי אדום באיזה חמשים גבניום.
"אני כבר לא יכל לחכות לעשות את זה בלי מחסם" הוא אמר בחייך.
"גם אני לא" ענתי נבוך.
"טוב ביי" מילמלתי ובאתי ללכת אחרי כמה שניות של שקט.
"ביי, אה ואם בפעם הבאה אני אצתרך לחכות לך שוב שבוע אני אמרר את החיים שלי!" הוא ענה והתחיל ללכת.
בעלתי את רוקי בחשש.
"ביי טודורקי-קון, נתראה מחר! בכל זאת יש לנו פתח למצא!" צעקתי לו.
"כן, ניתראה מחר!" הוא צעק עלי בחזרה ועף משם.
אני כל כך אהב אותו!
................................._♡_...................................
נכון שזה יכל להיות סוף מושלם?!😊

אבל זה לא הסוף! אף אחד לא מת כאן אז לא מלתי את חובתי למרר לדקו ושוטו את החיים,
אז.. יש לנו עד פרק לפנינו!

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡

אה ונסקרתי במשהו, מישהו/י מכם/ן רוצה/מעניון פרק ספישל לשני נסכים כאלו שיעלה להם עד פרק?!
פשוט מצאתי תמונה ממש יפה שלהם וחשבתי לעשות.
תכתבו את דעתכם/ן בתגבות

טודודקו- סיפורים קצרים- הושלםWhere stories live. Discover now