הנער התחיל לחבש לי את הרגל.
וכולי קבלתי צמרמרות שהרגשתי את ערו הקר על הרגל שלי.
הוא קריר את רגלי בשביל לעזר עם הכאב.
יש לו כוח?! איזה מגניב! הליואי ולי היה גם!
בטח הוא יכל לקרר דברים או משהו..
אין סיכוי שיש לו כוח כל כך חזק והוא לא סמארי..
אחרי שהוא טיפל ברגלי הוא הלך לעזר ללקחות.
כנראה שאמא הרשתה לו לעבד כאן.
...
"איזקו איך אתה מרגיש?!" אמי שאלה בדאגה.
"בסדר נראלי.." מלמלתי נבוך.
כל היום ישבתי על הכיסא שנער עבר בין השלחנות והוא היה די טוב בתור מלצר אולי הוא היה בעבר מלצר.
"טוב.. שוטו-סאן תישן עם איזקו בחדר" אמא שלי אמרה וכולי הפכתי לאדום.
הוא הלך לישון איתי באותו החדר?!
הנער הנהן והסתכל עלי.
"אוקי.." מלמלתי בנבוך.
הנער הרים אותי וכולי היתי אדום.
הוא לקח אותי לחדר שלי והשיב אותי על המיטה.
"אני מתנצל אם אני חדר יותר מדי לפרטית שלך!" הוא התנצל והתקפוף קצת בשביל להשתכבות.
"אה.. זה בסדר, אתה ממש עזרת לנו היום אז זה בסדר.." מלמלתי בלחץ.
הוא הסתכל עלי וסוף כל סוף ראתי את עניו.
והן כל כך יופית! השמלאית כחולה וימנית אפורה.
"אני מידריה איזקו.. שחכתי להגיד" אמרתי בלחץ שנזכרתי שלא עשינו עד הכריות.
"נעים להכיר מידוריה, אני טודורקי-שוטו" הנער ענה.
הנהנתי עליו.
"למה אתה מחפש עבדה..?" שאלתי אחרי כמה דקות של שקט מביך, לפחות בשבלי.
"אה.. בגדל אני מסתבב בין ערים אז אני עבוד בשביל שאני אכול לישן.." הנער או יותר נכון טודורקי-קון ענה.
"אוקי.." מלמלתי נבוך.
"טוב.. נראלי שאכניס למקלחות.." טודורקי-קון אמר והנהנתי עליו.
הוא חזר אחרי כמה דקות ועזר לי להכניס לשם.
שיצאתי הוא כבר סידר לעצמו מיזרן קטן מכמה שמיכות שכנראה אמא שלי הביא לו.
הוא עזר לי לעלות למיטה והוא נשכיב על המזרון המאלתר שלו.
"לילה טוב.." מלמלתי נבוך.
"לילה טוב.." הוא ענה ופיהק.
...
התעררתי מקור..
מעניון אם לטודורקי-קון גם קר..
"איפה הוא?!" שאלתי שראתי שהוא לא שם.
"טודורקי-קון?!" שאלתי בתקווה שהוא איפה שהוא בחדר.
אבל אף אחד לא ענה.
ירדתי מהמיטה וזה כאב ברמות מטרפות!
יצאתי מחדר משתתגל כמה שיותר לא לדרך על הרגל.
צלעתי בזיהרות לקמה למטה.
. . .
חפשתי כבר בכל הבית איפה הוא יכל להיות?!
יצאתי לבחוץ בתקווה למצוא אותו שם.
הלכתי סביב הבית אך הוא גם שם לא היה.
הרגשתי משהו נגע בגב שלי וכולי קפאתי מפחד.
מישהו בחליפה שחרה הצמיד את חרבו לגבי.
הצילו!
"אתה חמוד ילד.. מה אתה יכל לתת לי בתמרה לזה שאני משיאר אתך בחיים?!" האיש המבגר שאל וצחק.
היה לו חייך סוטה ומלחיץ על הפנים.
"אין לי מה להביא לך.." מלמלתי בשקט.
"באמת?! אתה יכל להביא את עצמך" האיש אמר וצחק בסטות.
"אני לא רוצה.." אמרתי בפחד.
"אני לא זכור ששאלתי אתך" האיש אמר וקריב אותי עליו.
"בבקשה די" התחננתי והתחלתי לבכות.
"ששש.. אתה הלך להנות.." הוא אמר ואני לא הצלחתי לזיז שריר מפחד.
חרב הפיעה מול המצח של האיש המפחיד.
ירד לאיש המפחיד קצת דם מראש.
האיש השני שהצתרף הזיז את ראשו בשביל לסמן לאיש המפחיד ולעזב אותי.
האיש המפחיד נפל על הריצפה ואז התחיל לברח.
הסתכלתי על האיש השני שעזר לי.
כולו היה לבש בלבן והיתה לו מסכה על הפנים.
זה הסמארי הלבן! מה הוא עשה כאן?!
שמעתי שהוא בעיר אבל למה שהוא היה בקצה של העיר?!
הוא הסתכל עלי והרים אותי.
כולי הפכתי לאדום.
המגע שלו מזכיר לי את איך טודורקי-קון החזיק אותי.
"תודה על העזרה.." אמרתי בשקט והוא הנהן.
הוא השיב אותי על בול עץ.
"אתה הסמארי הלבן נכון?!" שאלתי אותו
הוא הנהן
"מה אתה עשה בעיר המשעמות שלנו?!" שאלתי אותו בקצת שמחה.
תמיד רוצתי לפגש אותו.
הוא משך בכתפיו.
"למה אתה לא מדבר?" שאלתי אותו
הוא החזיק את צווארו.
מסמן לי שכאב לו או משהו.
"אתה יכל לעזר לי?! יש איזה נער בערך בגלי שישון עצלי בחדר ושקמתי הוא לא היה.. ואני לא מצוא אותו.. אתה יכל לעזר לי לחפש אותו?!" שאלתי אותו עם קצת דאגה לטודורקי-קון.
הוא הנהן והרים אותי.
הלכנו קצת סביב לבית שלי אהל לא מצאנו אותו בשם מקום.
הוא שם אותי בחזרה על בול העץ והגיש לי שני מקלות שאני אכול להשתמש בהן כקבעים.
"רעיון טוב!" אמרתי לו אבל קצת הצתערתי שהוא לא סחב אותי יותר.. אהבתי איך שהוא החזיק אותי.
"זה בטח כיף לעזר לאנשים.. התואר הכבד הזה.. היכלת להיות חזק יותר מכולם.. תמיד רצתי להיות סמארי.. אבל אני חלש מדי בשביל זה ואין לי בכלל כוח קסם להשתמש בו.. " אמרתי לסמארי.
הוא עצר לכמה שנית.. ואז המשיך.
למה הוא עצר?!
"כבר ממש מאחר.. אולי טודורקי-קון כבר חזר לחדר.. אולי כדי שנחזר.. וגם זה.." אמרתי וגשם התחיל לרדת עלינו.
הוא הנהן והתקדם לכיון הבית.
"אתה רוצה להשיאר עצלי עד שהגשם יפסיק?!" שאלתי בתקווה שישער.. הוא ממש נחמד.
הוא הנהן שלא, למה?!
הצלחתי לראות כבר את הבית שלי בזוית העין.
הסמראי עצר והסתכל עלי ואז על הבית.
הוא השתכבה מהר והלך לצד השני.
הוא נטש אותי?!
"היי לאן אתה הלך?!" שאלתי אותו בלבל.
הוא עצר לשניה ואז המשיך לזז שוב.
הוא סמין לי בי עם היד והתחיל לרץ על הגגות של הבתים.
טוב הוא בטח עסק.. גם השחר עוד מעט מגיע..
לפי מה ששמעתי הוא מפיע רק בלילות.
מעניון אם אפגש אותו שוב מתישהו..
חזרתי לבית שלי ושנכנסתי לחדר מעדתי על טודורקי-קון שישן כיאלו הוא לא ישון כמה חדשים.
לפחות הוא חזר.
טודורקי-קון פתח ענים ומבט אדיש היה בעניו.
הוא הסתכל עלי באדישות עצבנית על זה שעערתי אותו.. או שזה על זה שנפלתי עליו.. גם אפשרות.
"איפה היתיה?!" שינו שאלו את אחד השני.
"התעררתי ולא היתה אז הלכתי לחפש אתך!" ענתי ראשון.
"היתי בשרתים ושחזרתי לא היתה שם" טודורקי-קון ענה.
"אבל בדקתי בשרתים" ענתי.
"חזרת אחר כך לחדר?" טודורקי-קון שאל באדישות וקלטתי שלא עשתי את זה..
היתי צריך לחשב על זה שהוא חזר שבדקתי באחד החדרים האחרים.
"מידוריה הדאגת אותי! אתה פצוע, אל תיסתבב לבד" טודורקי-קון אמר בקצת דאגה.
"אני בסדר.." אמרתי בשקט.
"אבל מה אם הי קרה לך משהו?! מה אם מישהו יפגע בך?! מה אז?" טודורקי-קון אמר ובאמת נשמע שהוא דואג.
'באמת ניסו לפגע בי' רצתי לענות לו אבל לא רצתי לגרם לו לדאוג יותר.
"סליחה.." מלמלתי בשקט..
"טוב.. בוא נחזר לשין לפני שניצתרך לעבוד שוב" טודורקי-קון אמר והנהנתי לו.
מעניון מה הסמארי הלבן עשה עכשיו?!
................................._♡_...................................
995 מלים! הרבה!
סליחה עם הפרק קצת(הרבה) צלע..
אני די במחסם כתיבה..
אם לא mamy31000 שנתנה לי רעינות איך להמשיך את הפרק אז הוא בכלל לא היה יצא..
אז כן.. תודה גברת סביר
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡
YOU ARE READING
טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם
Non-Fictionהיי אני לי♡... אני כבר אמרת הספר הוא ל13+ אני מתה על טודודקו אז החלטתי לכתוב ספר עלהם. למי שלא ידע/ת.... הם מאנימה בשם אקדמית הגיבורים שלי. הם לא זוג במציאות אבל לא אכפות לי. טוב בגדל בספר הזה היה כל מני ספורים שלא קשרים אחד לשני. כל סיפור היה כנרא...
