מזל טוב לתחילת השנה..
(הצילו!)
באמת שאני מאחלות לכם/ן הצלחה בלמדים ויהיה לכם/ן צינים טובים, והרבה חברים(ושתכירו עוד חברים, למי שכבר מכיר את כל הכיתה) ורק מאית! מי שלא מציא מאה במבחנים אין לו רשאות לקרא את הספר שלי! אני אדע את זה! ומי שיפר את החוקים הלך עליו!
(סתם😂)
התמנה לא קשרה..
אבל מתי היא היתה קשרה?!
טוב.. פרק..
_________________________________________
"מידריוה בא תגיד מה אתה חושב!" טודורקי-קון ביקש.
הנהנתי ובאתי, אבל הרגשתי שכל צעד שלי הפך אותי לכבד יותר בחמשים טון.
בסוף הגעתי וטודורקי-קון הראה לי שרשרות זהב קטנה שהיה עליה לב קטן שעשי מאבן חן כחולה.
השרשרות הזאת היתה ממש יפה אבל ממש!
"היא יפה.." זה הדבר היחד שהצלחתי להציא מפה.
"מה אתה אמר.. לקנות אותה?!" טודורקי-קון שאל.
"כן" ענתי וחיכתי לו חייך קטן.
טודורקי-קון הנהן והלך לקופה.
לגמרי שוכח מ10 הבנות שנידבקו עליו.
ודי אהבתי את זה.
"אתה רוצה גם מישהו?!" הוא שאל.
"אני לא רוצה.. תודה.." ענתי ובובה של אול-מייט משכה את המבט שלי.
אף פעם לא ראתי בובה שלו ככה.
יד לקחה אותה.
עקבתי אחרי היד.. והיא היתה של טודורקי-קון.
"אתה רוצה אותה?!" הוא שאל.
"אמ.. לא צריך.." ענתי נבוך.
כל כך רצתי אותה.. ואם היה לי כסף.. היתי קנה אותה מזמן.. אבל לא בא לי לבקש מטודורקי-קון.. הוא יחשב שאני ילדתי או משהו..
"גם את הבובה" טודורקי-קון אמר למוכרת ושילם.
"תודה על העזרה" הוא הודה לכל הבנות ויצא.
יצאתי אחריו ומישם מה הרגשתי שכל הבנות תקעות בי מבטי שנאה כיאלו גנבתי את הטרף שלהן.
הרגשה הזאת לא נוחה, בלשון המעטה...
טודורקי-קון הגיש לי את הבובה.
"תודה, אני אחזיר לך את הכסף במענות" מלמלתי נבוך.
"לא צריך.. תחשיב את זה כתודה על העזרה היום" טודורקי-קון אמר ונעצר במקום.
הסתכלתי על המקום שטודורקי-קון הסתכל עליו.
היה מלינו חוף גדול, והשקיעה התיחלה.
"אתה רוצה ללכת לחוף?!" שאלתי.
"אמ.. אני לא רוצה לעקב אתך.. נמשיך למענות" טודורקי-קון אמר נבוך ושם את ידו על ערפו.
"נו בוא!" אמרתי ומשכתי אותו לחוף.
"רגע מידוריה חכה!" טודורקי-קון אמר ורץ איתי לחוף.
הרדנו נעלים והמשכנו לרוץ על החוף.
השקיעה מאחרינו, הגלים מתנפצים על הרגלים היחפות שלנו.. בזמן שאנחנו רצים על קו המים.
אני מרגיש כמו באיזה סרט רמנטי.
לא כיאלו שאני מתכבן לזה שיש בני לבן טודורקי-קון משהו, בכל לא! אנחנו סתם שני חברים.. זה הכל!
בסוף התעיפנו וישבנו על החוף ומסתכלים על השקיעה.
הסתכלתי על טודורקי-קון..
השקיעה משתקפות בעניו ופה שלו פתוח מעט.
כיאלו שהוא ראה מישהו או משהו שהוא לא ראה הרבה זמן והוא התגעגע.
הוא כל כך יפה ככה!
בנימה חברתית.. אני שוב אמר אין בינינו כולם!
( הערות כותב- כולם ושום דבר, מה אני אגיד לך!אתה לא מאהב בו או משהו.. בכלל לא!)
טודורקי-קון סבוב את ראשו ומבטנו נפגשו.
כולי הפכתי לאדום.
הוא חייך לי חייך קטן וכולי נמסתי מימנו.
"מידוירה.. החייך שלך ממש יפה שחשבים על זה" הוא אמר.
"תודה, גם שלך.." ענתי נבוך.
"וגם הנמשים שלך ממש יפים" הוא המשיך.
"תודה" מלמלתי נבוך.
"יש לך גם אף חמוד" הוא המשיך.
אני הפכתי לאדום יותר ויותר אחרי כל מילה.
"והשיער שלך.. הוא יפה.. וענים שלך.. הן כל כך יפות! יש בהן מישהו שאין לכל אחד, מעטים האנשים שהענים שלהם ראות את הטוב בבן אדם ומקבלות אותו.. ושהן לא שפטית.." הוא המשיך.
לא הגבתי, לא ידעתי איך להגיב!
"אתה ידע מידריה.. זה יפה שאתה גם מקשיב לכולם.. ומקבל אתם, והקול שלך כל כך נעים ממש כמו שיר.. והצחוק שלך שגרם לי להרגיש נעים.. והחייך שלך שגרם לתקווה, לשמחה.. לאושר, להכל מה שטוב בעצם.. והשפתים שלך הן~" צלצל טלפון קטע את טודורקי-קון.
מה הוא רצה להגיד?!
השפתים שלי מה?!
ענתי לטלפון ואידה זה שהתקשר.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
"הלו?!" שאלתי
"מידוריה, אתה זוכר שקבענו לעשות את העבדה באנגלית העכשיו, נכון?!" אידה שאל ואני לגמרי שכחתי!
"שחכתי, סליחה! אני בדיק יצא בחזרה לUA!" אמרתי בלחץ והתחלתי לקום.
"אוקי, אנחנו נתחיל ותצתרף שתגיע, אנחנו בחדר שלי!" הוא ענה.
"אוקי, ביי!" אמרתי ונתקתי.
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
טודורקי-קון הסתכל עלי ורק העכשיו נזכרתי שהוא כאן לידי.
"אמ.. יש לי עבדה לעשות עכשיו.." אמרתי נבוך.
"אוקי.. תילך בלדי.. אני אשאר פה עוד קצת" טודורקי-קון ענה..
ומשהו בקולו היה שונה.. אבל מה?!
"בטח?!" שאלתי, לא הרגשתי נעים לעזב אותו לבד.
"כן, הם מחכים לך.. לך!" הוא ענה.
"אוקי ביי!" אמרתי והתחלתי לרץ למענות
זה בסדר שהוא ישאר לבד! הוא לא ילד קטן, הוא ידע מה לעשות! אני לא צריך לדאוג לו!
_________________________________________
"ניתראה אחר כך אידה-קון" אמרתי ויצאתי מחדרו.
סוף כל סוף גמרנו עם העבדה הזאת!
כבר 23:00 בלילה!
עמדתי ליד הדלת שלי ושמתי לב לבובה שמנחות על הדלת.
אה! נכון! זאת הבובה שטודורקי-קון קנה לי!
בטח שחכתי אותה בחוף!
הוא באמת היה לו בסדר שאני אעזב אותו?!
יכלתי ללכת איתו.. למה לא נשארתי קצת?!
אני מרגיש כמו אודיט!
אני רק מקווה שזה לא פגע בו!
נכנסתי לחדר ושמתי את הבובה לידי.
והלכתי לישון.
לפחות נסתי.. לא ממש הצלחתי.
מתתי מעיפות.. אבל עדין המחשבות על טודורקי-קון הפריעו לי!
'למה הוא התכבון שהשפתים שלי?!'
'מה שפתים עשות?! בכל זאת על כל דבר שהוא אמר הוא אמר גם מה הוא עשה.. המשהו שלא חשבים עליו'
'אז למה הוא התכבן?!'
נרדמתי לבסוף בסביבות אחת בלילה..
ובמשך שעתים נסתי לחשב על מה השפתים עשות..
למה הוא התכבון..
................................._♡_...................................
למה שוטו התכבון?!
למישהו/י יש ניחש?!
ומתי יצא הפרק הבא?!(גם לי אין משוג[אבל מחר לא,אני למדות עד מאחר!])
טוב רבתי וגברתי בהצלחה בלמדים♡
זכרו, רק מאית!
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡
YOU ARE READING
טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם
Non-Fictionהיי אני לי♡... אני כבר אמרת הספר הוא ל13+ אני מתה על טודודקו אז החלטתי לכתוב ספר עלהם. למי שלא ידע/ת.... הם מאנימה בשם אקדמית הגיבורים שלי. הם לא זוג במציאות אבל לא אכפות לי. טוב בגדל בספר הזה היה כל מני ספורים שלא קשרים אחד לשני. כל סיפור היה כנרא...
