כלבלבן 2

92 12 19
                                    

14+ 14+ 14+
_________________________________________
"אתה חיות המחמד שלי" הוא ענה.
"אז זה מה שאני? סתם חיות מחמד?!" שאלתי בכאב.
אין לי מושג למה עד צפתי מימנו אבל זה בכל זאת כאב.
"אתה לא סתם חיות מחמד.. אתה חיות המחמד שלי" הוא ענה וליטף את פני.
"למה אתה בכלל צריך אותי? זה בטח סתם בגלל התאר של 'הבן של אנדבר' שהדביקו לי" אמרתי בכאב וסבבתי את ראשי.
בוח זה זה.. כן.. הוא רוצה אותי רק בשביל לסחט את הגיברים או משהו..
הוא שתק.. ידעתי שזה זה.
"בהתחלה זה היה נכון.. עקבתי אחריך כי גלתי שאתה הבן של~ אבל עכשיו זה לא מה שמשנה לי.. האמתי כן זה משנה לי.. כי אתה הבן של~ ראתי שאתה שנוא להיות הוא אז החלטתי לעזר לך לנפץ את הכלוב שתקעו אתך בו" הוא ענה לי והמשיך ללטף את ראשי.
הוא סביב את ראשי עליו.
"אם אתה כל כך רוצה לעזר לי.. איך זה שאני איפלו לא ידע את השם שלך?" שאלתי אותו.
"זה כל מה שהפריע לך נכון? זה שאתה אפילו לא ידע את שמי?" הוא שאל בחמימות.
"אולי?!" ענתי גם אני לא ממש היתי בטח.
"דקו" הוא ענה.
הסתכלתי עליו ועניו היו כל כך יפות הרגשתי שאני טבוע בהן.
משהו נדחף לי לפה ונזל חם התחיל לעבר בגרני.
דחפתי אותו ממני בזמן שאני קם לישיבה והתחלתי להשתעל.
"זה רותח!" אמרתי לו והרגשתי את הלשן שלי נמסה.
"טוב.. אתה צריך משהו שיחמם אתך" הוא ענה כיאלו לא כמעט חנק אותי עם המרק המגעיל שלו.
"לחמם זה בסדר.. לגרם לי להחניק מימנו זה כבר פחות בסדר" ענתי לו.
"סליחה, סליחה" הוא ענה בצחק וחזר ללטף את ראשי.
"אמרת שאני חיות המחמד שלך.. אני שיך לזן מיחד?" שאלתי אותו ולגמתי מהמרק בשקית.
"אתה הכלב שלי.. או יותר נכון כלבלבן" הוא ענה.
"אני מעדיף חתול" ענתי לו.
"אני אחשב על זה" הוא ענה והמשיך ללטף את ראשי.
עני התחילו ועצם לאט לאט ונכנסתי לשניה עמקה.
...
התעררתי בחד שלי שפרח ליד הכרית שלי.
הפרח עד היה במצב טוב אז החלטץי לשים אותו במים.
קמתי מהמיטה והלכתי למטבח.
הכל היה חשוך ושקט אז כנראה שעד ממש מקדם..
לקחתי כוס מים מעצבות ושמתי את הפרח בכוס.
'אולי שהוא יצמיח קצת שרשים אבקש מפיגמי לשתל אותו בעציץ..' חשבתי לעצמי ונשכבתי על המיטה, באה בפרח.
הפרח היה ממש יפה.. הוא היה חצי לאדום ולבן.. זה נחמד.. מענין למה יש בכלל פרח.. למה שהוא יבא לי אותו בכלל?!
שחקתי קצת בשרשרת שלי והחלטתי לצאת קצת לבחוץ.
יצאתי מחדר והלכתי ליציאה.
התישבתי על המדרגה הקטנה שיש ונשמתי את אוויור הבוקר הקר.
ישר שנשמתי את האוויר הקר נזכרתי באתמול.. משם מה הזיגר הזה העלה לי הרגשה טובה לאמט שהוא חשמיל אותי והחריך אותי לשתות מרק רתח.. אבל אני מניח שהקשר הזה היה כיף.. סוג של.. וגם.. סוף כל סוף אני ידע את השם שלו..
דקו..
"שוטו? מה אתה עשה ער כל כך מקדם?!" פיגמי שאלה אותי בהפתעה.
"התעררתי מקדום" ענתי לה.
היא התישבה לידי.
"אתה רעב? לא אכלת ארחת ערב אתמל" היא אמרה.
"אני לא, תודה" ענתי לה.
היא החזיקה את התלין שלי.
"הוא יפה.. מאיפה הוא?" היא שאלה אותי.
"חבר?" ענתי לא בטח..
'יותר נכון משגע שהחליט שאני הכלב שלו' ענתי בראשי.
"אני שמחה שיש לך חברים" היא אמרה וקמה.
"לשתת תה, אתה לפחות זרם על זה?" היא שאלה בחייך.
"אני מניח שהיה כיף להכניס משהו לגרון" ענתי לה וקמתי אחריה.
...
"שוטו!" דקו אמר לי שפגשתי אותו באיזה סניטה אחרי טיל שלקחתי לעצמי.
"היי" ענתי לו.
הוא תפס אותי לחיבוק. משם מה הסמכתי מהמגע שלו.
"אני הלך לעבדה שלי עכשיו.. רוצה להצתרף?" הוא שאל אותי שהמשיך ללטף את ראשי.
"אני יכל להתנגד?!" שאלתי אותו.
"כן אם אתה רוצה להתחשמל" הוא ענה.
"אני שנוא אתך" אמרתי לו.. זה היה שקר.. או לפחת חצי.. אני גם שנוא אותו וגם עד משהו.. אבל השאלה מה..
עקבתי אחריו לאיזה סניטה חשכה וראתי בזוית העין שלי איזה שני גיבורים.
דקו נראה שמח מהמפגש שלנו איתם.
"היי אתה הבן של אנדבר!" אחד הגיבורים אמר בהלהבות.
התעצבנתי על הגיבור.. לפחות שהיה זוכר את השם שלי ולא רק הבן של!
באתי ללכת משם אבל דקו החליט לעשות משהו אחר. משהו נראי!
הוא פשוט דקר את הגיבור!
נחרדתי ממראה הדם. הסתכלתי על דקו בזעזע.
"זאת העבדה שלך?" שאלתי אותו בזעזע.
"זה הבנוס!" הוא ענה והמשיך לפצע את הגיבור.
הגיבור השני שהיה איתו התחיל לברח.
שדקו גמר לרצח את הגיבור הוא התחיל לרדף אחרי הגיבור השני.
אני פשוט הקאתי מזעזע.. ידעתי שהוא רוב הסכים נבל אבל זה עדין מזעזע אותי..
אחרי כמה דקות הוא חזר שכולו מכסה בדם.
"טוב.. שוטו ממשכים!" הוא אמר והמשיך ללכת.
אני פשוט עמדתי קפוא במקום.
"נו שוטו!" הוא נזוף בי.
"אני לא בא איתך לשם מקום!" צעקתי עלי והדמעות התחילו לרדת מפני.
"אני לא שאל אתך! אתה הכלב שלי! אתה שיך לי!" הוא צעק עלי.
"למה.. למה אני תמיד שייך למישהו! למה אני לא יכל להיות בן אדם מפני עצמי! רק בגלל שהחלטתם שאני שייך לכם זה לא נתן לכם שם זכות לפגע בי ככה!" צעקתי עליו.
המבט שלו היה מפתע.
פחדתי מתגבה שאני הלך לקבל אז פשוט ברחתי.
ברחתי הכי מהר שאני יכל והתנגשתי באיזה פח.
רצתי להמשיך לברח אבל ידעתי שלא אצליח אז פשוט שכבתי על הריצפה רעד.
עצמתי את עני בפחד.. חקתי לחשמל או למכה שאני הלך לקבל..
"אני מניח שדרשתי ממך יותר מדי.. אני לעולם לא ארצה לפגע בך" שמעתי שהוא אמר מעלי והתחיל ללטף את ראשי.
פתחתי את עני בחשש.
הוא הסתכל עלי במבט מנחם.
אני לא ממש ידע לא חשבתי שלבכות במי שפגע בי זה הגיני אבל פשוט קברתי את ראשי בבטן שלו ובכתי בקולי קולות.
ככה המשכנו.. אני חכתי לו בסינטה ליד והוא חזר אחרי כמה דקות שיותר ויותר דם מכסה אותי.
"דקו.. מה הסיכוי שנפסיק להרג אנשים להיום.. ואולי נליך לאנשהו..?" שאלתי אותו בשקט.
"בסדר.. לאן אתה רוצה ללכת?" הוא שאל אותי.
"למקום בלי אנשים.. כי אם הם יראו אתך מכסה בדם.. זה היה פחות נעים" ענתי לו.
הוא לטיף את פני..
"בסדר.. יש לי מקום טוב" הוא אמר ושער נפתח לידנו.
נכנסנו לשער הגענו לאיזה חוף נטוש.
. ... .
כל הזמן שבילנו בחוף היב ממש כיף!
נלחמתי איתו במלחמות מים.. בנינו ארמן בחול שחינו ועד.. הכל היה כל כך כיף.
"דקו.." מילמלתי שהתרסקתי עליו מתש.
"כן שוטו?" הוא שאל ולטיף את ראשי שנמחץ בחזה שלו..
"אם כל פעם נילך לעשות כיף ככה.. אז כבר אין לי בעיה להית הכלב שלך" אמרתי לו.
"אני שמח לשמע.. אנסה לעשות את זה בתידרות גובה.." הוא ענה.
"טוב שוטו.. כדי שנחזר" הוא ענה.
"לא בא לי.. כיף לי פה!" ענתי לו.
באמת שלא רצתי לחזר.. זה היה כמו לחזר למציאת הכאבת שלי.. החוף הזה היה מקום מקלט ודקו המפחיד ומהזקן המעצבון.
"אבל כבר לילה ביפן" הוא ענה.
"אני בכלל לא עיף!" ענתי לו שעני נעצמות לאט.
ידעתי שאני משקר אבל רצתי עד רק כמה שנית.. רק כמה שנית של אושר..
נרדמתי עליו.
ומשם מה יכלתי להרגיש שישנתי את דקו מחייך חייך קטן.
................................._♡_...................................
1105 מלים!

חלק 2!
טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡

טודודקו- סיפורים קצרים- הושלםWhere stories live. Discover now