ברזל 1

977 31 13
                                    

נ.מ-מידוריה(דקו).
זמן-?
מקום-?
______________________________________.
"טודורקי-קון תביא לי את היד שלך" צעקתי עליו.
החזקתי איזה צינור ביוב בידי השמאלית והיד הימנית הושתע לכיון טודורקי.
טודרקי כרגע שוכב על גבו עם דם שמכסה את פיו.
הוא שוכב על איזה בטן שבר.
שנראה שעמד להשביר עם טודורקי וליפול לתאם שנצרה.
טודורקי פשוט לא מגיב. הוא בהכרה אבל אני לא ידע מה קורה איתו.
"נו, טודורקי תן כבר את היד הזאת, אתה תיפול" המשכתי לצעוק.
יש מתקפות נבלים. ואני וטודורקי-קון טקעים באיזה תואם שנצרה עקב פיצוץ.
הם ממש רצנים הפעם.
"מידריה לך, אתה תיפול בסוף" טודורקי אמר בקול שקט.
"תראה מי מדבר, טודרקי תן לי כבר יד" המשכתי לצעוק.
"אני אסתדר! לך!" הוא הפעם צעק את זה.
"כן! אתה תסתדר אחרי שתביא לי כבר יד!" צעקתי עליו.
טודורקי הסתכל לצד ואז אלי.
הוא תפס את ידי.
באתי למשוך אותו אבל הוא משך אותי עליו.
הוא מנסה להרג את שיניו?
היתי מספיק קרוב על טודורקי ואז הוא שיחרר את ידו משלי ובעט בי עם רגלו הימנית.
עפתי הצידה וקרח התחיל להתפשוט עלי.
הבטן שטודורקי שוכב עליו נשבר.
נסתי להתנגד לתנפה שטודרקי עשה לי אבל לא הצלחתי.
טודורקי נפול...
"לא! טודורקי תעשה משהו! טודורקי-קון!"
צעקתי.
התנגשתי באיזה קיר שמתוחתו היתה ריצפה יציבה. הקרח מנה ממני לזז.
טודרקי נפל עם חייך. שמסמון לי שזה בסדר מיצדו ליפול.
כמה שנית אחרי שהתנגשתי בקיר אבדתי את הכורה שלי.
משם אני לא זוכר כלום.
_____________________________________.
"מידוריה קום! מידוריה" שמעתי כל מוכר אמר לי. של מי הקול?
"מידוריה" הקול היה קצת יותר חזק.
נסתי לפתוח את הענים שלי אבל הן היו כל כך כבדות.
אחרי הרבה מאמצים הצלחתי לפתוח את עני.
איזה-סנסאי עמד מעלי. 
"איזהה-סנסאאיי?" שאלתי בקול שקט.
"מידורה, בוקר טוב. אני לא בטח שאתה זוכר מה קרה אז אני יספר. אני מצאתי אתך שכוב כל ריצפות בטן שקרח מכסה אתך, אחרי הקרב עם ליגות הנבלים" איזה-סנסאי אמר.
רגע, קרח? קרח! טודורקי-קון.
"איזה-סנסאי! איפה טודורקי קון? הוא נפל מהצוק! הוא בסדר? איפה הוא?" מלמלתי בלחץ.
"אנחנו לא ידעים. אם הוא נפל מהצוק אז נחפש אותו שם. תירגע ותיתן לריבקגיל לבדוק אתך" איזה-סנסאי אמר.
הנהנתי אבל עדין היתי בלחץ.
למה הוא לא לקוח לי את היד.
לקחו אותי לבית חולים. ניסתי להתנגד עלהם, רצתי לחפש את טודורקי-קון אבל הם לא נתנו לי.
אני רק מקווה שהוא בסדר.
הגעתי לבית חולים ואחרי הרבה התנגדות שלי שאני ישאר ער ויחכה לטודורקי-קון. בסוף נרדמתי מתשישות.
_____________________________________.
"אידה-קון מה אתה קורא?" שמעתי קול.
הכל מערפול, והכל שחר.
"סיפור שמנפוץ כל מני מתסים. הוא ממש נחמד" הבן האדם השני ענה.
'נראלי אני ינסה לפתוח את הענים'.
פתחתי את עני בקושי.
הם פשוט היו עסקים בכל מני דברים.
מי הם? הכל מטושטש....
"ממ...מממ.." אמרתי(זה נחשוב מילה?)
בשביל שיסימו לב שהתעררתי.
הדמיות הסתכלו על.
בשניה שתי הדמיות היו מול הפנים שלי.
עכשיו שהם קרבים אני שם לב שהם.
אידה-קון ואוהרקה-סאן.
"דקו! התעררת!" אוהרקה-סאן אמרה בהתלהבות.
"מממ..ממ" ענתי, מסמון לה שאני עדין חצי ישון.
"איפה אני?" שאלתי.
"בבית החולים! הגעת לפה אחרי מתקפות הנבלים. ישנת במשך 3 ימים ברציפות"
אידה-קון אמר עם הנפות ידו.
משם-מה אוהרקה-סאן תקעה באידה את המרפק שלה.
"וואו, זה הרבה" מילמלתי.
"מממ..ממ" אוהרקה-סאן המהמה לי.
"איך אתה מרגיש?" אוהרקה-סאן שאלה אותי.
"בסדרר.. נראליי.." ענתי.
"אמרתם שהיתה מתקפות נבלים... כולם בסדר?" שאלתי.
"יש הרבה ילדים שנמצאים בבית החולים אבל כולם כבר קמו" אוהרקה-סאן אמרה.
"כן, אבל טודורקי-קון! טודורקי-קון כנראה מת" אידה-קון אמר.
אוהרקה-סאן עשתה לאידה-קון מבט כעס
טודורקי כנראה מת? מה זאת אמרות?
"רגע! טודורקי-קון! איפה הוא?! מה זאת אמרות כנראה מת?!" שאלתי בלחץ.
לא הצלחתי לנשום..
"לא מצאנו את הגופה שלו. אבל כנראה הוא ניקבר מתחות להריסות" איזה-סנסאי הצתרף לשיחה.
"היתה לו אזכרה אתמול" איזה-סנסאי המשיך.
"אני לא מקבל את זה! הוא לא יכל למות! הוא לא! אתם טעים! הוא בסדר! אני לא מכון!" צעקתי עם דמעות בענים.
אני לא מכון לקבל את זה.

(מעבר זמן חודשים אחרי)
____________________________________.
עבר כבר חודשים מאז שטודורקי 'מת'.
אני עדין לא מכון לקבל את זה.
אני מכיחש,
אני ידע שזה לא טוב, אבל אני עדין לא מכון.
נכנסתי לדיכאן, ואני לא ממש ישן.
תמיד שאני עצום את הענים אני ראה את טודורקי-קון נופל, נופל עם חייך.
אני מניח שהוא לא היה רוצה שאני יכנס לדיכאן אבל אני לא ממש שלט על זה.
---------------------------------------------------------.
טוב איך פרק ראישון.
אז כן רצחתי את טודורקי, או שלא...
מענין.
בהצלחה לכל מי שמסים היום את השנה.
אהובת לי😊

טודודקו- סיפורים קצרים- הושלםWhere stories live. Discover now