טודודקו- סיפורים קצרים- הושלם

עין שחרה 1

נ.מ- דקו
_________________________________________
"טודורקי-נחטף! וליגת הנבלים טענות שהם לא חטפו אותו, כרגע אין לנו שם מושג לאיפה הוא יכל להיית" איזה-סנאסי הניח את הפצצה הזאת בבום.
כל הכיתה לא ידעה איך להגיב.
כולם צעקו מה זאת אמרות ועוד.
אבל בניגד מהם לא הצלחתי להציא מילה מפי ופשוט קפאתי במקום.
...
עברו כבר שלוש שנים. מאז שטודורקי-קון נחטף..
כבר גמרתי את הלמדים ואני גיבור מקצעי עכשיי..
אבל עדין היתי עשה הכל בשביל לראות אותו שוב.
רוב הכיתה חשבות שהוא מת או שהוא ברח מUA והשתמש ב'חטיפה' כמסתר מהחפשים שלו.
אבל אני לא מאמין שהוא נטש אותנו.
אני ממשיך לחפש אותו כל זמן פני שיש לי.
כולם טענים שזה לא טוב לי אבל אני לא מכון לוותר עליו.
לעולם לא אוותר, לא עד שאמצא אותו!
חזרתי לביתי
התישבתי על הספה והסתכלתי על תמונה שהצלמתי איתו פעם..
עזרנו לאנשים אחרי שקרס בינין ומישהו שם צילים אותנו שטודורקי-קון מחייך עלי ואני עליו בחזרה אחרי שפנינו את כולם.
הליואי ויכלתי לראות אותו שוב מחייך!
היתי עשה הכל בשביל זה.
"סליחה טודורקי-קון שאני פחות מחפש אתך מבדרך כלל.. אבל אני מבטיח שאמצע אתך" אמרתי לאויור.
אני אמצע אותו! גם אם זה הדבר האחרון שעשה בחיי!
"הבטחות לא שוות כולם, אם היתי מחכה שתמלא את הבטחות שלך היתי עכשיו מת" קול נשמע מאחרי.
הסתכלתי על הקיר וכלו היה מכסה בנזל שחור וסמיך.
מישהו תפס אותי מאחרה ואבדתי את הכרתי.
...
התעררתי בחדר הרס של אתר בניה שננטש.
היתי קשר.
"או התעררת" שמעתי את הקול ממקדם אמר.
"מי אתה?! ואיפה אני?!" שאלתי עליו בצעקה.
אני לא צחק, מי שזה לא היה אסור לו לחטף אותי ככה!
"נו עברו רק שלוש שנים ואתה כבר לא מזה את הקול שלי?! ממש נעלבתי" הקול שבאמת הי קצת מוכר לי אמר והתחיל לצחק כמו משגע..
או שלא רק כמו..
"מי אתה?! ואיפה אני?!" המשכתי בדרישות התשבות.
הנזל השחור ממקדום הסתבב סבבי.
ודמות נצרה מנוזל.
בהתחלה הדמות היתה שחרה אבל שהפנים שלה נגלהו לפני קפאתי.
"טודורקי-קון?!" שאלתי אותו בחשש.
הוא במקום לענות לי רק התחיל לצחק כמו משגע שוב.
הוא תפס את סנטרי והחריך אותי להסתכל עליו.
"החבר שלך מת מזמן, רק השיגען שלנו נישאר, נעים להכיר אתך סוף כל סוף מידוריה" טודורקי-קון אמר שהוא עדין צחק.
היה לו חייך מטרף על הפנים.
"מה עשו לך?!" שאלתי בפחד וכאב.
הוא הפסיק לצחק ובעט לי בפנים.
"מה זה משנה?! כולם מתים גם ככה" הוא אמר בקיריקות שגרמה לי לצמרמרות נראית.
"יותר חשוב זה שאתם הפסקתם לחפש אותי! ובכלל לא היה לכם אכפת שנעלמתי!" טודורקי-קון צעק עלי ובעט בי שוב.
התחיל לרדת לי דם מאף.
אני לא אתנגד לו עכשיו כי הדבר היחד שמעיון אותי עכשיו זה לדאג לו.
"אני חפשתי אתך בכל דקה פניה שהיתה לי! באמת!" ענתי
הוא תפס לי את הצוואר ושטיח אותי על הרצפיה שידיו עדין בתנחה של חניקה.
"לא חפשת מספיק כנראה" הוא אמר בקירירות.
עניו נגלו לפני והעין השמלאית שלו היתה שחרה במקום של הלבן.
"בבקשה טודורקי-קון.. בוא נחזר להיות לפני מה שקרה.." בקשתי מימנו בפחד.
הוא התחיל לצחק בטריף שוב.
הוא שחרר את ידיו ממני והמשיך לצלק בקולי קלות.
"לחזר לפעם?! אל תצחיק אותי! זה לא אפשרי! אין לך שם מושג כמה נסתי לחזר להיות כמו פעם! אם באמת היתים מחפשים אותי אז אולי היתי יכל לחזר להיות הקלפיה הריקה שהיתי פעם! אבל עכשיו לא! ואתה ידע מה.. אני אפילו לא רוצה לחזר להיות הקליפה הריקה הזאת! אני מטרף על כל הראש ואני אהב את זה!" טודורקי-קון אמר בשיגען.
"מה אתה הלך לעשות לי?" שאלתי שהבנתי שאני לא אקבל מימנו תשבות.
"אני הלך לדאג לכולם שיסבלו אבל לך בגלל שנסית למצוא אותי, אני ארחם עליך קצת ולא ארצח אתך.. ואני אעשה לך רק חצי ממה שעשו לי" טודורקי-קון אמר ותפס את סנטרי שוב.
"טודורקי-קון תפסיק עם זה בבקשה.. אתה מפחיד אותי.." התחננתי בפחד.
"או.. אני מפחיד אתך.. או.. לא כדי שהגיבור המושלם שכולם אהבים יפחד קצת.. סליחה, טעות שלי, אני אפסיק להיות מי שאני בשבילך בסדר, רק שניה" טודורקי-קון אמר בצנית עצבנית.
"זה לא מי שאתה.." מילמלתי והתחלתי לבכות.
"אתה אמר לי שאני לא ידע מי אני?! אם הית עבר מיאת ממה שעברתי מאז שנחטפתי היתה משתגע אפילו יותר ממני!" טודורקי-קון אמר בעצבים.
"אני כל כך מצתער טודורקי-קון! אני יכל לעשות משהו בשבילך" שאלתי אותו עדין בכה.
"אתה יכל לסתם אחרת אני אדביק לך את הפה בדבק שלוש שנית" טודורקי-קון אמר עצבני
המשכתי לבכות בלי קול.
אם היתי מצוא אותו לפני אולי הוא עוד היה בסדר..
אולי הוא עדין היה הטודורקי-קון שאני מכיר.
"תפסיק כבר לבכות! אם אני לא בכתי מאז שחטפו אותי אין לך שם סיבה להתבכין כאן" טודורקי-קון אמר באדישות.
נסתי לעצר את הדמעות אבל לא הצלחתי.
כל מה שהענין אותי עכשיו זה לחבק אותו.
הוא תפס אותי שוב ועצמתי את עני בפחד.
הרגשתי יד חמימה על הפנים שלי מנגבת לי את הדמעות.
רעדתי מהמגע שלו בהתחלה אבל אחרי כמה דנית הרגשתי את החמימות שלו.
אני לא ממש בטח איך הרשתי לעצמי לבכות חזק יותר בלהתחשב שכל מה שהוא מנסה לעשות זה להשתיק אותי אבל בכתי בקולי קלות על כל הדלוש השנים האלו.
לא תרחטי לפתח את עני.
אחרי כמה שעות של בכי נרדמתי.
אני רק מקווה שכל זה רק סיוט!
וטודורקי-קון בסדר ושהוא לא נחטף או משהו..
בבקשה שכל זה רק סיוט!
................................._♡_...................................
חלק 1! 854 מלים..
זה יפה לפרק ראשון..

מה יקרה מעכשיו?!
שאלה טובה..

טוב, ניתראה בפרק הבא!
אהבות לי♡