עבר מסובך

פרק 36

אני מסתובבת אחורה, מנסה לראות מאיפה מגיע הקול הזה. עיניי נעצרות על השולחן מימיני, ואני מבחינה בג׳יימס.
אוי אלוהים.
הוא נראה כועס ומופתע. מאוד.
״שרלוט? מה את עושה פה?״ הוא קם משולחנו ומתקרב אליי.
״מי זה?״ סאם לוחש לי ואני מסמנת לו עם היד שיחכה.
קשה לי לנשום לרגע והדופק שלי מאיץ. השפתיים שלי מתייבשות במהירות ואני מבינה שכבר אין לי דרך חזרה.
״מ..מה אתה עושה פה?״ אני מנסה לחייך, להראות שהכל בסדר אצלי. אני קמה ממקומי במטרה לחבק את ג׳יימס, אבל הוא מעיף את ידיי.
אני מבולבלת. מה קרה?
״מה..״ אני ממלמלת. הבעת פניי משונה מאוד, קצת מבולבלת וקצת פגועה, אך באותה נשימה גם קצת מרגישה הקלה.
״אני יודע הכל״ הוא אומר.
״על מה אתה מדבר?״
״אני יודע שמה שקרה להורים שלך היה בגלל אבא שלי. אני יודע שאת רוצה לנקום בו אבל אין לי דרך כי הוא בכלא. ואני יודע שבסוף אני הייתי המטרה שלך״ ג׳יימס יורה עליי את המילים האלה ומשהו בליבי לא רגוע.
הוא מדבר על המקרה הזה כאילו לא קרה שום דבר רציני. זה הכעיס אותי מאוד.
אני מסתכלת לעבר סאם, שכבר הצליח להבין מי זה ג׳יימס, ואז חוזרת להביט בו; ״א..אני..״
״פשוט תודי. כל מה שהיה ביננו היה סתם, שום דבר מזה לא היה אמיתי״ ג׳יימס מרים את הקול.
״לא, אתה לא מבין-״ אני מנסה לעמוד על שלי אבל הוא עוצר אותי;
״אני מבין טוב מאוד, שרלוט. את שיחקת בי, גרמת לי להתאהב בך, ובסוף הכל היה כדי שתהרגי את אבא שלי!״ צעק.
אני מתחילה להעלות דמעות בעיניי, והראייה שלי מתחילה להיות מטושטשת.
באמת, שרלוט, מול מי את עומדת? מול מי את מנסה להגן על עצמך? זה ג׳יימס! הוא לא יקשיב לך!
״תלכי מפה״ אני שומעת את ג׳יימס אומר בקול שקט, מנסה להירגע.
״ג׳יימס..״
״לכי מפה!״ צועק וכל החדר משתתק. אני מסתכלת סביבי, בוחנת את כל האנשים שמסתכלים עלינו.
ג׳יימס לא מוריד ממני את העיניים, מחכה רק שאצא מפה.
״לא״ אני מצליחה להוציא מהפה.
״מה אמרת?״ הוא מתחיל להתעצבן שוב, ואני מבינה שזו כבר רמה אחרת של כעס, רמה שעוד לא ראיתי אצלו.
״ג׳יימס, בבקשה, רק תיתן לי להסביר״ הפעם הדמעה ירדה במורד לחיי והוא שם לב אליה, מביט על הדמעה כל אורך דרכה לסנטרי, עד שאני מנגבת אותה.
״בבקשה״ לחשתי.
הוא אומר בקרירות, ״לא״.
ובדיוק אז, מביאים את ג׳ורג׳ בן לחדר ההתייחדות.
-
״ג׳יימס!״ ג׳ורג׳ בן נראה מאושר מאוד לראות את הבן שלו.
ג׳ורג׳ הוא גבר בן 50 ומשהו, שיער שחור עם גוונים של אפור ולבן. יש לו זקנקן קטן אפור עם גוונים של שחור. עיניו נראות עייפות, עם שקיות מתחת. אבל זה לא מה שמונע ממנו להראות חיבה לבן שלו.
גופו של ג׳ורג׳ עדיין קצת שרירי, רואים את הנפח בגופו. הוא לבוש בחולצה ומכנסיים כתומים, צבע שמאוד מחמיא לעור שלו.
״אבא..״ ג׳יימס ממלמל. הוא עדיין סוער מהשיחה איתי ומנסה להירגע לטובת אבא שלו.
״מי אלה?״ הוא מפנה את מבטו אליי ואל סאם.
אני מרגישה את סאם נעמד לידי, לא רגוע.
״את ממש מוכרת לי״ ג׳ורג׳ בן אומר בניסיון להיזכר, והלב שלי מאבד את הדופק.
אני מתחילה להחליף צבעים בפנים ולנשום עמוק במטרה להרגיש את ליבי פועם בחזרה.
אני לא מרגישה אותו.
אבל יודעת שהוא שם.
קשה לי לענות במצב כזה. קשה לי בכלל להוציא משהו מהפה.
״כן, אבא, הרגת את אבא שלה לפני עשר שנים״ ג׳יימס אומר כאילו פולט את החומר הנלמד בכיתה לפני המבחן.
״באמת?״ ג׳ורג׳ קצת משועשע. הוא מעלה חיוך על הפנים ובוחן אותי.
״את רוצה להרוג אותי על זה?״ הוא מתחיל לצחוק ולהתיישב בשולחן בו אני וסאם נמצאים.
״מאוד״ אני מצליחה להוציא.
הוא מדבר כאילו לקח ממני ממתק בגן, ומשחק אותה הבריון המפחיד שאף אחד לא רוצה להתעסק איתו.
״הו, אני מבין״ הוא מחייך ברשעות.
אוי, אלוהים.
עכשיו אני יודעת בוודאות; זה השטן בכבודו ובעצמו.
ועוד התאהבתי בבן שלו...
״אבל היא לא תעשה את זה,״ סאם מתחיל לדבר וחוזר להתיישב מול ג׳ורג׳. ״אני אעשה את זה״.
לסאם לא משנה להיכנס לכלא, העיקר שיסיים את עבודתו קודם.