עבר מסובך

פרק 25

למחרת בבוקר אני שומעת מישהו נכנס לחדר. זה לא קייד. זה אותו אחד ששם אותי פה אתמול.
״איפה קייד?״ אני שואלת.
הוא מתחבא ממני?
״יצא לסידורים. הוא אמר לי לקחת אותך לסיבוב״ אמר והרים אותי בכח מהרצפה.

אני חושבת שעצם העובדה שהתגברתי על הפחד שלי מקייד בסופו של דבר הביא אותי למקום הרבה יותר טוב.
במקום שאפחד שיהרוג אותי - כמו שפחדתי בבית חולים ובפנימייה - עכשיו אני יודעת שזה לא עומד לקרות כי הוא צריך אותי.
אז למה שיאיים עליי סתם אם בסופו של דבר הוא צריך אותי? לדעתי הכל חלק מהתכנית המטומטמת שלו. הוא חכם. לעזאזל.

האיש מכניס אותי לאחת המכוניות השחורות של קייד ושם לי שק שחור על הראש.
הוא חוגר אותי במושב האחורי ומתחיל בנסיעה.

אחרי חצי שעה בערך הרכב עוצר והאיש עוזר לי לצאת.
הוא מכניס אותי למקום כלשהו אחר ואז מושיב אותי על כיסא ומוריד ממני את השק.
מולי נגלה קייד, יושב על כיסא גם הוא.
החדר שבו אנחנו נמצאים צבוע כולו בלבן. כמעט כואב לי בעיניים מרוב הבהירות.
״איפה אנחנו?״ אני שואלת.
״בואי נתחיל לדבר על התכנית הבאה שלנו, בסדר?״ קובע.
הוא קם לכיוון שלי ואז הולך למקום אחר מאחוריי.
החדר נהייה חשוך מעט ועל הקיר שמולי מופיע מסך מחשב.
הפלאים שמקרן יכול לעשות.

״יש מקום שנקרא ׳דייליבנק׳, שם בדרך כלל הייתי נפגש עם סאם״ קייד מתחיל לומר וחוזר לשדה ראייתי. הוא לוקח את הכיסא שלו ומזיז אותו הצידה כדי שלא יסתיר לי, הוא מתיישב לידי ומחזיק בידו שלט קטן.
הוא מתחיל להעביר שקופיות.
מולי נגלת תמונה ישנה של בנק.
״הבנק הזה נסגר ממזמן״ אני מסננת.
״כן אני יודע, בגלל זה אנחנו נפגשים שם״ אומר.
״דיברתי מוקדם יותר עם סאם. אני לא יודע אם הוא קיבל את ההודעות שלי, כי הוא לא ענה, אבל בואי נקווה שאת תפגשי אותו מחר באיזור הבנק״.
״אני אהרוג את ג׳ורג׳ בן?״ אני שואלת ומסיטה את מבטי לקייד.
״בטח״ אומר מבלי להתסכל עליי ומעביר שקופית.
התמונה הבאה היא של ארצות העולם.
קייד לוחץ על השלט הקטן שבידו ונקודת לייזר ירוקה מופיעה על הקיר.
״סאם כרגע פה,״ הוא מסמן את צרפת, ״אבל אם הוא קיבל את ההודעה שלי, הוא כבר אמור להיות על המטוס בדרכו לארץ״ הוא מסמן את ארה״ב.

״ג׳ורג׳ בן נמצא פה״, הוא עובר לצפון ארה״ב, ״ואנחנו פה״ הנקודה הירוקה נוגעת בדרום ארה״ב.
״אני אקח אותך לתחנת אוטובוס אחת, את תסעי עד שתגיעי למקום שנראה ככה״ הוא עובר לשקופית אחרת.
התמונה מראה מקום שבו יש בית קפה קטן, שלמיטב זכרוני - גם הוא נסגר.
״משם את תלכי לטלפון הרחוב הקרוב. תוודאי שהשעה תהייה 12:30 בדיוק. שם תקבלי שיחה מסאם״ קייד אומר.
״בתקווה שהוא קיבל את ההודעה״ אני אומרת וקייד מסתכל עליי ולא אומר כלום.
״הוא יגיד לך לאן להגיע ועם מי לדבר אם צריך״ ממשיך.
קייד קם ממקומו והולך שוב למקום שנמצא מאחוריי. האורות נדלקים והמקרן מתכבה.
כיסאו של קייד זז ומונח מולי בחזרה.
״הבנת מה את צריכה לעשות?״ שואל. ״כשאני אפגוש את סאם, מה אני אמורה להגיד לו?״ אני שואלת.
״בתקווה שהוא קיבל את ההודעה שלי, את לא תצטרכי להגיד לו כלום. את תיהי רק השליחה שלי״ אמר.
״אתה שולח אותי כי אתה מפחד ממנו?״ שאלתי. ״סאם נפגע מג׳ורג׳ פעם. ג׳ורג׳ הרג בטעות את הבן של סאם כשנקלע לקטטה עם כמה חברים וג׳ורג׳ במקרה היה שם שיכור. סאם בא אליי והתחיל לדבר איתי על נקמה, אמרתי שאעזור לו אבל הוא פשוט לא רצה. מאז אני מנסה שוב לחזור לעניינים איתו ועכשיו... יש לי הזדמנות״ הוא כמעט מחייך.
״אז הייתם חברים קרובים?״ אני שואלת. ״כן. אבל הוא לא רצה את העזרה שלי״ מחזיר.
״אז המשכת לחפש את ג׳ורג׳ בן למרות שהוא לא רצה שתעזור לו?״ אני מפקפקת.
״ברור. הוא חבר שלי. אני אעזור לו״ אומר ופותח את דלת החדר.
הוא עוצר לפני שהוא יוצא לגמרי.
״כל מה שאת צריכה לדעת זה שסאם מאוד קרוב אליי ואני אעשה בשבילו הכל״.
״גם אם זה יגרום לו להרוג אותך?״ אני מצחקקת.
״כן״ עונה ויוצא מהחדר.
השתתקתי.

הבן של סאם נקלע פעם לקטטה עם כמה חברים וג׳ורג׳ במקרה עבר שם שיכור. יכול להיות שהוא התערב להם בעניינים ובטעות הרג את הבן של סאם.
ובכן, זה... אני יכולה לדמיין את זה קורה.
סאם גילה שג׳ורג׳ הרג את הבן שלו ומאז הוא רודף אחריו.
קייד ניסה לעזור לו - כי הם חברים קרובים, אבל סאם לא רצה את העזרה שלו.
עכשיו הם התרחקו וקייד מנסה לחזור להיות בקשר עם סאם.
כמה חמוד.

הדלת נפתחת ואותו איש שהסיע אותי לפה נכנס עם השק השחור בידו. הוא שם אותו עליי ועוזר לי לצאת מהחדר בחזרה לרכב.