עבר מסובך

פרק 18

״מה״ ג׳יימס מתקשה להוציא מילים. ״מה זאת אומרת להרוג אותך? מה עשית כבר שהוא רוצה להרוג אותך? מי זה בכלל? הוא לא דוד שלך, אז מי זה?״ הוא מתקיף אותי בשאלות ואני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל.
״ג׳יימס תירגע״ אני אומרת. ״להירגע?! הבנאדם הזה רוצה להרוג אותך ואת אומרת לי להירגע?!״ הוא צועק. ״אני הולך לאבטחה להגיד להם שלא יתנו לו לצאת מפה״ הוא מתכוון לצאת מהחדר. ״לא!! ג׳יימס תירגע! בבקשה אל תעשה כלום! יש לו יתרון עלינו ברמה! אם תעשה משהו הוא ירדוף אחריך לנצח״ אני מזהירה אותו.
זה לא שקייד לא רודף אחריו גם עכשיו...
״את מוכנה בבקשה להגיד לי מה הולך פה?״ הוא מוריד טיפה את קולו ומתקרב למיטתי, מתיישב באותו מקום שקייד ישב.

זהו, אין לי עוד לאן לברוח. ג׳יימס חייב לדעת מה הולך כאן.

״לפני עשר שנים בערך אמא שלי מתה, כמו שכבר סיפרתי לך, מישהו בא וירה בה ביום ההולדת שלי, ומאז חייתי עם סבא וסבתא שלי. הדודים והדודות טסו רחוק מכאן כדי לא להיכנס לבעיות גם הם, ככה שהבנאדם שהיה כאן עכשיו לא יכול להיות דוד שלי. ידעתי תמיד שמישהו רצח את אמא שלי ואת אבא שלי שנה לפני, אבל לא ידעתי מי. אחרי כמה שנים, כשהלכתי לקבר של סבתא שלי, הבנאדם הזה הגיע אליי. קוראים לו קייד. הוא התחיל לדבר איתי על המוות של ההורים שלי ואמר שהוא יכול לעזור לי לנקום. במקרה, זו הייתה המטרה הכי גדולה שלי באותה תקופה. לדעתי זו עדיין המטרה... בכל מקרה, קייד הוא ראש ארגון שנקרא ״דלת סתרים״, בארגון הזה מוצאים אנשים מהעולם התחתון ומתחזים. במשך שנה וקצת קייד אימן אותי כדי שאוכל להגן על עצמי בחוץ, הוא גילה כמה דברים על הבנאדם שרצח את ההורים שלי ושתל שבב בגוף שלי״ אני מחליטה לעצור פה. ג׳יימס נראה מבוהל.
״את עובדת עליי, נכון?״ הוא שואל. ״לא הקשבת לכל מה שאמרתי עכשיו?!״ צעקתי. ״הקשבתי! אבל זה לא נשמע אמיתי..״ הוא אומר. ״ג׳יימס אתה חייב להאמין לי! אני נשבעת שאני לא משקרת לך!״ אני מנסה לגרום לו להאמין.
הוא מסתכל עליי במבט של ׳לא יודע מה לעשות׳ ואני מחליטה לחפש על גופי את השבב הזה.
״מה את עושה?״ הוא שואל כשהוא רואה אותי מחפש משהו. ״אני מחפשת את השבב, שתראה שאני לא משקרת לך״ אני אומרת ונעצרת בכתף השמאלית שלי. ״הנה״ אני ממלמלת ומתחילה להזיז את השבב שירד למטה יותר.
השבב זז לי כל הזמן, הוא נמצא לי בדם ומסתובב כאילו הגוף שלי שייך לו.
אני מצליחה להוריד את השבב קצת יותר למטה מהכתף ותופסת את העור מסביבו.
״הנה, אתה רואה? אני לא משקרת לך!״ אני אומרת וג׳יימס מתקרב אליי, מבחין בריבוע קטן עטוף בעור ועוברת בו צמרמורת קלה.
הוא מעביר את מבטו אליי ומתחיל ללכת אחורה.
״מה הולך פה?״ הוא שואל. הוא מפחד. טבעי שהוא ירגיש ככה, אבל עכשיו אני ממש חייבת אותו איתי!
״ג׳יימס..״ אני ממלמלת. הוא לא אומר כלום ומסתכל עליי חצי בכעס וחצי בפחד. ״בבקשה אל תלך, הכל בסוף יהיה לך הגיוני״ אני אומרת. ״אני חייב לצאת לנשום אוויר״ הוא אומר ויוצא במהירות.

אני מתחילה לבכות. הוא השאיר אותי עכשיו לבד! קייד בכל רגע יכול לבוא לכאן או להביא את נייל ורון שוב! אני יודעת שקייד לא יעזוב אותי עד שאני אמות. מה אני עושה עכשיו? אני חסרת ישע, מרותקת למיטה בלי יכולת לקום.

דלת החדר נפתחת ונכנסת אחות. היא מחייכת אליי ובודקת את המכשירים שלי וכותבת על דף את הנתונים.
היא מתכוונת לצאת מהחדר כי היא עשתה רק בדיקה, אבל אני עוצרת אותה. ״אחות״ אני אומרת והיא מסתובבת אליי.
״את יכולה בבקשה להישאר איתי?״ אני שואלת. ״הכל בסדר?״ היא נלחצת וחוזרת שוב לבדוק את המכשירים שמחוברים לי לגוף.
״כן, אני פשוט צריכה מישהו שישאר איתי״ עניתי. ״אני לא יכולה להישאר, אבל אני אקרא למישהו שיבוא להיות איתך״ היא אומרת ויוצאת מהחדר.
מי יודע מתי היא תחזור ואם בכלל. את מי היא הולכת להביא לי? מי הולך להישאר איתי עכשיו? מה יקרה אם קייד יחזור בכל רגע?

אחרי כמה דקות שעיניי לא זזו מהדלת, היא נפתחת וליבי החל לדפוק שוב במהרה.
נכנסת לחדר אישה לבושה בחצאית צמודה שחורה וחולצה מכופתרת לבנה, שערה שחור וחלק, היא מחזיקה בידה תיקייה אדומה וסוגרת אחריה את הדלת.
״שרלוט, נכון? קוראים לי מיי, אני פסיכולוגית בבית החולים הזה״ היא אומרת ולוחצת לי את היד.
האחות שלחה לי פסיכולוגית? היא חושבת שיש לי בעיות? בסך הכל רציתי שתישאר איתי! אני לא הטרדתי אותה או משהו.
״האחות שקראה לי אמרה שאת צריכה שמישהו יהיה איתך. את מרגישה לבד?״ היא שואלת. ״מיי, אני לא צריכה עזרה מפסיכולוגית, אני לא משוגעת״ אני אומרת. ״לא אמרתי שאת משוגעת, את צריכה מישהו לדבר איתו והכי קל לפנות לפסיכולוג, כי הוא מקשיב הכי טוב. אז בבקשה, שרלוט, תגידי לי מה יושב לך על הלב״ היא מחייכת.
מה יושב לי על הלב... מה לא יושב לי על הלב?!

״חבר שלי... הוא.. היה כאן אבל נראה שהוא עזב אותי או משהו כזה״ אני מחליטה לדבר איתה על ג׳יימס מאשר קייד. עם כל הכבוד לחיסיון שבדבר, שאסור לה להגיד מילה על השיחה ביננו, אני לא יכולה להסתכן שהיא תפלוט משהו עליי.
רגע! אם ג׳יימס בחוץ, וגם קייד... הוא יכול לרצוח אותו!!
״בואי תסבירי לי מה קרה״ היא מבקשת ושתינו מתחילות בשיחה.
-
אחריי שעתיים ג׳יימס נכנס בדלת ומופתע לראות שיושבת לידי עוד מישהי. עוברת בי הקלה כשאני רואה שזה ג׳יימס, חשבתי שקרה לו משהו.
״זה ג׳יימס?״ מיי שואלת וקמה לכבודו. היא לוחצת את ידו.
״שרלוט אני באמת מצטער, כל מה שסיפרת לי הזכיר לי איכשהו את אבא שלי... זה נושא רגיש אצלי״ הוא אומר. אבא שלך. ברור.
״בבקשה תסלחי לי, אני אעשה הכל בשביל זה. אני כל כך מצטער, אני לא התכוונתי לא להאמין לך״ הוא מתחנן ואני מקרבת אותו אליי לנשיקה.
״אני שמחה לראות שחזרתם״ מיי אומרת מהצד וג׳יימס נראה מבולבל.
״תודה מיי, השיחה איתך עזרה לי מאוד״ אני אומרת בחיוך. ״יופי, אני שמחה שדיברנו״ היא מחייכת ויוצאת מהחדר.

״מה היה כאן?״ ג׳יימס שואל. ״הביאו לי פסיכולוגית שתדבר איתי״ הסברתי. ״אני לא חושב שאת משוגעת וגם הם לא צריכים לחשוב ככה״ הוא אומר. ״לא לא, הם לא חושבים, רק רציתי לדבר עם מישהו בזמן שלא היית פה״ אמרתי. ״אני באמת מצטער, שרלוט, אני לא יודע מה נכנס בי״ הוא שוב מצטער.
״לא לא, זה דווקא הגיוני שתגיב ככה ואני תיארתי לעצמי שיהיה לך קשה להאמין״ עניתי והוא הסתכל עליי כאילו ׳הפסדתי אותך׳.
״הכל בסדר, אני סולחת לך. עכשיו אני באמת צריכה שתהיה איתי״ אני אומרת והוא מתיישב על המיטה עם מבט רציני.

עם כמה שזה הולך להיות קשה, אני לא אספר לו שאבא שלו רצח את ההורים שלי. פתאום קשה לי יותר לפגוע בג׳יימס, ורק כאן קייד צודק.
ג׳יימס הולך לעבוד ביחד איתי עכשיו. כל מה שנותר זו תכנית.