עבר מסובך

פרק 33

היי, לפני שתתחילו לקרוא, אשמח שבסוף הפרק תעצרו ותקראו את מה שכתבתי❤️
קריאה נעימה🥰
—————
״מ..מה עשית?״ אני מפחדת לשאול.
קולי היה רועד ולא הצלחתי להרגיש את גופי.
שפתיי נפערו במקצת ורעדו, ידיי לא זזו מצדדי גופי ורגליי החלו לזוז, לא מצליחות להחזיק את משקל גופי.
אני נזכרת באמא שלי. באותו יום הולדת נוראי לפני קצת יותר מ-10 שנים. גם היא הייתה על הרצפה, גם היא הייתה מגואלת בדם.
פלאשבקים הולכים וחוזרים בראשי מאותו אירוע של יום הולדתי, עד שאני מוצאת את עצמי בוהה בגופה.
״את צריכה להגיד תודה. אני הצלתי לך את החיים עכשיו״ אני שומעת את סאם מדבר.
או, אלוהים. כמה טיפשה אני יכולה להיות? אני מתכוונת לחיות עם רוצח סדרתי שממש לפני כמה שניות רצח את האדם ש...
ובכן..,
עם כמה שקייד היה רע אליי בימים האחרונים וניצל אותי בשנתיים האחרונות - הוא היה האדם הכי קרוב אליי.
ולראות אותו ככה, על הרצפה, מת... זה עושה לי משהו.
ליבי לא מפסיק לקפוץ ולהאיץ את פעימותיו כשסאם מתקרב אליי, אקדחו עדיין שלוף בידו.
״הוא כבר לא יטריד אותך״ כמעט לוחש ואני מנסה בכח להרים את ראשו אליו.
עיניו טיפה אדומות, בהחלט כאב לו לעשות את מה שעשה.
מבין כל פעולות הרצח שביצע - זה ללא ספק היה ההכי קשה ומשאיר צלקת שהיה לו.
לא הייתה לו ברירה.
״רצחת אותו בשבילי?״ אני רועדת, לא יכולה לקבל את המחשבה שקייד נרצח.
סאם עונה, ״בין היתר..״
אני מחזירה את מבטי לקייד שעל הרצפה מולי. דמעות מתחילות לזלוג במורד לחיי וידיי לא מצליחות לזוז לנגב אותן.
״למה את בוכה? לא אמרת שהוא כמעט התעלל בך?״ סאם שואל בדאגה.
״כ.. כן, אבל..״ אני לא מצליחה לדבר מרוב בכי שקט.
איך סאם, רוצח סדרתי, יכול להיות כל כך מגונן ודואג? אני לא הבת שלו, לא אישתו, לא חברה שלו, אני אפילו לא ג׳ני! למה שידאג... לי..?
סאם לא יודע מה לענות לי במצב כזה ופשוט משאיר אותי ככה, עומדת מול הגופה המגואלת בדם, מתבוננת טוב טוב באדם שהיה הכי קרוב אליי בשנתיים האחרונות. עכשיו אני יכולה להגיד בלב שלם; קייד מת.
-
~נקודת מבט ג׳יימס~
התקשרתי לאבא שלי.
רציתי לספר לו על שרלוט, על איך שהרגשתי כלפיה ואיך היא שיחקה בי. אבל אז הבנתי כמה קשה לי להגיד את זה בקול.
אז בדקתי את הימים והשעות בהן אפשר להגיע לביקור, וקבעתי שאגיע לכלא מחר בשעה 14:30.
אני לא יודע למה אני עושה את זה; כנראה שאני צריך לשחרר את הכל איכשהו.
יכול להיות שעצם העובדה שאספר לאבא שלי על שרלוט יגרום בעצם לכך שאזהיר אותו ממשהו שכנראה יבוא.
לא פגשתי את אבא שלי כבר הרבה מאוד זמן... והוא לא ממש יכול לבוא ולבקר אותי. אני צריך לעשות את זה קודם בשביל הקשר שיש לי איתו. אחר כך בגלל שרלוט.
-
~נקודת מבט שרלוט~
״את עומדת כאן כבר רבע שעה״ אני שומעת את קולו של סאם.
אני לא עונה.
״תראי, מחר אני מתכוון ללכת לבקר את ג׳ורג׳. את רוצה לבוא?״ שואל.
הו, האם אני רוצה לבוא?
אדוני, אני מתפללת ליום הזה כבר עשר שנים.
אחרי רבע שעה שבה לא זזתי, סובבתי את גופי לעבר סאם שעמד במטבח.
״אתה שואל?״ התחכמתי. קולי היה שונה, מעורבב עם בכי ואי דיבור אחרי רבע שעה.
״תיהי מוכנה בשתיים״, אומר, ״בשתיים וחצי יש ביקור״.
—————
היוש לקוראים שלי❤️❤️ רק רציתי להגיד לכם תודה על הכל, על ההצבעות והצפיות🙏🏻✨
בכל מקרה, בקרוב מסתיים הסיפור (ממש בעוד כמה פרקים), והייתי שמחה שתפרסמו את הסיפור הזה כמה שיותר🙏🏻❤️
אוהבת🥰🥰

מי שעדיין לא עוקב אחריי >>> @stories_1010 ✨