עבר מסובך

פרק 17

״איך את מרגישה, מתוקה? הכל בסדר?״ המנהלת התקרבה אליי ולרגע היה לי קשה להסתכל עליה.
העיניים שלי ננעצו בקייד. אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותו, הוא מופיע מולי, בתור ׳דוד׳ שלי.
״אני בסדר, תודה״ לבסוף אני אומרת לה בחיוך. ״יופי. את צריכה משהו?״ היא מחייכת. ״לא.. אני בסדר גמור״ עניתי. ״הבאנו את דוד שלך. הוא מיד התקשר אלינו כששמע שאת בבית חולים. איזה דוד דואג יש לך״ היא אומרת בחיוך ומסתכלת עליו, מעבירה על זרועו את ידה כפלרטוט.
קייד מתקרב אליי והלב שלי מתחיל לדפוק במהרה.
״מה שלומך, שרלוט?״ הוא שואל ואני מתחילה בתרגילי נשימה. עיניי שוב תקועות בעיניו וכל מה שעובר לי כרגע בראש זה לברוח לפני שהוא יעשה לי משהו.
״תתנו לנו קצת פרטיות״ הוא מבקש מהמנהלת ומג׳יימס. ״נעים מאוד, ג׳יימס״ ג׳יימס מושיט את ידו לקייד והוא העיף מיד את מבטו אליו. הוא הסתכל עליו כאילו עוד רגע הוא הולך לטרוף אותו. ״אז אתה ג׳יימס המדובר״ הוא לוחץ את ידו והעיף מבט קטן לכיווני.
התחלתי להילחץ עוד יותר. קייד מת להרוג את ג׳יימס, בגלל זה הוא הכניס אותי לתכנית שלו, שאני בעצם אעזור לו. רגע... למה הוא רוצה לרצוח אותו..?
הלב שלי דפק כל כך מהר שגם נשימות עמוקות לא יכלו עוד לעזור.
״מה, היא מדברת עליי?״ ג׳יימס נשמע קצת משועשע ומסתכל עליי בחיוך צדדי. ״בטח! כל הזמן״ קייד אומר וגם הוא מסתכל עליי. רק הוא ואני יודעים על מה מדובר, ואני מתאמצת לא לזוז ממקומי ולצעוק עליו.
״טוב, אני אשאיר אתכם לבד״ ג׳יימס אומר ואני מתפללת שלא יצא מהחדר. ״שרלוט, אני קונה לך כמה דונאטס מהקפיטריה למטה, בסדר?״ הוא שואל ואני מהנהנת. הוא יוצא מהחדר וליבי עוד שנייה יצא מהמקום.
קייד נועל את הדלת ומתקרב אליי. הוא מתיישב על המיטה ושם את שתי ידיו לצידי גופי.
״את יודעת מה הבעיה שלך? את מפונקת. כשפגשתי אותך את היית חדורת מטרה, עכשיו תראי למה הפכת״ הוא אומר בזלזול. ״אתה יודע שאני פה בגללך״ אני מציבה עובדה. ״זה לא מעניין אותי, את גם תיהי בקבר בגללי״ הוא עונה. החל מהרגע הזה גופי החל להילחם בעצמו להפסיק את הרעידות.
״שלחתי לכאן את נייל ורון, אם את זוכרת אותם מהארגון. את עכשיו היית אמורה להיות מתה, אבל יש לך מזל שג׳יימס, אהובך, היה פה״ הוא אומר ואני מתקשה לבלוע רוק.
״את רואה את זה?״ הוא מזיז את ג׳קט החליפה וחושף בפניי את האקדח שבחגורתו, ״יש בו רק כדור אחד. זה מה שהגוף שלך צריך כדי למות, תאמיני לי״ הוא ממשיך.
קייד מוציא את האקדח וטוען אותו במהירות, מכוון אותו לראשי ומפעיל לחץ. ״בדיוק פה״ הוא אומר, ״בדיוק בנקודה הזאת הכדור הולך להיכנס ולהרוג אותך. רק תראי לאיזה בלאגן הכנסת את עצמך, והכל בגלל שהתאהבת במטרה שלך. את פשוט ילדה קטנה״ הוא מזלזל שוב.
״אני השגתי לך מידע! אני הקשבתי לך כל הזמן הזה!״ אני מנסה לעמוד על שלי. ״לא חידשת לי כל כך, הייתי יותר גאה בך אם החבר שלך היה מת עכשיו!״ הוא צעק וזה העביר בי רטט בלתי מוסבר בגוף.
הוא קם ממקומו ועומד מול מיטתי, הוא מכוון את האקדח אליי ו....
דפיקות בדלת.
קייד מסתכל עליי בכעס ומוריד את האקדח בניגוד לרצונו.
הוא פותח לג׳יימס את הדלת והוא מגיע אליי, מניח לידי את הדונאטס שקנה לי.
״למה נעלתם את הדלת?״ הוא שואל. ״נעלנו? היא כנראה ננעלה לבד״ קייד ממהר לענות לו.
״תודה״ אני אומרת לג׳יימס והוא מרכין את ראשו לנשק אותי בשפתיים.
מיהרתי להסתכל על קייד, הוא להוט כל כך ללחוץ על ההדק שהוא יהיה מוכן לעשות הכל בשביל זה.
״טוב, אני אשאיר אתכם קצת לבד,״ הוא פונה לשנינו, ״ושרלוט,״ הפעם הוא פונה אליי, ״אל תשכחי שאם את צריכה אותי אני יודע בדיוק איפה את נמצאת״ קייד אומר בחיוך ויוצא מהחדר.
הוא שוב דיבר על משהו שרק אני והוא יודעים עליו.
השבב שנמצא לי בגוף. ברור. אני חייבת להוציא את הדבר הזה מהגוף שלי. אבל איך??

״איש נחמד״ ג׳יימס אומר.
כן בטח, האיש הנחמד הזה מנסה להרוג אותי, ושלא נדבר בכלל על המטרה הראשונה, שזה להרוג אותך.

כאן הבנתי שאני חייבת להכניס את ג׳יימס למשוואה. אני והוא הולכים לעבוד ביחד מעכשיו.

״ג׳יימס, אני הולכת להגיד לך משהו אבל אל תתחרפן, אוקיי? זה ממש חשוב״ אני אומרת והוא מכווץ את הגבות. ״אוקיי..״ הוא מחכה שאמשיך.
״מי שהיה כאן עכשיו, הוא לא דוד שלי. הבנאדם הזה רוצה להרוג אותי״