עבר מסובך

פרק 13

למחרת בבוקר אני מבחינה בג׳ני מדברת בטלפון, מקרבת את ידה לפיה וכנראה לוחשת. היא עמדה בפינת המזדרון, רחוק מאוד מהכיתה.
תיארתי לעצמי שהיא מדברת עם סאם או איך שלא קוראים לו. אז התקרבתי אליה, כדי שתפסיק לדבר איתו.
״בוקר טוב!״ אני אומרת לה בחיוך והיא נותנת לי חיוך מאולץ. היא מסתכלת על הטלפון ועליי בחשש. ״עם מי את בטלפון?״ אני משחקת אותה. ״סתם לא.. ידיד מפעם״ היא ממציאה תירוץ. ״מה ואתם ככה מתלחששים?״ אני מצחקקת והיא כמעט רוצה לרצוח אותי.
״טוב תזדרזי, עוד שלוש דקות שיעור״ אני אומרת ברצינות והולכת משם.

בכיתת ביולוגיה אני מבחינה בג׳יימס, לדעתי זו פעם ראשונה שאני רואה אותו שם. אני הולכת להתיישב לידו.
״איך העין?״ אני שואלת. מסקרן אותי שעד היום הוא לא היה נוכח בשיעורים אבל דווקא עכשיו, כשיש לו את הבעיה עם העין, הוא מופיע כאילו כלום.
״יותר טוב״ הוא עונה ומחייך. מבעד למשקפי השמש שהוא שם אני מבחינה בתחבושת הלבנה.
״תלמידים! תוציאו בבקשה ספרים ומחברות״ המורה נכנס לכיתה ואחריו מתחבאת ג׳ני בתקווה שהוא לא יראה אותה.
״מה יש לך שעה הבאה?״ ג׳יימס שואל אותי. ״מתמטיקה״ אני עונה בייאוש. המחשבה שעל הבוקר יש לי ביולוגיה ומתמטיקה הורגת אותי.
״אם תבריזי?״ הוא שואל ואני מתחילה להסתקרן. ״אז יהיה לי חיסור״ אני מתחכמת. ״תבואי איתי״ הוא כמעט מתחנן. ״לאן?״ אני שואלת. ״נצא מבית הספר, נתאוורר קצת״ הוא אומר.
״אבל אסור לצאת! אתה צריך אישור בשביל זה״ אני אומרת. הוא מצביע על העין שלו ומחייך.
״ניפגש עשר דקות אחרי השיעור״ הוא קובע ואני מהנהנת.
-
״בואי״ ג׳יימס יוצא ממבנה הפנימייה ומתקדם לכיווני.
״אמרתי למנהלת שכואבת לי העין אז אני צריך אישור לצאת, גם אמרתי לה שאני הולך איתך לבית חולים כדי שתעזרי לי ללכת כשאני לא אראה״ הוא אומר ואני מתחילה לצחוק, ״כאילו שהעין השנייה גם לא בסדר״.

אנחנו יוצאים משערי הפנימייה לאוויר הפתוח. לרגע אני מרגישה שיש כאן אוויר מסוג אחר. אוויר יותר טוב או משהו כזה.
״רעבה?״ הוא שואל ואני מהנהנת. אנחנו הולכים לתחנת האוטובוס הקרובה.
״אתה עושה יום כיף?״ אני שואלת והוא מסתכל עליי בחיוך. ״משהו כזה״ הוא אומר.
האוטובוס מגיע ואנחנו עולים עליו. ״אתה מגיע ל׳פופס דיינר׳, נכון?״ ג׳יימס שואל את הנהג. ״כן״ הוא עונה.
אנחנו מתיישבים אחד ליד השני וג׳יימס דואג שאני חגורה. ״מה יש לך? אני ילדה גדולה״ אני אומרת ומזיזה את ידיו מהחגורה שלי. ״אני לא רוצה שיקרה לך משהו״ הוא נשמע כאילו באמת דואג לי. ״למה שיקרה משהו?״ אני מסננת ומוציאה את עצמי מהחגורה.
״סליחה שאת חשובה לי״ הוא נשמע כועס ומתחכם.

אחרי כמה דקות אנחנו מגיעים ויורדים מהאוטובוס, מתקדמים לדיינר שמולנו.
אנחנו נכנסים וג׳יימס מכוון אותי לשולחן פינתי ליד הקיר. ״אני אלך להזמין לנו משהו לאכול״ הוא אומר והולך לדלפק.
אני מסתדרת בינתיים במקום עד שהטלפון שלי מצלצל.
״הלו?״ זה המנהל שלי. ״מצאנו משהו לגבי סאם דאייר״ הוא אומר ואני מתיישרת. ״כנראה שהוא אח של ג׳ני״ הוא ממשיך. ״אח של ג׳ני? איך? אין להם את אותו שם משפחה״ אני מסרבת להאמין. רוצח שכיר שכרגע מסתובב בפריז ומחפש אחר אבא של ג׳יימס הוא בעצם אח של ג׳ני? קצת הזוי.
״זה שם משפחה מזויף שהוא התאים לעצמו״ המנהל שלי אומר. ״עדיין קשה לי להאמין..״ אני אומרת. ״ראיתי שאת לא בפנימייה, יש מצב שהוא חטף אותך?״ הוא שואל ואני מעלה חיוך על הפנים. אבל מיד מורידה כשאני מבינה על מה השיחה. ״לא..״ אני אומרת עם רמז גדול ל-כן.
״אני מקווה שהדייט הקטן שלכם יביא לנו עוד מידע על דברים. נראה שיש לו חולשה אלייך״ המנהל אומר. ״אליי? על מה אתה מדבר?״ אני לרגע תמימה. ״הוא מרגיש אלייך משהו. עכשיו רק חסר שגם את תרגישי״ הוא ממלמל את המשפט השני ואומר בביטחון את המשפט הראשון. ״זה חלק מהתכנית, לא? שהוא יתאהב בי ואז זה יבוא אליו בהפוכה״ אני אומרת בזדוניות. ״אחח..״ הוא נאנח, ״נקווה שהכל ילך חלק״.
הוא מנתק וג׳יימס בדיוק מתיישב.
״עם מי דיברת?״ הוא מחייך אליי. ״סתם.. חברה מפעם״ אני משקרת ומחייכת בחזרה.
-
אחרי שאכלנו הלכנו לדוכן סטארבקס והתיישבנו שם לשתות שייק.
״ו.. זהו. זה מה שאני יודעת על המוות של ההורים שלי״ אני מסיימת את הסיפור. ״אני מצטער..״ ג׳יימס מנסה לנחם אותי. ״ואת יודעת מי רצח אותם?״ הוא שואל בתמימות.
הו, שאלת מיליון הדולר! הבן של הרוצח יושב מולי ואני מנידה בראשי לשלילה.
״לא.. אף אחד לא יודע״ אני מסתכלת לו בתוך העיניים ומשקרת. ״מתסכל״ הוא אומר.
פתאום כל מה שהרגשתי במשך כל היום, נעלם. נזכרתי שהוא המטרה, שבו אני צריכה לפגוע.

אני מקבלת שיחת טלפון מג׳ני.
״הלו?״ אני אומרת ומסמנת לג׳יימס לחכות.
״אוקיי תקשיב, לפני שעתיים בערך שניהם יצאו, אני חושבת לאיזה ׳דיינר פופס׳ אחד... אתה יודע כמה עקבתי אחריו, הוא ממש אוהב את המקום הזה. בכל מקרה, לדעתי שניהם כרגע בדוכן סטארבקס ואולי כל רגע אמורים לעלות לאוטובוס לחזור״ היא מפציצה אותי במידע. מידע עליי ועל ג׳יימס. אבל.. איך היא יודעת?!
״אמ.. ג׳ני?״ אני שואלת. ״שיט!!״ היא כמעט צועקת והשיחה מתנתקת.
אני סוגרת את הטלפון ומרימה גבות בפליאה. ״מה קרה?״ ג׳יימס שואל ומתקרב אליי.
״זו ג׳ני..,״ אני אומרת. אני מחליטה ׳לשתף׳ אותו בשיחה שהייתה לי עכשיו ולכאורה להכניס אותו לסיפור כדי שיהיה נגדה. תפסתי שני ציפורים במכה אחת. ״היא דיברה אליי כאילו אני מישהו אחר, היא אמרה שהיא יודעת איפה אנחנו ומתי בערך אנחנו אמורים לחזור. היא גם אמרה שהיא עקבה אחריך כדי לדעת שה׳דיינר פופס׳ זה המקום האהוב עליך״ אני אומרת והוא מכווץ את הגבות.
״איך היא יודעת? את אמרת לה?״ הוא שואל, כמעט כועס. ״לא.. גם אני לא יודעת איך היא יודעת״ עניתי ושנינו שתקנו לרגע, חושבים שוב איך להסביר את המקרה הזה.
״אוקיי אנחנו חוזרים״ פתאום ג׳יימס קם ממקומו, תופס את ידי ומושך אותי החוצה.
״מה קרה? למה?״ אני מבולבלת. ״מי היא שתעקוב אחריי ותדע איזה מקומות אני אוהב?!״ הוא צועק. ״מה אתה מתכוון לעשות?״ אני שואלת. נראה שהוא רק כלב נובח - לא נושך. ״אאיים עליה(?)״ הוא כמעט שואל באמירה מוחלטת.
״ג׳יימס, תקשיב, אין לנו כל כך מה לעשות עם זה! היא כבר יודעת, זה לא שאתה יכול למחוק לה את הזיכרון״ אני מנסה להוריד אותו מזה.
אני יודעת מה אני עושה. נכון שאם הוא יאיים עליה או ירצח אותה זה היה הכי טוב בשבילי, אבל שלא יעשה את זה מהסיבה הקטנה הזאת. זה פשוט מוקדם מידי.
לדעתי צריך לחכות עוד קצת, לגרום לג׳ני לצאת לא בסדר במשהו באמת גדול או שנתפוס אותה במשהו אמיתי כזה, ורק אז ארשה לג׳יימס להתפוצץ עליה.
״אז מה עושים?! את יודעת שאפשר לפנות למשטרה״ הוא כמעט מאיים. ״ג׳יימס תירגע! היא לא שווה את העצבים שלך!״ אני מנסה שוב להוריד אותו מזה.
״לא, שרלוט. לא. היא צריכה להיענש על דבר כזה, לשים אותה במשפט ולגרום לה לגמור בכלא! תחשבי שהיו עוקבים אחרייך! היו יודעים איזה מקומות את הכי אוהבת, עם מי את נפגשת... זו פגיעה בפרטיות ואני מוכן ללכת עם זה למשטרה״ הוא צעק.
כאן אני כבר החלטתי, אין לי עוד דרך לנסות להוריד אותו מזה...
הנחתי את כוס הסטארבקס על השולחן שהיה לידי, תפסתי את פניו של ג׳יימס ונישקתי אותו.
הוא נרגע. אני מרגישה את זה.
ידיו לאט נגעו במותניי והוא קירב אותי אליו.
ליבו החל לדפוק מהר יותר מהעצבים שהיו לו קודם.
אבל יותר מכל זה, אני. אני מרגישה כל כך טוב עם זה. כאילו רק חיכיתי לנשק אותו כל היום. זה מוזר, בהתחלה החלטתי לנשק אותו בשביל להשתיק אותו ולגרום לו להקשיב לי, אבל עכשיו זה הרבה יותר מזה.
ידו הימנית עלתה לעורפי והוא הצמיד את שפתינו יותר.
זה הרגיש כל כך טוב וכל כך בסדר.
אבל מה עם התכנית..?