עבר מסובך

פרק 35

מה שסאם סיפר לי בלילה היה...
אין לי מילים.
הוא ממש נפתח בפניי.
אני עדיין צריכה לעכל שקייד הומו. ושהוא היה עם סאם.
אחר כך לעכל את כל המשך הסיפור.
היה להם ילד מאומץ, כך שהתמונה שקייד הראה לי באותו יום שנפגשנו בסמטה כדי שאכנס לארגון הייתה מזוייפת. תמונה של אישה וילדים. הוא אמר לי שהם מתו משריפה שהייתה להם בבית.
שום פעם קייד מוכיח את עצמו כאיש מאוד חכם ומחושב.
אני מחליטה לעזוב את הנושא הזה עכשיו, ולהתמקד בכך שבעוד כמה שעות אני הולכת לפגוש את ג׳ורג׳ בן.
אוי, אלוהים. הרגע שלו חיכיתי עשר שנים.
עשר שנים.
ג׳ורג׳ בן לא יהווה יותר בעיה. אני בטוחה בכך.
אני יודעת שסאם יטפל בו היטב. אני יודעת שבדרך-לא דרך הוא יעשה את זה. הוא יוציא את הבעיה הזאת מהחיים שלי.
את ג׳ורג׳ בן.
ומה עם ג׳יימס? אבא שלו עומד למות והוא בסוף יגלה שזה קשור אליי.
אני מתגעגעת אליו.. אני באמת מתגעגעת.. אבל מה יקרה כשהוא יגלה? או אלוהים.
ניפרד? הוא יסלח לי? ברור שהוא לא יסלח לי! איך הוא אמור לסלוח על דבר כזה?!

השעה היא 12:45, סאם עדיין לא קם מהמיטה.
אחרי שחזרתי לחדר בלילה, בסביבות השעה 04:20, סאם נשאר בסלון. הוא שתה כמה בירות שהיו לו במקרר ובטח חזר לישון מאוחר יותר.
רק שלא יתעורר אחרי שתיים, הוא אמר שבשתיים וחצי יש אפשרות לביקור בכלא.
-
בשתיים ודקה בדיוק, סאם ואני יוצאים מדלת הבקתה אחרי שהביא לי בגדים חדשים, ואכלנו ארוחת בוקר.
אני חושבת שהוא הסכים ׳לקבל׳ אותי כי לי ולו יש את אותה המטרה, ולשנינו קייד הפריע בחיים.
ואני מעריכה את זה. אני באמת מעריכה. אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הוא לא היה מסכים שאגור איתו.
וקייד... אומיגאד. החלום אולי אמיתי? אולי קייד התגלה אליי?
הוא באמת מצטער כמו שאמר בחלום..? אני כבר לא יודעת במה להאמין..

הרכב של סאם לבן, קצת מלוכלך מבחוץ, אבל נוסע כמו שצריך. על רצפת האוטו שוכבים להם כמה בקבוקי בירה שחוסלו מזמן ושקיות חטיפים סביבם.
הוא לגמרי צריך לנקות את האוטו.
״אתה מתרגש?״ נפלט לי כשהוא מתחיל לנסוע.
״מתרגש?״ שואל מבלי להסתכל עליי.
״זאת אומרת, חיכית הרבה מאוד זמן לפגוש את ג׳ורג׳ בן, ועכשיו זה עומד לקרות״ הסברתי.
״קצת.. אני יותר חושב על איך אני אהרוג אותו״ מודה.
״נו? ויש לך תכנית?״ אני מסוקרנת.
הוא מסתכל עליי לשנייה ואז פונה שוב לכביש, ״לא״.
אני שותקת.
איך הוא כל כך מוכן להיכנס לכלא, לפגוש את ג׳ורג׳ (אם בכלל יתנו לו) ואז להרוג אותו. בלי תכנית (!).
הוא פשוט קופץ למים ואומר לעצמו ׳יהיה מה שיהיה׳.
זה לא מוצא חן בעיניי. הכלא הוא מקום מאוד מאובטח, וסביב ג׳ורג׳ בן בטח יהיו עוד יותר סוהרים.
איך הוא לא חשב על תכנית קודם לכן?
״זאת אומרת, הייתה לי תכנית, אבל לא ראיתי אותה יוצאת לפועל אז חזרתי לנקודת ההתחלה״ ממשיך.
״אז מה אתה אמור לעשות כשתגיע לשם?״ שאלתי ושילבתי ידיים, קצת כועסת.
״יהיה מה שיהיה״ אומר כאילו שמע את מחשבותיי.

את שאר הדרך אנחנו מעבירים בשתיקה. לא מביך, פשוט שנינו עסוקים בלחשוב על מה שעומד לבוא.
אני נזכרת בג׳יימס, שבקרוב מאוד הולך לשמוע שאבא שלו מת...
לא מספיק שעזבתי את הפנימייה אחרי הריב שהיה לנו, גם עכשיו הוא יבין שכל המטרה הייתה שאהרוג את אבא שלו.
בטח, שילוב מושלם לכך שנחזור להיות ביחד.
לעזאזל, שרלוט, איך החיים שלך הפכו להיות כאלה...?

כעבור עשרים ושלוש דקות אנחנו מגיעים למבנה הכלא. מבנה אפור וקודר, נראה שהשמיים לא ממש מאירים את המקום לטובתם. כאילו הטילו קללה על כל יושבי הכלא.
״קבעת פגישה?״ אני שואלת והוא מהנהן מבלי להסתכל עליי, יוצא מהרכב לפניי.
סאם החנה את האוטו ממש ממול מבנה הכלא, כך שהייתה לי השקפה מושלמת למקום אליו אני הולכת להיכנס.
המקום שבו נמצא המקור לרצח של ההורים שלי.
״תראי, מה שלא יקרה שם - אני לא רוצה שתיהי קשורה לזה.״ עוצר אותי לפני שאנחנו מתחילים ללכת לכניסה. ״אני זה שאהרוג אותו״ קובע.
הנהנתי.

אנחנו מגיעים לכניסה, מראים תעודות זהות. אני כמעט בטוחה במאה אחוזים שתעודות הזהות שלי ושל סאם מזוייפות. שלי לפחות מזוייפת.. אין לי תעודת זהות עליי מאז הפנימייה.
מאשרים לנו כניסה ואני מהרהרת לרגע איך לא שמו לב לפניו של סאם - הרוצח הסדרתי.
אבל נראה שהאירוניה פה חוגגת.
רוצח. שנכנס לכלא. מרצונו האישי.
אנחנו עוברים עוד כמה שערים בדרכנו למבנה עצמו, מראים שוב תעודות זהות ומוסרים מידע על האסיר איתו אנחנו אמורים להיפגש.
הכניסה שלנו לבסוף מאושרת, ואחד הסוהרים מוביל אותנו למקום ההתייחדות.
זה חדר בינוני, לא מקושט מידי ולא בלוי מידי. נמצאים שם שולחנות קטנים עם אפשרות ישיבה לזוג, פנים מול פנים.
אני סורקת את המקום ומוצאת שולחן ריק.
אני מובילה לשם את סאם ואנחנו מתיישבים, בעודי שומעת קול מאוד מוכר שלא שמעתי מזמן; ״שרלוט?״