***נקודת המבט של אריאל***
נסעתי ברחבי פריז יחד עם מרסל, אנאבל המלבישה שלי, ושני מאבטחים גדולים ברכב שחור גדול עם חלונות כהים. גם קנדל הייתה איתנו, ביקשתי במיוחד שהיא תגיע. אני יודעת שכל הבנות הן חברות מאוד טובות שלי אבל לא יכולתי להביא את כולן והן הבינו, וקנדל היא דיי החברה הכי טובה שלי, והיה לי חשוב שתהיה שם. נסענו כדי לחפש שמלת כלה, זה היה היום השלישי שבו נסעתי לחפש מקום שיתפור לי שמלה אבל מבחינת מרסל ואנאבל שום דבר לא סופי. הן רצו מקום טוב שיתפור לי שמלה מיוחדת משלי, ובפריז לא חסר מקומות כאלה... למען האמת לא היה לי אכפת לנסוע שוב ושוב, השגרה שלי קצת משעממת. היו לי כמה ראיונות ותוכניות טלווזיה שנכחתי בהן, אבל היה אסור למראיינים לשאול כמעט כלום בגלל כל מיני חוקים שיש לממלכה לפני החתונה, אז אפילו הראיונות היו משעממים, זה היה בעיקר בכדי לקדם את החתונה, שעבדו עליה יותר כל כך הרבה אנשים, שזה קצת הלחיץ אותי. כולם כל כך סביבי, זה הרגיש מוזר.
יצאנו מהרכב שעצר לצד הכביש המרכזי של החנות ויצאנו כולנו החוצה, כבר צלמים התחילו להסתער עלי ומיד המאבטחים לקחו אחריות ועזרו לי להכנס פנימה. נכנסתי לחנות יוקרתית וענקית, עם ריצפת שטיח בצבע שמנת, ואלפי שמלות לבנות תלויות על הקולבים מקיפות את כל החנות. לא היה אף אחד, חוץ ממספר מועט של מוכרות. תמיד הייתי לבד בחנויות האלה, הן נקבעו במיוחד בשבילי כדי שאף אחד לא יהיה פה ויראה משהו שקשור לחתונה.
״אריאל! ברוכה הבאה״ מוכרת מלאה בהזרקות ואיפור עדין אבל בולט אמרה לי, ״תודה רבה, נעים מאוד״
״פיליס, אני הבעלים של החנות״ היא אמרה ולחצה לי את היד. ״אני ממש שמחה בשבילך, כולם מצפים מאוד לחתונה״ היא אמרה וחייכתי בסבלנות. ״בואי אני אתחיל להראות לך את הקולקציות הכי מובחרות שלנו״ היא התחילה לקחת אותי אבל אז ראיתי מישהו נכנס בדלת ושני שומרים עצרו אותו, ״זה כריס תכניסו אותו״ מרסל אמרה ומיד הרמתי גבות. ״לא למה הזמנת אותו?״ שאלתי את מרסל עצבנית בלחש. זה מתחיל לעצבן אותי שהוא מגיע לכל מקום כאילו הוא ממש חלק מהמשפחה הזאת. ״את ביקשת ממני״ היא אמרה מבולבלת, ״אמרתי לך בסוף שלא״ השתתקתי כשהבנתי שלא אמרתי לה, אמרתי לעצמי אלף פעם להגיד לה את זה, ובסוף לא אמרתי.
אוקיי, יש לי ווידוי. יש לי תחושה כבדה שכריס מנסה להרוס את החתונה, אני לא יודעת למה זה קשור, אם זה בראש שלי, אם זה בגלל החלום או לא יודעת, אבל זה יושב לי כבד על הלב וזה מפחיד אותי מאוד. ואני כל הזמן רוצה שהוא יהיה סביבי כדי להוכיח לעצמי שזה לא נכון, אבל אז אני לא רוצה שהוא יהיה כי מרגיש לי כאילו אני עושה טעות והתחושות בטן שלי צודקות. כאילו שקשה לי להאמין שהוא יכול להיות רק ידיד טוב שלי ולא לנסות מעבר כמו שהוא עשה עד עכשיו.
״שיט״ אמרתי בשקט כשהוא התקרב אלי מסתכל אחורה שוב לדלת החלון שאותו השומרים ניסו להסתיר מהצלמים. ״וואו״ הוא אמר מופתע ממה שקורה בחוץ. ״באת..״ אמרתי והוא חייך מעט. ״זה לא היה קל, היה לי קורס שקשור בעבודה, אבל הנחתי שזה חשוב לך..״ הוא אמר וניסיתי לחייך בכוח, אני חייבת להוריד מעצמי את המחשבה המעיקה הזאת, יש לי מספיק על הראש.
״סידרנו את התא שלך בכמה שמלות יחד עם אנאבל, תרצי ללכת למדוד?״ פיליס שאלה והסתכלתי עליה לפני שהנהנתי והלכתי למדוד, מדתתי את השמלות בעיקר בשביל השראה כדי שאנאבל תוכל לעצב לי פחות או יותר מה שיש לה בראש, או אולי לקחת שמלה מקורית ולשנות אותה מעט.
היו שם משהו כמו עשרים שמלות, זה היה מטורף. התא היה ענקי אבל בלי מראות בכלל, העניין הוא שאני אמורה למדוד שמלה שמלה, לצאת ולראות את הבעות הפנים שלהם, ואז להסתכל במראה.
אני אגיד את האמת, לא כל כך חשוב לי איזו שמלה תיבחר... אף פעם לא חשבתי על הדברים האלה, לא הייתי הילדה הזאת שחולמת על החתונה המושלמת, אז הכל נורא מוזר לי. וזה לא שבאמת רציתי להתחתן עם פאביו ובגיל הזה אני עושה את זה מדי חובה ואני מנסה לעשות את זה בבגרות.
בחרתי את אחת השמלות אחרי שהתפשטתי ולבשתי אותה מעלי. היא הייתה לבנה נפוחה, לא נפוחה מדי. היא הייתה צמודה עלי רק בחזה ומשם ומטה התחילה להתנפתח ומהמבט שלי למטה היא נראתה קצת כמו קרם חלק. היו לה כתפיות עבות שניתלו על הצוואר שלי כמו קולב והן היו מלאות באבנים קטנות משובצות. הרמתי את השיער לגולגול מבולגן ויצאתי החוצה, כבר רואה את עצמי במראות שהקיפו את החדר אבל לא לפני שהסתכלתי עליהם מסתכלים עלי, ולא ככ הצלחתי להבין מה זה אומר. הם ישבו בספה הגדולה והמזמינה שהייתה מולי, כריס, אנאבל, קנדל, שלוש המוכרות ופיליס המנהלת שנראתה נרגשת מאוד מהסיטואציה. מרסל הייתה ליד הכניסה ודיברה בפלאפון באוזנייה שהייתה לה על האוזן, מטפלת בכל מיני דברים שמין הסתם היו קשורים אלי. ״אל תתלהב זאת רק שמלה מספר אחת הן כולן הולכות להראות ככה״ אנאבל אמרה לכריס במבטא צרפתי שגרם לקנדל לצחקק מעט והסתכלתי עליו במבט תמים שמנסה להבין מה המבט שלו אומר. כנראה שמה שרואים משם לא רואים מכאן ואני לא הצלחתי להבין על מה אנאבל מדברת. ״אני לא מתלהב...״ הוא אמר כנראה יצא מהמחשבות של עצמו אחרי המשפט של אנאבל, ״כן היא יפה... כאילו... השמלה״ הוא דיבר כמו אדיוט ולא הבנתי למה, זה כל כך לא מתאים לכריס. כל פעם שקורה משהו מוזר עם כריס החשד שלי מתגבר.
״החזה שלי חשוף מדי? זה בגלל זה?״ שאלתי מרגישה חסרת ביטחון. ״לא, את נראית מדהים״ קנדל אמרה כשאחת המוכרות סידרה לי מעט את הנפתח של השמלה כדי שאוכל להסתכל על עצמי טוב במראה. היא הייתה מדהימה, הרגשתי כל כך מוזר. בחיים לא האמנתי שאלבש שמלת כלה. ״וואו... זה הזוי״ אמרתי צוחקת כשהסתכלתי על עצמי. ״אני בשמלת כלה״ צחקתי וראיתי את כריס וקנדל מחייכים. זה לא שזאת הפעם הראשונה שאני מודדת שמלת קלה זה פשוט שזה היה לי הזוי כל פעם מחדש. ״ויש לך עוד עשרים שמחכות אז קדימה״ אנאבל אמרה ודחפה אותי פנימה חזרה לתא, עמדתי שם שוב והסתכלתי על השמלות. ״מה יש לך?״ שמעתי את קנדל צוחקת מעט מעבר לדלת מנסה להיות בשקט. ״לא יודע.. כנראה מוזר לי לראות אותה בשמלת כלה.. חטפתי שוק״ שמעתי את כריס אומר בשקט, אבל שמעתי. ״אתה בסדר?״ היא שאלה אותו והוא נאנח בכבדות, ממש בכבדות, ״כן.. אני מניח... אני באמת באמת רוצה שיהיה לה טוב״ שמעתי אותו אומר והלב שלי דפק מעט. אז אולי אני טועה, אולי הוא באמת מסוגל.
התפשטתי שוב ולבשתי מעלי שמלה אחרת, היא הייתה צמודה כולה, חלקה ועשויה ממשי מבריק, היא הבריקה בדרך נעימה והיו לה שתי כתפיות דקות. הייתה לה חגורה נוצצת גם היא מלאה ביהלומים שהייתה תפורה לשמלה אבל היה צריך לקשור אותה מאחור כנראה כפפיון נפול ורך, אבל לא הצלחתי להגיע אחורה ככה עם הידיים שלי ולקשור אותה לעצמי אז יצאתי ככה. ורק כריס ישב על הספה מולי, ״איפה כולם?״ שאלתי מבולבלת. ״המוכרות ואנאבל הלכו יחד להביא לך עוד שמלות וקנדל הלכה עם מרסל להביא קפה״ הוא הסביר יושב שם ומסתכל עלי מלמטה עד למעלה. לא היה לי יותר מדי מה להגיד על זה, זאת הייתה סיטואציה דיי מביכה. ״זה אמור להיות ככה?״ הוא שאל ואז הסתכלתי על חגורת הבד הנוצצת שפשוט הנתנדנה לה לצידי השמלה שלי. ״אה.. לא. צריך לקשור את זה, פשוט... לא הצלחתי״ אמרתי בשקט מחזיקה בידי את הרצועות. הוא קם והתקדם לעברי, והלב שלי התחיל לדפוק, הוא נעמד מולי ולקח מהידיים שלי את החגורה הנוצצת, גורם לידיים שלנו להיפגש וזה עשה לי צמרמורת קלה, החזקתי את הנשימות בכבדות כי היה לי דיי קשה. הוא נצמד אלי כשליפף את הזרועות שלו סביבי וקשר את החגורה המשובצת סביבי והעולם הרגיש כאילו עבר לרגע להילוך איטי. ״זה לא משעמם אותך לשבת פה ולהסתכל על שמלות כלה?״ זה היה השלב שקצת רציתי שילך, כי לא סמכתי על עצמי לידו פתאום. זה דיגדג לי בכל הגוף. ״יש לי שתי נשים במשפחה.. אני רגיל לזה״ הוא אמר והנשימות שלו נחתו לי על הצוואר כשהוא דיבר לתוך האוזן שלי תוך כדי שקשר את החגורה. ״ואני גם יותר טוב בזה ממה שאת חושבת״ הוא אמרה לפני שנשען שוב לאחור, אבל עדיין היה קרוב אלי מאוד, הרבה זמן לא הסתכלתי ככה קרוב אליו, זה גרם לי להתבלבל. זה גרם לי לרצות אותו כל כך. ״זה לא יצליח לך כריס״ אמרתי גורמת לו לעשות פרצוף מבולבל אבל עדיין מחוייך. ״מה?״ הוא שאל. ״אני מתחתנת, וזה סופי״ אמרתי נחושה והוא קצת צחק. ״אני יודע, אמרתי לך אני שמח בשבילך. אני לא יודע מה את רואה אריאל אבל אני באמת מנסה״ הוא חייך גורם ללב שלי להיצבט וזה גרם לי להיות אפילו יותר עצבנית.
״אם אני אראה שאתה אפילו טיפה מנסה להרוס לי את החתונה הזאת... אני נשבעת ש—״
״עכשיו זאת שמלה מדהימה!״ שמעתי את אנאבל שגרמה לי מיד להתרחק מכריס, היא החזיקה בידה עוד שלוש שמלות ומיהרה לשים אותן בתא שלי. ״אני לא קונה את זה כריס. אתה נמצא אצלי בבית הרבה, מתנהג כמו ג׳נטלמן מושלם, לא רב עם פאביו ולא מנסה לנשק אותי או לגעת בי. זה לא אתה, ואולי כולם קנו את זה אבל אני לא. ואני נשבעת שאם אראה סימן קטן שאני צודקת אתה לא תראה אותי יותר בחיים״ זה לא היה איום, פשוט זה היה מעצבן! בהתחלה חשבתי גם.. שהוא באמת רק רוצה לטובתי ורק ידיד, אבל אני לא קונה את זה, זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן. ״את רוצה שאלך כבר עכשיו? את קראת לי לפה״ הוא שאל אבל לא היה נראה עצבני וזה עיצבן אותי גם, כי הוא שוב עושה הצגה מעצבנת! ״זה לא משנה, כי ככה או ככה אני אעלה עלייך, וברגע שזה יקרה ואתה תישבר אני אדע בדיוק למנוע ממך להרוס לי את זה, כי זאת ההחלטה שלי, ולא שלך״ הוא הסתכל עלי מחוייך ומעט צוחק, הוא הסתכל עלי כאילו הייתי משוגעת, אולי זה בגלל שהוא מבין שעליתי עליו. ״אוקיי״ הוא משך בכתפיים, ״בכל מקרה, את נראית מדהים בשמלה הזאת״ הוא התרחק כדי שאסתכל על עצמי במראה והלך לשולחן שעל יד הספה כדי לקחת כוס קפה אחת בדיוק כשקנדל ומרסל נכנסו פנימה.
״וואווו זה מדהים!״ קנדל אמרה כשכריס לקח ממנה כוס קפה. הם חזרו להתיישב ונכנסתי שוב להחליף עוד שמלה. התפשטתי ושמתי מעלי שמלה נוספת, היא הייתה עם שרוולים ארוכים, מעט פתוחה בצוואר ובחזה, לא נפוחה וגם לא צמודה, וזנב ארוך ודל היה מאחור, השתרך כשהלכתי. סידרתי קצת את הגולגול שהתבלגן יותר מדי מעלי ויצאתי החוצה. ״היא חייבת להיות עם שרוולים ארוכים?״ קנדל שאלה את אנאבל והן דיברו עלי כאילו לא הייתי שם, ״לא, אבל בטקס יהיה חייב להיות עליה משהו ארוך, זה לא אומר שהשמלה חייבת להיות ארוכה, למרות שאהבתי את זה״ היא הסבירה. ״אני לא כל כך״ קנדל אמרה, ״גם אני לא״ כריס הסכים. ״למה? כי היא לא חשופה מספיק??״ שאלתי משלבת ידיים גורמת לכריס לצחוק מעט.
״אני מהופנט״ כולנו הסתכלנו על הדלת בכניסה כדי לראות את פאביו נכנס. ״היי! אסור לך לראות את השמלה!״ קנדל מיד אמרה. ״אני יודע אבל זאת לא הולכת להיות השמלה, זאת רק השראה״ הוא אמר מחייך וקנדל משכה בכתפיים, הוא התקרב אלי וליפף סביבי את הידיים. הרגשתי לא בנוח לעשות את זה מול כריס. אני יודעת שכריס אמר שהוא בסדר עם להיות רק ידיד ואני יודעת שאני גם לא מאמינה לו ועדיין זה הרגיש לי לא מכבד כי לפני שנייה היינו יחד. גם אם הוא באמת מוכן להיות רק ידיד. ״אז זאת הנבחרת?״ הוא שאל ובכללי שנאתי שמחבקים אותי או מנשקים אותי או עושים איתי דברים זוגיים ליד אנשים, זה גורם לי לאי נוחות ענקית. ״לא, עדיין לא״ ראיתי שלא באמת היה לו אכפת מהשמלה, ומצד אחד גם לי לא הכי, אבל מצד שני רציתי שהוא ייקח קצת חלק ויביע דעה. הוא רכן לנשק אותי והרגשתי אדומה ומובכת ולא בנוח בטירוף, ואחרי שקצת הזזתי אותו ממני הסתכלתי על כריס וראיתי שהוא מחייך והנחתי שזה בגלל שהוא יודע שאני לא מרגישה בזה בנוח וזה עצבן אותי.
״מה אתה עושה פה?״ שאלתי את פאביו, ״הייתי בסביבה לטפל בכמה דברים ואמרתי שאקפוץ לראות״ הוא הסביר מלטף לי את הזרוע מעט. ״אבל אני צריך לזוז״ הוא אמר והופתע מעט כשהבחין בכריס. ״כריס, אתה פה״ הוא אמר בטון לא ברור. ״אל תדאג, אני על תקן הידיד ההומו פה״ הוא אמר עם חיוך מעצבן גורם לקנדל להחנק עם צחוק קל, פאביו סידר מעט את החולצה שלו כשלא ידע איך להגיב ונפרד ממני לשלום לפני שיצא החוצה מהחנות.
********
אז מדדתי את כל השמלות, ואנאבל אמרה שהיא יודעת בראש מה היא רוצה ושזה הספיק לה, אז החלפתי בחזרה לבגדים שלי. ״אני זז״ כריס אמר כשהסתכל לשנייה בפלאפון שלו. ״אתה לא בא איתנו לאכול?״ קנדל שאלה והוא חייך, ״לא אני צריך לחזור לבית הספר״ הוא הסביר, ״אריאל תודה שהזמנת אותי היה כיף, שמח שיכולתי לעזור״ הוא אמר ועיקמתי פרצוף לפני שהוא יצא החוצה מהחנות.
״מה יש לך?״ קנדל שאלה אותי כשסידרתי לעצמי את הבגדים שלבשתי. ״קנדל אני חושבת שעשיתי טעות״ נאנחתי, ״מה, עם החתונה?״ היא שאלה מתרגשת ומיד עיקמתי פרצוף. ״לא!״ מיד אמרתי והיא צחקה. ״אוקיי אז מה?״
״אמרתי לכריס שישאר בסביבה כי אני צריכה אותו, זאת אומרת אני באמת צריכה אותו אבל לא ככה״ הסברתי לה נאנחת. ״ככה איך?״
״בהתחלה חשבתי שהוא מסוגל להיות רק חבר טוב שלי ולשים הכל מאחור כזה באמת לעמוד לצידי. אני באמת מרגישה שהוא מעמיד פנים, הוא מנסה להרוס לי את החתונה״ אמרתי לובשת מעלי את הג׳קט שלי. ״מה?״ קנדל צחקה. ״קנדל אני רצינית. כולם קונים את זה אבל זה לא כריס! הוא מנסה להתנהג מושלם כי הוא חושב שזה יגרום לי לבטל את החתונה ולהיות איתו. כאילו ברור שהייתי רוצה להיות איתו אבל אני בשלב יותר גדול מזה עכשיו שאני חייבת להשלים״ התעקשתי. ״אריאל נראה שהוא באמת שמח בשבילך, הוא אמר לי קודם שהוא באמת גאה בך ושאת הרבה יותר בוגרת ושלמה ממנו ושהוא מעריץ אותך על זה״ היא אמרה גורמת לי להרגיש מעט אשמה. ״הוא זומם משהו״ אמרתי נחושה. ״אולי את רוצה לקוות שהוא זומם משהו?״ היא שאלה מרימה גבה ומיד נפנפתי את זה.
״אני רוצה לקוות שאני אגלה את זה בזמן כדי לעצור את זה... אני לא אפול לזה. זה לא קשור לאהבה, זה קשור למחוייבות. אני צריכה לעשות את זה״