נ.מ אוהד-
'תצטרף אליי'
'תצטרף אליי'
'תצטרף אליי'
המילים שלו הדהדו בראשי
הוא צדק, הכל מה שהוא אמר, ואני שונא את זה.
אף אחד מהם לא חיכה לי.
הם בגדו בי ביחד, יולי ואוהד.
אני לא יודע אם זה דורון הכניס את יולי להיריון או בכלל עומר.
אבל לא אכפת לי.
הם ביחד.
אחותי הקטנה והחבר הכי טוב שלי.
הם ניצלו את זה שנחטפתי, שאני לא איתם יותר, כדי להיות ביחד.
הם קברו אותי!
ידעתי שיולי יודעת שאני חי, אחרת כשהיא הייתה רואה אותי היא הייתה מפחדת ולא באה לכיווני, היא הייתה חושבת שאני רוח.
המדינה לא באה לחפש אחרינו.
אחרת הם כבר מזמן היו מוצאים אותנו
המפקד אמר שאם יקרה משהו הם ימצאו אותנו, אבל הם לא.
הם נטשו אותנו.
חבורת חיילים צעירים.
נטשו בעזה.
הם בטוחים שאנחנו מתים בלי לבדוק.
הקבר אמר הכל.
הנסיעה חזרה לעזה עברה שקטה, הפעם דורון לא היה צריך להרדים אותי, אני פשוט לא התנגדתי.
אני מוכן לחזור לשבי.
רק לא אליהם.
"תחשוב על זה, אתה תקבל תהילה, אנשים יעריצו אותך, אנשים ירצו להיות אתה, אתה לא תהיה כלוא יותר, אני מצטער אבל עד שלא תענה לי כחיוב אני לא אוכל לסמוך עליך." דורון אמר שנייה לפני שתקע לי מזרק בצוואר עם חומר הרדמה.
"אוהד.. אוהד.." קול גברי וחזק העיר אותי, הסתכלתי למעלה וזה היה גלעד, אחד החטופים שאיתי.
"היית רדום במשך יומיים אחי, מה קורה? מה דורון ואתה עשיתם כל הזמן הזה?"
"הלכנו לראות את יולי"
"והיא ראתה אותך?? היא שמחה?? אם לא בכית אני צנצנת"
"וואלה אחי ראתה, לא רק שלא בכיתי אלא גם רציתי להעיף לה ולחבר שלה כאפה"
"מה קרה מי חבר שלה?"
"עומר, והיא בהיריון מהמחבל הישראלי הזה."
"פאק.."
"על זה אני לא כועס, שתזדיין עם מי שבא לה, אני כועס על זה שהם עשו לי קבר."
"אל תכעס עליהם אחי, ההפך, הם רצו לשמר את הזיכרון שלך בין אם אתה חי ובין אם אתה מת, כי אם לא היינו שורדים את זה היית רוצה שהם יזכרו אותך בכבוד, נכון?"
"נכון, אבל זה עדיין לא מצגיק את החלק ההוא שהם מאושרים בלעדיי."
"וואלה אחי אני אמרתי לך את דעתי, תעשה מה שבא לך" גלעד אמר וסיים פה את השיחה בעצבים.
נ.מ יולי-
"תגיד לי שזה לא רק אני ראיתי אותו" לחשתי לעומר כשאני שוכבת לידו במיטת בית החולים וראשי טמון בחזהו.
"אני ראיתי אותו יולי, את ממש פרנואידית לגבי זה" עומר ענה לי ונאנח ממני, כנראה אני באמת סתם פרנואידית.
"אבל..." הוא הוסיף, "אני לא הבנתי מה הקטע הזה שהוא הסתובב והלך, כאילו יש לו שתי זהויות, אחת נגדנו ואחת, אוהד שלנו" סיים.
אני לא מבינה, זה אוהד ירה לעומר ברגל?
הוא נחטף בכלל?
אנחנו הוזים את אוהד?
לא אכפת לו מאיתנו? הוא משחק בנו ובצבא? הוא מאויים? הוא מפחד? הוא חושב עליי?
"יולי..." עומר לחש לי בקול שבקושי שמעתי.
"כן?"
"אני אוהב אותך ואני רוצה להתחתן איתך ולעשות איתך ילדים את אוהבת אותי?"
"עומר אתה מסומם מהחומרי הרדמה, לך לישון" אמרתי וציחקקתי.
"אני לא"
"אתה כן"
"אני לא"
"אתה כן"
"אני..." עומר בא להגיד ונרדם.
"אתה כן" לחשתי ונרדמתי גם אני.
נ.מ אוהד-
"דורון!" צרחתי מבעד לדלת הברזל העבה, דפקתי עליה חזק ובעטתי בה עד שלפתע דורון פתח.
"מה זה הרעש הזה?!" דורון צרח.
"אה, אוהד" הוסיף
לחשתי בקול סמכותי וחלש
"אני מסכים".