~נקודת מבט מקס~
היא פשוט ישבה שם , עם מבט שמעולם לא ראיתי, הוא לא היה אטום, הוא לא היה אדיש, הוא היה ריק. ריק מכל רגש , ריק מכל מחשבה. זה היה נראה כאילו היא מתה אך הלב והמוח שלה עדיין פועלים. אנה שלי.
לידה ישבה אליסה , מי שאני מנחש האחות של ג׳ייס שאנה סיפרה לי עליו כל כך הרבה. אליסה הייתה שבורה , היא רק הביטה על רצפת בית החולים , והדמעות לא הפסיקה לרדת מעיניה לשניה. אני מבין זה היה אח שלה.
~נקודת מבט אנסטסיה~
רעשים. דיבורים. צלילים. קולות. אני שומעת אבל לא שומעת. המוח שלי לא קולט שום דבר ,לא מפנים שום דבר, הוא ריק. הראש שלי , הלב שלי , כולם ריקים.
מישהו הולך מלפני, מישהו מתיישב לידי , קולות של בכי, אך עדיין הכל ריק. הגוף שלי משותק , ואני שואלת למה? למה ג׳ייס? הוא האדם הכי טוב שאני מכירה , הוא עזר לי כל כך הרבה , בלעדיו אני אבודה. אני לא יודעת איך אני אחזור לעצמי אחרי זה.. סביר להניח שאני לא.
זה לא הגיע לו. והכל באשמתי. הייתי צריכה לברוח מהחיים שלו ולא לסכן אותו בחיים המסריחים שלי.
ורוניקה. ורוניקה , היא אמרה לי למהר לביתי. היא הייתה חלק מזה. אולי היא לא זאת שירתה בו, אבל היא אחראית לזה. היא הרסה את חיי. ולמה? מה לעזאזל עשיתי לה? זה לא משנה. היא הרגה אדם טוב, שלא קשור לכל התסבוך בחיים שלי. היא הרגה את ג׳ייס שלי. והיא תשלם על זה.
אני קמה ממקומי ומתחילה לצעוד. אפילו לא חושבת יותר. צעקות של השם שלי נקראו מסביבי אך לא נתתי לזה יחס , רק רציתי דבר אחד. רציתי לנקום.
אני מתקדמת בשביל לבית המוכר שביקרתי בו מספר פעמים. אבל עכשיו אני לא הולכת להגיד שלום לולריה. אני לא הולכת לעזור לאוריאנה ואני לא הולכת לצחוק עם מתיאס. אני הולכת לנקום.
אני פותחת את הדלת בתנופה חזקה , מביטה בבית המסודר והמפואר להפליא. עוד מעט הוא יהיה מלא דם.
אני מתקדמת אל הסלון וכל המבטים הופנו אליי. כולם היו שם, גם ניקולס , וגם היא. הם הביטו בי המומים , כאילו הם מביטים כרגע ברוח. ואני מודה , אני באמת נראית כרגע כמו רוח.
אני מתעלמת מכולם , הכל מטושטש סביבי , הדבר היחיד שאני רואה בבירור הוא הפנים שלה. הפנים החלקות והמאופרות בהגזמה של ורוניקה. על פניה היה מבט מרוצה , אך כשראתה את הרצח בעיניים שלי , הוא הפך למבט מפוחד. מאויים.
אני מתקדמת אליה עם המבט הרוצח שעל פניי , אני לא מסתירה את רגשותיי , שתראה עד כמה אני שבורה וכואבת, כבר לא אכפת לי מזה. לא אכפת לי מכלום.
״אנסטסיה״ אני שומעת את קולו של האדם שתפס מקום גדול בליבי, אך שוב לא נותנת אף יחס , אני מתקדמת אליה והיא קמה ממקומה , מוכנה לתקוף. וכך גם אני.
היא התחילה לתקוף אך מיד חסמתי אותה, אני שומעת את שמי נקרא שוב ושוב , אני מרגישה ידיים על מותניי , אך אני לא נותנת לו לאחוז בי כי מיד אחרי אני תוקפת.
אני מכווצת את אגרופיי וחובטת בפנים של ורוניקה, וכך שוב ושוב , בועטת , חוסמת כל תקיפה שלה , עד שהיא כבר לא יכולה לזוז והיא נמצאת תחת רגליי , אני מתיישבת אליה בפיסוק רחב ומלפפת את ידיי סביב צווארה , היא מדממת מכל מקום בגופה , וזה עושה לי טוב.
״יש לך מושג את מי הרגת?״ אני לוחשת בשיניים חורקת ומחזקת את אחיזתי בצוואה , פניה היו אדומות , כל הורידים בצווארה בלטו , היא נאבקה לטיפת אוויר.
ואז רגע אחריי הייתי באוויר, הייתי מעל ורוניקה , הוא הצליח להרים אותי ממנה , הוא החזיק חזק בידיי וסחב אותי לכיוון המדרגות.
״תעזוב אותיי!!!!!!!!!!!״ צעקתי בכל כוחותיי , העפתי אגרופים באוויר , בעטתי לכל עבר אך זה לא מנע ממנו להחזיק אותי חזק יותר ולהכניס אותי לחדרו
כשהוא נעל את הדלת הוא שחרר אותי , ואני כמו חיה טורפת רצתי אל הדלת אך הוא חסם אותי והחזיק בי בחוזקה , אני צועקת ומשתוללת בין ידיו, פאק הבן אדם הזה יותר חזק משחשבתי שהוא.
הוא זרק אותי למיטה , עלה מעליי , והצמיד את ידיי למיטה מעל ראשי בעזרת ידיו.
אני נלחמת בו , מנסה להשתחרר מאחיזתו וללכת להרוג את הבת זונה אך הוא לא נותן לי.
״בבקשה ניקולס״ אני מתחננת אליו בכוחותיי האחרונים ״תשחרר אותי״ עכשיו כבר הדמעות יוצאות מעיניי , אני מיואשת , עצובה , אבודה , הלב שלי כואב , כל הגוף שלי כואב.
אני מביטה בעיניו האפורות שמביטות בי מלמעלה , עיניו כואבות , כועסות.
ואז זה קרה , אני פורצת בבכי חזק , קולני.
ניקולס משחרר את ידיי והופך אותנו הוא מצמיד אותי אל החזה שלו ומחבק אותי בחוזקה , מגן עליי עם זרועותיו הגדולות. אני אוחזת חזק בחולצתו ובוכה אל תוך החזה שלו.
אחרי דקות ארוכות שאנחנו שוכבים ואני נרגעת מהבכי אני מתיישבת. ניקולס נבהל והתיישב מיד אחריי , כנראה חשב שאני באה שוב לתקוף אך לא , לא נותרו בי עוד כוחות לתקוף. אני מניחה את ידיי על פניי , אני מרגישה שהכל סביבי חונק אותי , כל המקרים שקרו , האנשים שאיבדתי.
״פרינססה״ הוא לחש והחזיק בידיי גורם לי להביט בעיניו , ״את תעברי את זה״ הוא אומר קרוב לפניי. ״אני לא״ אני לוחשת בקול צרוד , ״את כן.״ הוא קבע ואני לא מצאתי את הכוחות להתווכח איתו. הנחתי את ראשי בשקע צווארו , מריחה אותו , הריח המדהים שלו תמיד הרגיע אותי. אני יודעת שכשאני אצא מהחדר הזה אני לבטח אשנא את עצמי על הסיטואציה הזאת אך אני צריכה אותו, יותר מאי פעם. רק לכמה דקות.
הוא הצמיד אותי אליי וליטף את שיערי , הנחתי את ידיי על החזה שלו ונצמדתי אליו יותר. הלב שלו פעם בחוזקה , הדופק היה מהיר , מאוד מהיר , איך הלב שלו עומד בכל הפעימות האלו?
נאנחתי אל תוך צווארו ושאלתי ״למה עשית לי את זה ניקולס?״
הוא נאנח וקצב הפעימות שלו גברו.
״רק רציתי שתיהי בטוחה ומאושרת.״ הוא אמר בקול רועד. ״אני נראית לך בטוחה ומאושרת?״ שאלתי והרמתי את ראשי , מביטה בפניו היפות. הוא לא הביט בי , הוא בהה בנקודה מאחוריי , החזקתי בפניו והכרחתי אותו להביט בי.
מבטו היה מיוסר ״תענה לי״ דרשתי והוא הניד את ראשו בשלילה כתשובה לשאלתי.
״זה מסובך״ הוא אמר והביט למעלה , הוא נשם עמוק ואז שוב הביט בי. הוא החזיק בפניי בחוזקה ונשם בכבדות , ״אין לי מילים לתאר כמה אני אוהב אותך. ושלעולם לא יהיה לך ספק בזה שמעת אותי?״ הוא אומר ומפתיע אותי. אני מביטה אל תוך עיניו , העיניים הכי יפות בעולם הזה. דמעות עולות לעיניי אך לא נותנת להם לצאת. אני מנסה להגיד משהו אך כל מה שאני מצליחה לעשות זה להחזיק חזק בפניו ולהצמיד את שפתיי אל שפתיו בחוזקה ובהשתוקקות. אני מפתיעה את ניקולס אך מהר מאוד הוא נאנח אל תוך פי וזורם עם הנשיקה . הוא מחזיק חזק בשיערי ודוחף את לשונו אל תוך פי , הנשיקה הייתה עמוקה ונסערת, שנינו התגעגענו לזה , שנינו חיכינו לזה , אני הולכת לכעוס על עצמי מאוד אך אני לא יכולה לעצור מעצמי לעלות מעליו ולהתיישב עליו . אני מעמיקה את הנשיקה יותר ותופסת חזקה בחולצתו. אני מורידה ממנו את החולצה וכך הוא עושה מהר מאוד עם החולצה שלי. הוא מנשק את צווארי ואני מטה את ראשי הצידה ונאנחת. הלב שלי פועם בחוזקה ואני רק רוצה שיגע בי וינשק אותי בכל מקום בגופי וכך הוא עושה. הוא מוריד את חזייתי ומשכיב אותי על המיטה , מהר מאוד גם שאר הבגדים נעלמים למקום כלשהו בחדר והוא נשכב מעליי. הוא מניח נשיקות רטובות על כל פיסה מעורי , גורם לי להשתולל בין ידיו ולגנוח בקולות. הוא עולה אליי ומנשק את שפתיי בעדינות , הוא מביט בעיניי ואני רואה כל כך הרבה רגשות מאחורי שני העיגולים הכסופים בעיניו. אנחנו יודעים שזה לא בסדר , אנחנו יודעים שרוב הסיכויים אנחנו נפגע מזה אך לא אכפת לנו. לא אכפת לנו משום דבר .
ניקולס חודר אליי במהירות וגורם להרגשת העונג להיווצר בתוכי.
****************
ניקולס נשכב לצידי מתנשם ועייף בדיוק כמוני. אני מביטה בפניו היפות , הוא מביט לתקרה , חושב על משהו , הוא עוצם את עיניו בחוזקה ואז מסובב את מבטו כלפיי.
״היא תשלם על זה, אני מבטיח.״ הוא אומר בשיניים חורקות , אם יש משהו שכולם יודעים על ניקולס פברה , זה שכשהוא מבטיח משהו. זה מתקיים. לא משנה כמה קשה הוא יצטרך לעבודה בשביל זה. זה יקרה. ומה שהוא אמר גורם לי לתחושה לא נעימה, אני לא רוצה שחייו התקלקלו בגללי , אני לא רוצה שעוד מישהו ימות באשמתי.
״לא ניקולס. אני אטפל בזה , אל תתערב בבקשה.״ אני אומרת בקול חלש ומתחנן. ״אני לא רוצה שגם אתה תפגע״ אני מוסיפה ונשכבת על צד ימין כדי להביט בו טוב יותר.
ניקולס מגחך בעצב ומביט בי ״אני הכנסתי אותך לכל זה פרינססה , ורוניקה עשתה לך את זה באשמתי.״ הוא אמר ועכשיו תורי לגחך. ״לא ניקולס. זה משהו מעבר, ורוניקה שונאת אותי בגלל סיבה מסויימת , זה לא רק אתה בתמונה״ אני אומרת ומבטו הופך למבולבל. ״מה?״ הוא שואל ״למה את מתכוונת?״ הוא שואל שוב ומתיישב , מביט בי מלמעלה. ״אני לא יודעת, אני צריכה לגלות״ אמרתי ונאנחתי. מה שזה לא יהיה , אני עוד אגלה את זה. אני אגלה את הסוד המזדיין של ורוניקה.
ניקולס הושיט את ידו לפניי וליטף בעדינות את שפתי התחתונה. עצמתי את עיניי , נרגעת ממגעו , הוא הניח את שפתיו על שפתיי בעדינות ואז צלצול חזק הושמע בחדר. זה היה הפאלפון שלי.
״איפה המכנסיים שלי״ אני שואלת בזמן שניקולס מחפש אחר הפאלפון המצלצל , הוא מצא את המכנס והוציא מהכיס האחורי את הפאלפון , הוא נתן לי אותו ועל הצג היה כתוב ׳אליסה׳.
״אליסה?״ אני עונה בקול צרוד.
״אנה , הוא חי.״
________________
____________________
היי בנות, הוא חי!!!!! וניקולס ואנה השלימו? או שזה הולך להגמר כשהם יצאו מהדלת של חדרו של ניקולס?
מקווה שנהנתן מהפרק!
Love you❤️