פקחתי את עיניי בגלל הרעש המעצבן שהפריע לי לישון , קירות לבנים , טלוויזיה קטנטנה הייתה בקיר מולי , אני שוכבת על מיטה לבנה, זרועותי מלאות במחטים שהיו מחוברים לצינורות.
בית חולים. נהדר. שנאתי את המקום הזה.
הייתי שכובה על צד ימין שלי , נשמתי עמוק וניסיתי להסתובב על הגב אך ידיים גדולות עצרו אותי.
״את לא יכולה להסתובב אנסטסיה , את תפתחי את התפרים.״ קול זר אמר. הוא הקיף את המיטה ועמד מולי. הוא היה איש גבוה ושחום והיה לבוש בחלוק לבן ארוך, פניו המלאות בקמטים היו מודאגות ומחייכות בו זמנית.
״איך את מרגישה?״ שאל הרופא, ״רע״ אמרתי בלחש והוא חייך בעצב.
״כבר חשבנו שלא תשרדי, את בחורה מאוד חזקה.״ הוא אמר והזריק משהו לצינור שמחובר ליד שלי.
הדלת נפתחה בחוזקה והשמיעה קול התרסקות כאשר התנגשה בקיר.
וניקולס היה בפתחה , עיניו היו אדומות ועיגולים שחורים היו מתחתיהן , הוא נראה נורא.
״ניקולס״ אמרתי בלחש והוא התקדם אליי בריצה , הוא התיישב על הכיסא לידי ואמר לרופא להשאיר אותנו לבד.
״אני כל כך מצטער פרינססה, אני כל כך מצטער.״ הוא אמר, הניח את ראשו על המיטה וניער את ראשו. ״הכל בגללי ידעתי שמשהו יקרה לך ואני בכל זאת נשארתי איתך, אני מצטער.״ הוא אמר כשדמעות זלגו על פניו. הרמתי באיטיות את ידי וניגבתי את דמעותיו. הוא עצם את עיניו ונישק את ידי. ״הכל בסדר עכשיו״ אמרתי בשקט , ״לא. הכל לא בסדר!״ הוא צעק לפתע אך לא נבהלתי , נשארתי רגועה . ״מי זה היה? מי עשה לך את זה?״ הוא שאל בזעם. נאנחתי ״ורוניקה הופיעה כשיצאתי מהעבודה, רבנו והיא ניסתה לדקור אותי אבל היא לא הצליחה כי התגוננתי והעפתי את הסכין מידה . מישהו בא מאחוריי ועשה זאת במקומה, זה הפתיע אותי . אני לא יודעת מי זה היה.״ אמרתי בלחש .
מבטו הפך לכועס וכאוב. הוא חרק את שיניו ולסטו נעה בעצבנות. אגרופיו היו מכווצים ורגלו קיפצה במהירות. ״אני אהרוג אותם. אני אמצא אותם ואהרוג אותם.״ הוא אמר באיום ומשך בשיערו בחוזקה.
״תעמוד בתור״ אמרתי בחיוך קטן .
שקט השתלט על החדר. תהיתי על מה הוא חושב , הוא נראה כל כך סובל. הייתי רוצה פשוט לקום ולחבק אותו חזק , להרגיע אותו ולהגיד לו שהכל יהיה בסדר. אל לא יכולתי לזוז, הייתי מרותקת למיטה.
״אני אוהב אותך. ואני לעולם לא אפסיק. אל תשכחי את זה.״ הוא אמר לפתע וכל הגוף לי נתקף בפחד. ״למה אתה אומר את זה כאילו אתה נפרד ממני?״ שאלתי בשקט ודמעה זלגה לה על פניי. הוא ניגב אותה ונישק את שפתיי ״אני הבטחתי שאם תשרדי אני אתרחק ממך. לתמיד.״ הוא אמר ונשימתי נעצרה. ״מה?״ אמרתי שוב לא מאמינה למה שאני שומעת. ״אני מצטער אני הבטחתי לג׳ייסון״ הוא אמר ״אני כל כך מצטער״ הוסיף וניסה לגעת בי אך מיד התפרצתי ״אל תצטער!! תשאר! אתה לא יכול לעזוב אותי עכשיו! אני אדבר עם גייס.״ אמרתי בחצי צעקה כשדמעות זולגות על פניי . תפסתי בחוזקה את ידו , כבר לא היה לי אכפת מהכאב החד שבגבי. ״אני לא יכול אנסטסיה. אני לא מסכן אותך יותר.״ הוא אמר נחוש בדעותו.
״אז זהו? אתה פשוט מוותר עליי?״ שאלתי במבט כואב . הוא השפיל את ראשו וקם. ״שילמתי על כל הטיפולים שלך אני מקווה שתרגישי טוב בקרוב ותוכלי לצאת מפה.״ הוא אמר מתקדם אל הדלת , ״אני לא צריכה שתשלם על הטיפולים שלי ! אני צריכה אותך! אל תלך!״ התחננתי בפניו , בחיים לא חשבתי שאתחנן בפני מישהו ככה. ״אני אוהב אותך..סליחה.״ הוא אמר ויצא מהדלת .
״ניקולס????״
״ניקולס!!!!!!!!״
צעקתי בחוזקה אך הוא לא ענה ולא חזר. הוא הלך. הוא פשוט ויתר.
אחרי כמה דקות שאני שוכבת ובוכה בלי היכולת לזוז ג׳ייס ואליסה נכנסו לחדר.
״אנה.. כל כך דאגתי״ ג׳ייס אמר והתקרב אליי בצעדים גדולים. הוא החזיק בידי ומיד העפתי אותה ממני. ״אנה?״ הוא שאל לא מבין , אליסה הביטה בי בצער מעליו. היא יודעת למה אני כועסת כל כך.
״למה? למה נתת לו להבטיח לך דבר כזה?״ שאלתי את ג׳ייס בשקט זועם. ג׳ייס נאנח כנראה הבין למה אני קרה אליו. ״אנסטסיה את היית יומיים חסרת הכרה! חשבנו שלא תשרדי ! והכל בגללו. אני אפילו לא ידעתי שאתם ביחד! למה לא אמרת לי אה? מה חשבת לעצמך שיצאת עם האדם הזה?!?! מה עבר לך בראש??״ הוא צעק. יותר נכון צרח עליי.
״בדיוק בגלל זה לא סיפרתי לך! ידעתי שתגיב ככה! אתה לא מכיר אותו. אתה רק מקשיב לשמועות מזדיינות! ניקולס הוא הגבר שאני אוהבת ושום דבר לא ישנה את זה! גם לא העובדה שהוא עזב אותי ממש עכשיו.״ אמרתי בבכי ואליסה מיד התיישבה לידי והחזיקה חזק בידי. ״לפחות הוא היה מספיק גבר כדי להודות באשמה ולהתרחק ממך.״ הוא אמר בזעם.
צחקקתי במרמור ״צא מפה ג׳ייסון״ אמרתי והצלחתי לראות את מבטו המופתע שאמרתי את שמו המלא , ״אנס-״ ״צא מפה!!!!״ צרחתי.
״אני מצטערת אנה, ניסיתי לעצור אותו״ היא אמרה בכנות וליטפה את שיערי. ״אני אוהובת אותו״ אמרתי בשקט. היא צחקקה ״אני יודעת. אני יודעת עוד מהטיול השנתי.״ היא אמרה ועיניי נפערו , ״מה?״ שאלתי המומה. ״אנה אני מכירה אותך יותר טוב ממה שאת מכירה את עצמך. מה גרם לך לחשוב שתצליחי להסתיר את זה ממני?״ היא שאלה ואני שתקתי, מחזקת את האחיזה שלי בידה ועוצמת את עיניי. מודה לאל שלפחות יש לי אותה.
**************
״בואי , הגיע הזמן ללכת.״ ג׳ייס אמר והחזיק בידי. אחרי שבועיים וחצי של טיפולים סוף סוף אני יכולה לעוף מהמקום המסריח הזה.
עזבתי את ידו והתקדמתי לכיוון היציאה , הוא נאנח והלך בעקבותיי. נכנסנו לאוטו והשענתי את ראשי על החלון.
״אני מצטער על מה שקרה אנה אבל אני לא רוצה שיקרה לך משהו כזה שוב , אני לא יכול לתת לזה לקרות.״ הוא אמר ולא הבין שלא משנה מה הוא יגיד , שום דבר לא יקח את הכאב הזה ממני כשניקולס נטש אותי.
״פשוט סע ג׳ייס״ אמרתי באדישות והוא נאנח והתחיל לנסוע.
כל השבועיים וחצי האלה ג׳ייס היה איתי ואליסה באה לבקר אותי בסוף יום הלימודים שלה. היא עדכנה אותי בכל דבר שקרה גם בזה שניקולס כבר לא השרת בבית ספר והוא סיים את תפקידו.
בשבועות האלה הייתי אדישה , קרה , ורעה , בדיוק כמו פעם. לא רציתי להרגיש , התחרטתי על היום שבו פגשתי את ניקולס ועל השניה שהתאהבתי בו, ובעיניים האפורות שכל כך אהבתי.
נכנסתי לחדרי עייפה ומותשת מהחיים ונשכבתי על המיטה. הבטתי על התקרה כשאני שוכבת על הגב שכבר הספיק להחלים מהדקירה , כל מה שנשאר מאותו לילה זה צלקת גדולה ומכוערת על הגב שלי , וצלקת יותר גדולה בלב שלי.
כאב לי , הגעגועים לניקולס והשנאה אליו הרגו אותי. אני מתפללת בכל כוחי שורוניקה תראה את הפרצוף שלה ואני אהרוג אותה, אני נשבעת שאהרוג אותה ואת רודריגו שהביא אותה לפה והרס לי את החיים.
אליסה נכנסה בהפתעה אל חדרי עם אוברול שחור ויפה בידה , היא הייתה לבושה בשמלה שחורה צמודה ועקבים אדומים. היא הייתה מאופרת והשיער שלה היה מתוח לקוקו גבוה.
״תתלבשי, הולכים.״ היא אמרה ברוגע וזרקה עליי את האוברול.
״אין לי מצב רוח למועדון עכשיו אליסה.״ אמרתי ונשכבתי שוב על המיטה זורקת עליה את האוברול בחזרה. ״אני לא שאלתי אותך , עכשיו תתלבשי!!״ היא צעקה ואני הבטתי בה המומה. היא משכה אותי ודחפה את האוברול בין ידיי, ״אני חוזרת עוד שתי דקות עם איפור, כדאי לך להיות מוכנה כשאחזור.״ היא אמרה לי באזהרה.
היא יצאה מהחדר ואני נאחנתי. אין טעם להתווכח איתה, הילדה הזאת מקבלת כל מה שהיא רק רוצה.
לבשתי את האוברול והוא היה עליי די מושלם. הוא נצמד לגוף שלי וחשף מעט את החזה המעוצב שלי.
נעלתי עקבים לא ממש גבוהים בצבע בז׳ ואליסה בדיוק נכנסה לחדר. ״או ככה אני אוהבת אותך״ היא אמרה בחיוך והוציאה איפור מהתיק האדום שלה.
אליסה איפרה אותי וסידרה לי את השיער , היא עשתה לי צמה קטנה בצד שמאל לראשי ואת שאר השיער השאירה פזור וחלק.
יצאנו מהבית ונסענו לכיוון ״בלייק״ המועדון שהיינו בו כבר יחד. נכנסנו למועדון והתקדמנו במהירות לבר. ביקשתי מהברמן ארבעה שוטים של וואן גוך ובלעתי את כולם במהירות , אליסה לא שתתה כי היא נוהגת.
״בואי נלך לרקוד!!״ היא אמרה ומשכה בידי. ״לכי את אני כבר באה , אני אשתה רק עוד כמה שוטים.״ צעקתי מבעד למוזיקה , היא משכה בכתפייה והלכה לרחבת הריקודים.
שתיתי עוד שלושה שוטים והרגשתי את ראשי מתחיל להסתחרר , אהבתי את ההרגשה הזאת.
מישהו התיישב לידי והניח את ידו על גבי.
״היי אנה. התגעגעת אליי?״ סיימון שאל בחיוך כובש . חייכתי בחזרה ושתיתי את השוט השמיני שלי להערב. ״אז איך את וניקולס פברה?״ הוא שאל בהתעניינות ונשען על הבר.
״ניקולס פברה.. אתה אומר את השם שלו כאילו הוא מותג חשוב אבל הוא לא , הוא רק ניקולס. והוא סתם פחדן.״ אמרתי מתנדנדת על הכיסא ומנופפת בידי לכל עבר.
״אז אני מבין שאתם כבר לא..״ הוא אמר
״לא אנחנו לא״ אמרתי ונשענתי עליו ״אז אני מבין שאני סוף סוף יכול לעשות את זה.״ הוא אמר ושניה אחרי הוא הצמיד את שפתיו לשפתיי בחוזקה.