״ אבא? ״ הארי מלמל עם עיניים פעורות, האיש כיווץ את גבותיו.
״ ה-הארי? בן, גדלת כל כך.. לרגע אחד אפילו לא זיהיתי אותך- ״
״ א-אני לא מבין.. אתה אחראי לכל מה שקורה פה- לכל מה ש.. שאמה עברה? ״ הארי מלמל מתנשף, מחזיק את ידיה של אמה ומסתכל עליה בזמן שהוא מתרחק מאבא שלו. ״ בישביל זה? בישביל זה עזבת אותי ואת אמא ואת ג׳מה? אתה בכלל התעניינת מה עם הילדים שלך כל הזמן הזה שהיית כאן ורצחת אנשים? חטפת תינוקות מהאמא שלהם! ״ הארי נשם בכבדות, מתרחק לאט לאט כשאמה מניחה את ידה על חזהו כדי להרגיע אותו.
״ א-אני לא מבינה מה הולך פה.. ״ אמה מלמלה בבלבול, מסתכלת על הארי, ואז על אבא שלו, ואז בחזרה עליו. ״ ז-זה.. אבא שלך? ״ אמה הסתכלה פעם נוספת על האדם שאמור להיות אחראי לכל מה שקרה לה בחיים. הארי הנהן, מרגיש מסוחרר ומתרחק אפילו יותר. ״ אתה.. אתה זה שרצה למכור אותי כשהייתי תינוקת- אתה זה שאחראי על האנשים שרצחו את אמא שלי מול העיניים שלי? ״ אמה שאלה בקול חלש ושביר, עיניה התמלאו בדמעות והארי כמובן חיבק אותה בחזרה, קרוב וחזק, מגן עליה מפני אבא שלו.
״ על מה את מדברת? ״ הוא שאל, מביט באמה ואז בהארי. הוא רואה את הדרך שהבן שלו מסתכל על אותה בחורה ומביט בחזרה אליו. ״ החברה שלך? ״ הוא שאל את הארי.
״ למה עשית את זה? ״ אמה צעקה, ״ למה- למה שתעשה את זה? האימהות האלה מ-מאבדות את התינוקות שלהם ואתה מוכר אותם? ״ הדמעות נופלות מעיניה ללא הפסקה ומטיחות בריצפה בכאב.
״ אתה מתכוון להכחיש שזאת העבודה שלך?! שככה אתה מתפרנס?! סחר בתינוקות, רציחת אנשים?! ״ הארי צעק, מחבק את אמה ונלחם בגרונו שנחנק מדמעות. הוא לא יבכה. הוא לא יבכה. ״ אם הפטרסון הזה לא היה מזהה שאני הבן שלך גם אני ואמה לא היינו כאן עכשיו! הם היו הורגים את שנינו! את הבן שלך! ״
״ את אמא שלי.. את אמא שלי רצחתם לי מול העיניים. גם אותי הייתם רוצחים אם המשטרה לא הייתה מגיעה בזמן. ״ אמה ניגבה את דמעותיה והמשיכה לדבר. ״ השארתם אותי ברחוב, תינוקת בת פחות משבוע. שאסתדר לבד. מזל באמת שזה היה ליד בית יתומים. אחרת מי יודע איפה הייתי עכשיו! ״ היא חייכה חיוך עצוב ומזויף עם דמעות בעיניה.
״ וזה עוד רק קמצוץ מהדברים שאנחנו יודעים שעשית. ודווקא אתה עומד מאחורי כל החרא הזה? דווקא אבא שלי? ״ הארי דיבר בקול חנוק.
״ רגע.. רגע. את- את אמה וויליאמס? ״
״ מאיפה אתה יודע את השם שלי? ״ אמה מלמלה בפחד, לוקחת צעד אחורה.
״ את המקרה האבוד.. התינוקת היחידה שאף פעם לא הצלחנו להחזיר ופשוט התייאשנו.. אני לא מאמין. בחיי שלא האמנתי שאזכה לראות אותך. ״ הוא מלמל במחשבות, ״ כמה כסף הפסדנו עלייך... ״ אך נעצר מיד, כשהבין שאמר את זה מול בנו. ״ הארי, אני מצטער.. אני רציתי ליצור איתכם קשר, אבל לא ידעתי איך- ״
״ כסף? ״ הארי מלמל לכיוון אבא שלו, מסתכל עליו באכזבה ומתעלם ממה שאביו ניסה להגיד. הוא הצליח להיות מופתע בכמה חוסר רגישות הוא יכל להגיד את המשפט הזה.
״ רגע.. זה אומר ש- זה אומר שאתם יודעים מי ההורים הביולוגיים שלי? ״ אמה שאלה בהלם. הוא שתק, מביט בהארי בבושה.
״ תענה לה! ״ הארי צעק, הוא היה כל כך כועס ומאוכזב. לחשוב שאבא שלו, דווקא אבא שלו, הוא זה שעומד מאחורי כל מה שעבר על אמה, וכנראה בחייהם של עוד רבים.
״ הארי, אולי תנסה להקשיב למה שאני אומר לרגע אחד? ״ הוא גמע את רוקו והתחיל לגמגם. ״ אני מצטער- ״
״ פאק- אתה חושב שאני מתכוון להקשיב לך?! ״ הארי משך את שיערו לאחור בצורה מורטת עצבים. ״ אתה יודע בכלל מה היא הייתה צריכה לעבור בגללך? אתה חושב שאני אי פעם אוכל בכלל לחשוב על לסלוח לך? ״ הארי צעק, מביט אל תוך עיניו של אביו. ״ עכשיו תענה לה, או שאני לא אקשיב לך בכלל. ״
״ כן! דאמט, אנחנו יודעים מי ההורים הביולוגיים שלך. ״ הוא נשבר, מניד בראשו לשלילה. ״ יש לי רשימה של כל.. תינוק. ״ בושה הייתה מאחורי הירוק של עיניו כשהוא הביט אל תוך
אלו של הארי. בהן, היה כעס. זעם.
״ איפה זה? ״ אמה נשברה בבכי לתוך זרועותיו של הארי. הוא ליטף את שיערה וחיבק אותה קרוב. ״ ה- ההורים שלי.. ״ היא מלמלה בבכי אל תוך חזהו והארי נשק לקודקוד ראשה.
״ פאקינג תענה לה! ״
״ ב-במשרד.. ״ הוא מלמל, מסתכל על הבן שלו מובך.
״ תביא לה את זה כבר! ״ הדמעה הראשונה זלגה מלחיו של הארי בזמן שאביו מביט בו בשתיקה. ״ לא שמעת אותי?! ״ הארי צעק, גורם לאביו להיבהל.
הוא יצא מהחדר וחזר אחרי מה שנראה כמו שתי שניות, מושיט לידיהם קלסר שרשום עליו 'שנת 1999'. ״ אני באמת מצטער, בני. אני רוצה שנשקם את הקשר- ״
״ אולי הייתה צריך לחשוב על זה לפני שעזבת בלי להגיד שלום. השארת את אמא לגדל אותי ואת ג׳מה לבד ואפילו לא אמרת לנו שלום! ״ הארי צרח, מוציא את זעמו. אמה הסתכלה על הארי במבט עצוב עם דמעות בעינייה כשהיא מחזיקה את הקלסר בידיים רועדות.
״ אני יודע, עשיתי טעות איומה. אבל אתה חייב לפחות להקשיב לי. אתה הבן שלי, בכל זאת. ״
״ לך אין את הזכות לקרוא לי ככה יותר. ״ הארי ירק, מושך את אמה אליו. ״ זהו, אמה, מצאת את ההורים שלך. ״ הארי נשק למצחה עם חיוך קטנטן. זה הדבר היחיד שהחזיק את שניהם באותו הרגע מלהישבר לגמרי.
אמה סוף סוף מצאה את ההורים שלה.
היא פתחה את הקלסר משקשקת, מגיעה לרישומים של החודש שלה ואפילו מגלה שהתאריך שלה מסומן. ״ למה אני.. ״
״ מודגשת? ״ אביו השלים, ״ את היחידה שאיבדנו. ״ הוא השפיל את מבטו.
אמה חייכה לעצמה ברגע שראתה את השמות של ההורים שלה. ״ ג׳קסון ואבריל גריפין. ״ היא השיבה מחוייכת, ״ ככה קוראים להם. ״ היא המשיכה, ״ יש פה גם את השם של בית החולים ואיפה הם גרו. זה פשוט.. חלום. ״
״ אמה גריפין. ״ הארי החליק את אגודלו מתחת לעיניה כדי למחוק את הדמעות. ״ אני אוהב את זה. ״ הוא גרם לה לצחקק וזה היה הקול הכי יפה בעולם. לפחות בישביל הארי.
״ תראה כמה תינוקות.. ״ אמה חזרה למציאות, קולטת כמה שמות וכמה תאריכים וכל זה רק בחודש אחד.
״ זאת העבודה שלך? ״ הארי שאל את אבא שלו, שהכחיש שלראות את הבן שלו ככה מאוהב פשוט חימם לו את הלב. והכי אירוני, היה שהבחורה שבה הוא התאהב היא אותה בחורה שאותה הוא מנסה להרוג.
״ הארי, בני, אני יכול להסביר- ״
״ אני לא רוצה את ההסברים שלך. אני גם לא צריך. שכחתי אותך ברגע שעזבת. חשבתי שרק בגדת באמא אבל לא, מסתבר שבכלל היית פושע! היא התחתנה איתך מבלי לדעת מי אתה בכלל! היא לא מגיעה לך! ״ הוא צעק על אבא שלו וזרק את הקלסר על הריצפה. ״ בכלל לא התקשרת! פשוט הלכת! אתה יודע שג׳מה עומדת למות? ״ כמה דמעות איפשרו לעצמן לפרוץ מעיניו של הארי ולגרום לו להיראות מאוכזב אפילו יותר.
״ אני מנסה להבין איך אדם כמוך יכול לחיות עם עצמו. ״ אמה אמרה בזלזול. ״ הרסת כל כך הרבה משפחות.. זה פשוט.. ״ היא לא יכלה לתאר, היא רק החזיקה את הארי בידיה לפני שהוא ישבר. ״ אפילו את המשפחה שלך הרסת. ״ היא מלמלה, מביטה במבט השבור לב של הארי.
״ נהגתי להעריץ אותך, אבא. תמיד אמרתי שכשאגדל אני ארצה להיות כמוך. בישבילי היית מודל לחיקוי. ״ הארי חייך באכזבה, ״ ואז עזבת. ״ הוא המשיך, ״ ואני נשבעתי לעצמי שאני בחיים לא אעזוב את הילדים שלי כמו שאתה עזבת. שאני בחיים לא אעשה את המעשה שאתה עשית. לבגוד באישה שלי. ״ הארי צחק צחקוק מזויף. אחת אפס לאירוניה. ״ ועכשיו.. עכשיו זה ו- ואני נשבע לעצמי שאני בחיים לא אהיה כמוך. בשום צורה. ״ הוא אומר כשדמעה זולגת מעיניו. אמה הביטה בו בשקט, מוחקת את הדמעה מלחיו.
״ הארי- ״ אביו רצה להתחיל לדבר, אבל הארי פשוט לא היה מסגל. הוא לא היה מסוגל לא לשמוע אותו ולא להסתכל עליו.
״ -אני שונא אותך. ״ הוא קטע את דבריו בטון מגעיל, ״ אני רוצה ללכת הביתה. אתה מתכוון לכלוא אותנו פה, או שלבן שלך מותר להיכנס ולא להירצח? ״
״ אני יכול להסביר- ״
״ -אני לא צריך את ההסברים שלך. אין סיבה מספיק טובה לעשות את המעשים שאתה עשית. תמיד היית כזה. מחפש סיבות להצדיק את עצמך, אף פעם לא מוכן להודות שעשית טעות. אני שונא אותך, דז, ואני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים. ״ הוא קם ממקומו ותפס בידה של אמה. ״ אנחנו הולכים עכשיו. ״
״ כשאתה מוכן לדבר, ולהקשיב לי, בני, אתה יודע איפה למצוא אותי. ״
״ ולמה לעזאזל שתחשוב שאחד מהדברים האלה עומד לקרות? אתה פאקינג פושע! אתה רוצח! ״ הארי צעק בעיניים אדומות, שמחזיקות מאחוריהן כמות כל כך ענקית של כאב שאמה תצטרך להעלים. ״ אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים. ״
הוא השאיר את אבא שלו חסר מילים, מבין עד כמה הוא צודק ואפילו שהוא יודע איזה בן אדם נוראי הוא, לשמוע את זה מהבן שלו כאב להפליא. שניהם יצאו מהבניין, הפעם מהכניסה הראשית ובראש מורם, לא עוזבים את היד אחד של השנייה אבל שותקים. לא פוצים פה. יש כל כך הרבה מה להגיד אבל אם אחד מהם יתחיל הכל פשוט יתפוצץ. שניהם מחזיקים כל כך הרבה בלב כרגע ולא יודעים איך לבטא את זה. ושניהם לא בדיוק ידעו מה הם הולכים לעשות מעכשיו. זהו? זה נגמר?מה הולך לקרות הלאה? מה הצעד הבא?
הארי התחיל להתקדם לתוך השדה. זה לא היה בכיוון של האוטו. ״ הארי- ״ אמה נגעה בכתפו, הוא עמד עם הפנים לשקיעה, הגב שלו מופנה אליה וידיו משולבות. הוא שתק, הוא היה קר. הוא היה בשוק. הוא הסתובב אליה עם דמעות בעיניו, דמעות שהוא ניסה להחזיק במשך כל כך הרבה זמן. ״ הארי.. ״ אמה מלמלה שוב בקול כואב, מושכת אותו אליה ומחבקת קרוב.
״ קשה לי להאמין ש- ש- ״ הוא גמגם, כשדמעה אחת זולגת מעינו לאט. ״ דווקא הוא? דווקא הוא מכולם? ״ הוא שאל באכזבה.
״ אהוב שלי, התמודדת איתו כל כך יפה. אתה כל כך חזק. ״ אמה חייכה אליו, מלטפת את פניו ונושקת לאפו.
״ בואי ניסע הביתה. לבית שלי. צריך לדבר עם אמא. ״ הוא אומר, מנגב את פניו שהיו יבשות ומוציא את המפתחות של האוטו.
״ הארי.. ״ היא תפסה בידו.
״ מה, יפה? ״ הוא שאל, מזיז את פיסות השיער מפניו.
היא חשבה איך לבטא את המילים שהיא רוצה להגיד ו.. טוב. ככה זה יצא.
וזה גרם לו להרגיש הרבה יותר טוב.
אוקיי, נניח ואני אומרת לכם שיש ספר המשך שלישי לאמה והארי, הייתם מעדיפים שאשאר בנקודת מבט כללית או שאחזור לנקודת מבט של אחד מהם?
81 הצבעות, 37 תגובות.