Always You

Part 62

אמה והארי יצאו בשתיקה מבית משפחת גריפין. הוא החזיק את ידה, וחיכה, פשוט חיכה שתגיד משהו. כי הייתה אווירה.. מתוחה, מוזרה? הם לא ידעו איך להגדיר את זה. אמה פשוט לא ידעה איך להגיב, הכל היה כל כך מוזר, כל כך שונה. יש לה הורים, ככה סתם? זה הרגיש.. אחר.

״ את בסדר? לא אמרת שום דבר מהרגע שיצאנו מהבית. ״ הארי שאל את אמה בדאגה כשהם מתיישבים במקומות שלהם בתוך הרכבת.

״ אני.. אני לא חושבת שעיקלתי ש- ״ אמה מלמלה, מסיטה את פניה אליו במהירות. ״ שיש לי הורים? ״ היא שאלה.

״ יש לך הורים. ״ הארי הנהן באישור ובחיוך גדול, מצחקק מעט.

״ יש לי הורים. ״ אמה הנהנה גם היא, החיוך שלה מתרחב מאוזן לאוזן, לא היה מבט מאושר יותר מזה. ״ מצאנו אותם- ״ היא צחקה, ״ מצאנו אותם, הארי. ״ אמה קפצה על הארי בחיבוק, ידייה נעטפות סביב עורפו והיא כמעט וחונקת אותו.

״ אני שמח, אמה. ״ הארי חיבק אותה חזק, נושק בעורפה. ״ זה מגיע לך. חיפשת אותם במשך כל כך הרבה זמן, זה מגיע לך. ״ הארי מלמל, נושם את ריח עורה הנעים של אמה ומשאיר אותה בין ידיו. למה הייתה לו תחושה כל כך רעה? למה הוא לא יכל להתרכז בשמחה של אמה, למה הוא היה חייב להרגיש את התחושה הזאת עכשיו? משהו הציק לו, משהו הרגיש שגוי, לא בסדר. הארי הרגיש כיאילו משהו עומד להשתבש. ״ אני אוהב אותך. ״ הוא אמר, אפילו בלי לשים לב. וזה לא שהמילים האלו איבדו משמעות בעיניי השניים האלו, אלא רק הפכו לאמיתיות מספיק כדי שיוכלו להגיד אותן כל הזמן.

״ ואני אוהבת אותך. תודה על הכל. ״ אמה התרחקה מזרועותיו, מסתכלת עמוק לתוך עיניו, מראה לו בדרך זו שהיא מתכוונת לכל מילה שיוצאת לה מהפה. ״ הבטחת לי שנמצא אותם ואהיה מאושרת, הארי, וקיימת. ״ היא חייכה חיוך עדין. הוא הסתכל עליה בגאווה, רואה את המבטים של כולם כשהוא מחזיק בה כאילו היא שלו ומתגאה בזה. ״ אז תודה. ״ היא נשקה לשפתיו במהירות, מחטיפה נשיקה אחת לגומה שהתווצרה לה מצדיהן וחוזרת לשבת על כיסא הנסיעה שלה - מרמזת לו על כך שכשהם יהיו בבית, הוא יקבל את הפרס שלו, אבל לא עכשיו, כי הם באמצע הרכבת ואנשים מסתכלים.

כשהם חזרו הביתה, הארי סימס לאמא שלו שהוא נשאר אצל אמה הלילה כמעט כמו תמיד. הוא נכנס להתקלח לפניה, ואז חיכה לה בחדרה עד שתצא מהמקלחת, ובזמן הזה הוא לקח את הספר שהיה מונח מעל שידתה. הוא הביט בשידה, מסתכל על התמונה במסגרת הלבנה שהייתה מונחת מעליה.