***נקודת המבט של אריאל***
נשאר לי יום אחד אחרון למיני פרוייקט, וכבר כמעט סיימתי. קיבלתי קיר ענק בגב מבנה העיקרי של האונברסיטה שלי, שמשקיף בדיוק לים, ועליו ציירתי סרטוט ענקי של עין. לקחו לי הרבה חודשים טובים כדי להתקדם ככה עם הסרטוט הזה, ומחר צריך להגיש אותו, מה שאומר שאני צריכה כבר היום לסיים אותו, גם אם זה ייקח לי כל הלילה. ״היי!״ מאיה סימנה לי מהשולחן הקטן כשהיא ושאר הבנות ישבו שם בבית הקפה המרכזי של ארטלייף ואני הצטרפתי. מורידה ממני את תיק הצד הכבד והתיישבתי לידן, מסמנת למלצרית לבוא כשביקשתי ממנה קפה הפוך קטן. ״איפה היית אתמול? היה שיעור ממש טוב״ זואי שאלה כששתינו עוברות את אותם השיעורים על צבעי שמן. ״עובדת על המיני פרוייקט, שכחת? חייבת לסיים אותו״ אמרתי כשהקפה שלי בדיוק הגיע ושתיתי ממנו לאט. למה הקפה פה כל כך טוב לעזאזל? לא אתרגל לזה בחיים.
״אה כן... פאביו שאל עלייך״ זואי אמרה וקנדל ניסתה לא לעשות מזה עניין. קנדל כזאת בוגרת... היא כמעט לקחה על עצמה את תפקיד האחראית בבית. על הכל. ״די תעזבי אותה״ היא אמרה אבל גם לא הצליחה להפסיק לחייך, אני רק גלגלתי עיניים. ״זה כבר נהיה לא נעים, אני כבר לא יודעת מה לעשות״ נאנחתי בשקט. ״אריאל את כבר דוחה אותו מלא זמן, אולי פשוט תנסי?״ סופי אמרה ואני משכתי בכתפיים. ״אני עדיין לא מוכנה, אין לי כוח לזה עכשיו״ אמרתי מסתכלת בשעון כדי לבדוק את השעה. תכף אחזור לעבוד. ״באמת אריאל הוא חמוד״ אנדי אמרה ״וחתיך״ זואי המשיכה והן חייכו. ״טוב, אני צריכה לחזור לסיים את הפרוייקט״ אמרתי כששמתי שטר שיספיק לכסות את הקפה שלי וקמתי כשנפרדתי מהן. ״זה הכל??״ סופי שאלה. ״כן אמרתי לכן שזה יהיה קצר, אני חייבת לעוף לסיים את הפרוייקט הזה כבר״ אמרתי ומיהרתי לעלות לגג המבנה עם כל הציוד שהייתי צריכה. ״אבל חופש היום!״ מאיה צעקה לי מרחוק אבל לא הקשבתי. עליתי למעלה לגג הריק והשקט והרגשתי את הרוח שבאה מהים מלטפת בנעימות. ראו מלמעלה הכל, את החוף, את האנשים בים, את קפיטריית האונברסיטה ובעיקר את הגולשים שגלשו על הגלים המטורפים שיש פה. לא גלשתי. לא גלשתי מאז קליפורניה, הגלים פה מדהימים, בין הטובים באירופה, אבל לא הייתי מסוגלת להכנס לגלוש. אני כבר לא בטוחה שאני זוכרת איך.
הורדתי ממני את התיק ובחרתי את הצבע הכהה לשם ההצללות והתחלתי לבצע הצללות על העין הכמעט מוכנה. הפעלתי מוזיקה תוך כדי ופשוט נתתי לעצמי להנות מזה. חשבתי על הרבה, על השהייה שלי פה, על כמה שהכל עשה לי טוב, החל מהאימוץ של גרייס ועד ההגעה שלי לכאן. אני לא רוצה לדעת מה קורה עם מאט וזה גם לא מעניין אותי, מה שבטוח זה שהוא לא ימצא אותי בחיים. מה שכן, פחדתי על כריס. התעקשתי שלא לחשוב עליו יותר אבל פחדתי שאולי מאט יחזור לנקום בו, אין לו הרבה בחיים וזה בטח כל מה שהוא חושב עליו. ומה אם הוא יפגע בבתאני? מה אם הוא לא יעמוד בצו ההרחקה שלו מהם ויקרה משהו רע?
די. תפסיקי לחשוב על זה, תפסיקי לחשוב עליהם.. את לא תראי אותם יותר והם לא חלק ממך יותר. חוץ מזה, שיש להם את כריס ועם כמה שאני כועסת עליו, אני סומכת עליו יותר מכל דבר אחר בעולם, אני באמת מרגישה שהם בטוחים כשהם נמצאים איתו.
״פינה טובה תפסת״ שמעתי את דלת עליית הגג נפתחת והזזתי את הראש כדי למצוא את פאביו יוצא מהבניין אל הקומה בה הייתי. פאביו חמוד, באמת, אני פשוט לא מוכנה לשום דבד עכשיו. ולא בא לי לחזור ולהתבלבל להיות מה שהייתי פעם, כי ברגע שאכנס לזה יהיה לי קשה לצאת. ״כן..״ מלמלתי והמשכתי לשרטט. ״זה הפרוייקט שלך?״ הוא שאל מופתע ואני הנהנתי, עדיין תוהה מה המבטא שלו. ״את יודעת שכמעט כולם מדברים על הציור הזה כן? רואים אותו מכל מקום״ הוא אמר גורם לי להוציא חיוך שדיי ניסיתי להסתיר. מדברים על זה? באמת?
״למה את עובדת על זה עכשיו? חופש״ הוא שאל, ״אני צריכה כבר להגיש את זה... אסיים עם זה היום וזהו״ אמרתי נחושה בדעתי לסיים. ״זה נראה טוב... מה הפרשנות?״ הוא שאל כשהסתכל עלי. ״החלטתי שכל אחד ייתן לזה את הפרשנות שלו... יכולות להיות מאה״ אמרתי מצחקקת מעט מעצמי על כמה שזה הזוי שלציור פשוט יכולות להיות מאה פרשנויות, מצד שני הוא יכול להיות גם סתם ציור ללא פרשנות. תלוי במסתכל..
״ומה שלך?״ הוא שאל ואני נאנחתי, ״את לא חייבת לענות״ הוא אמר. ״לא זה לא זה.. אני פשוט לא מצליחה לבצע הצללות לריסים וזה משגע אותי״ נאנחתי. אני יושבת על זה כבר כמה ימים ולא מצליחה לסיים את הריסים האלה כמו שצריך. הוא צחקק והלך למספר הצבעים שהיו לי, ולקח משם מכחול אחד שהיה פחות עבה משלי. הוא התקרב לציור שלי וביצע הצללה בדיוק כמו שרציתי ותהיתי איך הוא עשה את זה. ״אל תעשי הצללות במכוון... תעשי קווים עם מכחול דק, מרחוק זה ייצור מראה מטושטש״ הוא אמר ואני הסתכלתי עליו עושה את זה בריכוז. הוא הסתכל עלי וצחק. ״קחי״ הוא נתן לי את המכחול שהיה בידו ותפס בעדינות בידי. הוא לקח אותה לציור והתחיל להדגים דרכי לאט איך לעשות את זה. זה הרגיש מוזר, שהוא עמד מאחורי, גורם ליד שלי לזוז יחד איתו וזה לא הרגיש רע כמו שחשבתי.
הוא לאט עזב את היד שלי עד שעשיתי את זה לבדי, וזה הצליח לי. ״הנה״ הוא אמר ואני חייכתי מנסה מעט להסתיר את זה. ״אולי אה... יש מצב שתעזור לי לסיים את זה?״ שאלתי והוא חייך והנהן.
הוא לקח כמה מכחולים ובשתי הידיים התחיל לעזור לי לסיים את העין הענקית. הסתכלתי עליו בהלם. שתי ידיים. אוקיי....
אחרי כמה שעות שהיו ממש... טובות.. סיימנו. אני חייבת להגיד, זה היה לי ממש כיף. הוא היה כייפי, ומצחיק, וחמוד. וחוץ מזה- סיימתי את הפרוייקט. הלכתי אחורה כדי להסתכל על הציור. אומנם לא רואים אותו פה טוב כמו שבטח רואים אותו מלמטה, אבל אהבתי את מה שיצא. העין יצאה ממש אמיתית, ומורגשת. התגאתי.
״ממש תודה פאביו. הצלת אותי״ אמרתי. ״הצלתי אותך? את עשית הכל אריאל אני רק עזרתי״ הוא צחק אבל בכל זאת, היה לי חשוב להודות לו. נהיה שקט דיי מביך של כמה שניות עד שהוא אמר משהו. ״בא לך להגיד לי עכשיו למה את מתעלמת מהעובדה שאני מת להציע לך לצאת?״ הוא אמר גורם ללב שלי לאבד פעימה. ״אה...״ אמרתי כשלא ידעתי מה להגיד. ״אני.. מצטערת פאביו אני לא בטוחה שאני מוכנה לזה עכשיו. זה ממש לא קשור אלייך, באמת״ לעזאזל. למה אמרתי את זה? העדפתי להתעלם ממנו.
״זה בסדר״ הוא צחקק ולא הבנתי למה הוא מצחקק? זה אני? אמרתי משהו שלא חשבתי שאמרתי? ״אני מבין, באמת את לא היית חייבת לי תשובה אם את לא רוצה להגיד״ הוא חייך חיוך חמוד ובאמת לא הבנתי למה הוא מחייך. הרגע דחיתי אותו!
״יצא לך טוב, תודיעי לי מה הציון״ הוא אמר מסתכל על הציור תוך כדי שהלך לכיוון הדלת ונכנס פנימה לבניין, ככל הנראה מתחיל לרדת למטה. לעזאזל.
נאנחתי לפני שהתחלתי לחזור חזרה לדירה שלי ושל הבנות.
נכנסתי פנימה, מניחה את התיק וכל הצבעים בחדר שלי לפני שירדתי למטה ויצאתי החוצה, רואה את כל הבנות בחוץ בריכה והצטרפתי אליהן. ״היי! סיימת?״ מאיה שאלה והנהנתי כשהייתי דיי מלוכלכת מצבע יבש. ״אז מה הפרצוף הזה?״ סופי שאלה ולא שמתי לב שיש לי פרצוף חמוץ עד עכשיו. ״סתם..״ התיישבתי על אחת ממיטות השיזוף ליד קנדל כשמאיה סופי זואי ואנדי היו בתוך המים. ״נו ספרי מה קרה? לא יצא טוב?״ זואי שאלה. ״לא... יצא ממש טוב. פאביו בא לעזור לי״ אמרתי גורמת להן לחייך חיוך מעצבן. ״ניפנפתי אותו... וזה לא מרגיש טוב״ נאנחתי. ״מה זאת אומרת?״ אנדי שאלה. ״מצד אחד אני מרגישה שמה שאני רוצה זה שקט, מצד שני...״
״מצד שני?״ אנדי המשיכה להאיץ בי. ״מצד שני.. לא חשוב. זה סתם תחושות מעצבנות שבאות והולכות״ אמרתי וקמתי מיד. ״אני מחממת פיצה מאתמול מישהי רוצה?״ שאלתי כשהתחלתי ללכת למטבח. ״כן״ הן כולן ענו ביחד גורמות לי לצחוק, וגם לעצמן. חיממתי לכולנו פיצה בזמן שהן התחילו לצאת מהבריכה, מתנגבות לפני שנכנסו לבית. מקווה שלא בקרוב הכסף מהעבודה של סאני יתחיל להגמר לי ואצטרך לחזור לעבוד כדי לממן את עצמי. כל מה שהיה לי ממאט פחות או יותר הלך על הלימודים והמגורים פה.
התיישבנו לאכול בשולחן העגול ודיברנו קצת. ״ג׳סטין מגיע היום למסיבה מאיה?״ קנדל שאלה אותה. ג׳סטין הוא... לא ברור מה הוא בשביל מאיה, אבל הוא בהחלט גורם לה לצרוח חזק בלילה. ״אני מקווה״ היא אמרה מחייכת חיוך חמוד ואני צחקתי. ״תפסיקו לעודד אותה, ברצינות״ זואי אמרה רצינית והשתתקנו. ״בבקשה, אל תתחילי זואי״ מאיה התחננה. ״הוא חרא מאיה תביני כבר״, ״זואי, די! כיף לי איתו ואני יכולה לשמור על עצמי״ היא התעקשה וקמה מהשולחן לפני שיצאה החוצה, מתחילה לחייג למישהו וממתינה שיענה לה בחוץ, סביר להניח שזה ג׳סטין. ״למה את מתערבת לה תמיד?״ אנדי שאלה את זואי. ״אני אומרת לך, זה לא ייגמר טוב, אני יודעת. למה אתן תמיד נמשכות לבנים רעילים?״ היא התעקשה וכולנו שתקנו. ״אני זזה להתקלח״ סופי אמרה. ״אני הולכת לבחור מה ללבוש, בואי איתי״ אנדי אמרה לזואי והן שלושתן קמו מהשולחן. נשארנו שם קנדל ואני והסתכלנו על מאיה דרך דלת הזכוכית, מדברת כנראה עם ג׳סטין כי החיוך שהיה לה על הפנים לא ירד.
״מה את אומרת?״ קנדל שאלה. ״על מה?״ שאלתי בחזרה. ״עליה... עליו״
״לא יודעת... איבדתי כבר תקווה בבנים. הוא יכול להיות הכי מושלם בעולם ולהפתיע אותך להפך פתאום״ אמרתי וקנדל צחקקה מעט. ״לגמרי..״ היא אמרה וקמה משם גם היא כשפינתה את הצלחת שלה.
כבר הערב עלה והיו לי יותר מדי מחשבות בראש. אני בכלל רוצה ללכת למסיבה? עמדתי מול הארון שלי והתלבטתי מה בא לי ללבוש.. הראש שלי לא היה כאן, אני לא יודעת לאן המחשבות שלי טיילו אבל הן כל הזמן טיילו. לבשתי מעלי ג׳ינס קצר וגופייה קטנה לבנה, היה חם, ובמסיבה תמיד חם, אז לא רציתי להצטער אחר כך אם לא הייתי לובשת משהו כזה. נעלתי נעליים לבנות והסתכלתי בשעה בפעם האחרונה. אוקיי. לקחתי את הפלאפון שלי ומפתח לבית ומיהרתי לרדת למטה ולצאת מהדלת בלי שאף אחת תראה. עשיתי את הצעדים שלי לאיזור מגורי הבנים ולאחוזה הגדולה. דפקתי בדלת והתחננתי שאני במקום הנכון. הלב שלי קצת קפץ כשהדלת נפתחה ופאביו עמד שם בלי חולצה, מופתע מעט לראות אותי. ״אריאל״ הוא אמר מופתע, ואני פשוט לא ידעתי מה להגיד. ״אה.. היי״ היי?
״היי״ הוא חייך חיוך יפה ואני הרגשתי כמו מטומטמת לידו. ״היי״ מה אני עושה?? הוא צחק מעט ואני נהייתי דיי אדומה. ממתי אני ככה ליד בנים?? אולי זה בגלל שבחיים לא הייתי צריכה להתחיל עם אחד. דייטים בכלל אף פעם לא היה הקטע שלי לעזאזל. ״מה קורה אריאל?״ הוא אמר כשראה שאני קצת תקועה. ״חשבתי ש... אם אתה הולך מסיבה ובא לך לפני לעשות משהו, לא יודעת״ מהר וחלק, כמו פלסטר. וזה כאב, מאוד.
הוא הסתכל עלי בדיוק התכוון לענות אבל לא יכולתי לפספס מאחור בחורה עם גופייה קטנה ותחתונים שהתקרבה אל פאביו וחיבקה אותו מאחור. ״מתי סיבוב שני?״ היא אמרה לו ואני הרגשתי שהלב שלי נופל לתחתונים מהטעות שעשיתי עכשיו. ״הבנתי.. תשכח ממה שהצעתי נתראה שם״ אמרתי ומיהרתי ללכת משם אבל הוא מיד העיף ממנו את הבחורה ותפס לי בזרוע מצחקק כשמנע ממני ללכת ואני לא הבנתי מה מצחיק. ״חכי. זאת החברה של השותף שלי היא סתם צוחקת איתך״ הוא חייך ואני לא הצלחתי להגיב לכמה שזה הזוי. ״נצא לאנישהו, תתני לי להתלבש לפחות?״ הוא שאל חייך, למה הוא תמיד מחייך. הנהנתי.
״תכנסי״ הוא פתח לי את הדלת לרווחה ונכנסתי פנימה. הבית לא היה כל כך שונה משלנו, אבל הוא היה פי שניים גדול והיה נראה פי שניים יקר יותר. תהיתי עד כמה כל התלמידים פה עשירים. התיישבתי על כיסא הבר במטבח וחיכיתי לפאביו שיחזור. לא יודעת למה באתי לכאן. בא לי לצאת איתו אוקיי? הוא חמוד והיה לי כיף איתו ואני רוצה כבר לשחרר. כשראיתי את מאיה מדברת בפלאפון עם ג׳סטין, והיא חייכה... התגעגעתי לתחושה הזאת, ואני התמכרתי, ובא לי עוד. וכן אני נותנת לו צ׳אנס אז די כבר לשפוט את עצמך! מותר לך לצאת עם בנים אחרים!
״אז.. אריאל?״ אותה בחורה ממקודם התקרב אלי, רק שהפעם היא לבשה מעליה גם מכנס. מכנס קצר אומנם אבל עדיין מכנס. הנהנתי בשקט. ״עמנואל״ היא אמרה עם מבטא אבל לא היה לי כל כך מה להגיד על זה. ״אז סוף סוף את נותנת לו קצת?״ היא אמרה גורמת לי לצחקק במבוכה. למה היא יודעת מזה?
״סתם, אני צוחקת..״ היא אמרה ושמה את היד שלה שתסתיר את הפה כדי שתוכל ללחוש לי ״יש לו ענק--״
״ומאיפה לך המידע הזה עמנואל?״ פאביו בדיוק ירד והשתיק אותה. ״סם אונס.. אתה לא זוכר ממילא״ היא אמרה ומיהרה ללכת משם. ״את עדיין רוצה ללכת?״ הוא שאל ואני צחקתי. ״כן״ אמרתי כשיצאנו החוצה מהבית שלו. התחלנו ללכת ברגל לכיוון החוף, הכל כאן דיי קרוב להכל וזה היה כיף. הגענו לטיילת יפה שבקצה שלה השקיפה בדיוק לים, התיישבנו על אחד הצוקים שהיו שם וראינו איך חיי הלילה של האונברסיטה בחופש מתחילים לפעול. המסיבה כבר נשמעה מאיזה אחוזה אחת שנמצאת ברחבי האונברסיטה, היו גם כמה שוויתרו על המסיבה ובחרו לגלוש בלילה. גם על החוף לא היה חסר חיי לילה זוהרים. זה היה כיף לראות.
״מה שינה את דעתך?״ הוא שאל כשהרגשתי שהוא מסתכל עלי כבר זמן מה. ״זה משנה?״ שאלתי והוא צחקק. ״צודקת..״ הוא אמר.
״את יודעת... אני בכלל לא יודע מאיפה את״ הוא אמר ואני חייכתי. ״קליפורניה״ אמרתי. ״ומאיפה המבטא הזה?״ שאלתי אותו כשכבר ממש רציתי לדעת. ״שוויץ״ הוא צחק. אירופאי.. הייתי צריכה לדעת. תמיד רציתי להיות בשוויץ. תמיד אומרים שזה המקום הכי יפה באירופה. ״עשית עצירת קונקשיין בשוויץ בדרך לפה אם את לא זוכרת, אז אני הייתי עליה... בגלל זה נחתנו יחד״ הוא אמר והכל התחבר לי עכשיו. הייתי ממש מגעילה אליו באותו היום ואני מצטערת על זה עכשיו. ״כן... סליחה על איך שהייתי אז דרך אגב״ הייתי חייבת להתנצל, הוא צחק.
״אני עדיין מסוקרן, למה בכית באותו יום?״ הוא שאל ואני קיוויתי שלא יעלה נושא השיחה הזה. ״חבר שלי ואני נפרדנו באותו יום, הוא לא הגיע להיפרד... וסתם הכל ביחד, העזיבה..״ מלמלתי מעט. הוא הסתכל עלי והעזתי להסתכל עליו בחזרה. ״אני לא מתכוון לרחם עלייך אריאל.. כי כבר עבר הרבה זמן מאז וזה לא הגיוני שעדיין תהיי מבואסת בגלל זה״
״אני לא!״ מיד הגנתי על עצמי אבל הוא עדיין הסתכל עלי והרים גבות. ״אוקיי.. אבל זה נגמר עכשיו״ אמרתי מחייכת אבל רצינית. ״עכשיו?״ הוא שאל מחייך, החיוך שלו היה כובש באופן מעצבן.
הסתכלתי עליו וגל של רצון להיות איתו באותו הרגע עבר לי בגוף, והוא היה חזק. התקרבתי אליו לאט וראיתי איך הוא עוקב אחריי במבט שלו. ״עכשיו״ אמרתי כשהסתובבתי להתיישב עליו ונישקתי אותו בעדינות, הוא תפס בי ונישק אותי בחזרה לאט. יכולתי להרגיש שהוא היה מופתע אבל לא עבר הרבה זמן עד שהנשיקה נהייתה מדהימה. אחזתי לו בפנים והרגשתי את השפתיים הרכות שלו על שלי. זאת הפעם הראשונה שהתנשקתי עם מישהו אחרי הרבה זמן שלא, וזה היה מהמם.
הפסקנו את הנשיקה אבל לא הצלחתי להתרחק ממנו. ״את חייבת להתחיל לתת לי ליזום את הצעד הראשון״ הוא אמר מחייך ואני צחקתי. ״אני לא יודעת על מה אתה מדבר״ אמרתי מחייכת. ״באה אלי לדירה, מציעה לי לצאת איתך ואז גם מנשקת אותי ראשונה. הביטחון שלי בריצפה עכשיו אריאל״ הוא אמר גורם לי לצחוק, לא קמתי ממנו, אהבתי איך שהוא אוחז בי בעדינות. התיישבתי בתוכו, נשענת עם הגב עליו וצפיתי בים. הרגשתי את הראש שלו קרוב לשלי מאחור ופשוט נתתי לעצמי להנות מזה.
הכיס שלי רטט, הוצאתי את הפלאפון מהכיס וראיתי הודעה מהקבוצה שלי עם הבנות. ׳אריאל איפה את?׳ אנדי רשמה. לקח לי כמה שניות עד שהקלדתי להן. ׳עם פאביו׳ רשמתי להן בחזרה וסגרתי את הפלאפון לפני שהכנסתי אותו לתיק. ״רוצה ללכת?״ הוא שאל כשהסתכלתי על האחוזה בה התקיימה המסיבה, ראיתי אותה בקטן ומרחוק אבל אפילו מפה היה אפשר לשמוע את המוזיקה החזקה שהגיע ממנה.
הנהנתי וקמתי, הוא קם אחרי והתחלנו ללכת בחזרה לאונברסיטה, ככל שהתקרבנו המוזיקה התחזקה, עד שלבסוף נכנסו לבית הגדול המפוצץ באנשים, בכוסות, אלכוהול ובעיקר במוזיקה חזקה.
עברנו את כל האנשים כשהוא הוביל אותנו למקום כלשהו ברחבי הבית הגדול. ״היי״ הוא אמר לחבורת בנים שעמדה בחוץ ליד הבריכה, בריכה שמלאה בבחורות שיכורות וגם כמה בנים שידעו לנצל את המצב. ״אריאל תכירי, שון, הארי ו... איפה ג׳סטין?״ פאביו אמר כשהציג לי אותם, והשם ג׳סטין הדליק לי נורה. ״איפה הוא יכול להיות..״ שון אמר כשעימנואל בדיוק התקרבה אליו וחיבקה אותו מאחור באופן ילדותי ומשתעשע, אז מסתבר שזה חבר של עימנואל... תהיתי מה המשפט הזה אמורה להביע. זה מובן מאליו איפה הוא יהיה?
״היי״ התוסבבתי כדי למצוא את ג׳סטין מאחורי מתקרב אלינו. אני יודעת מי הוא בפנים, אני יודעת שיש לו משהו עם מאיה אבל למרות שהוא ישן אצלנו איזה פעם אחת לא יצא לי באמת לדבר איתו. ״תכיר, ארי--״ פאביו התחיל להציג אותי אבל ג׳סטין קטע אותו. ״אריאל, אני יודע מי את״ הוא אמר באדישות ואני לא כל כך ידעתי איך להגיב. ״השותפים שלי לבית״ פאביו אמר, ״זהו? רק שותפים??״ הארי אמר נפגע בהגזמה, גורם לי לחייך מעט כשפאביו גלגל עיניים. ״רוצה לשתות משהו?״ ג׳סטין שאל אותי אבל אני הנדתי בראשי. ״לא, תודה״ אמרתי לו והוא הנהן. הוא היה גבוה, ומלא בקעקועים שונים, הוא היה נראה... טוב. ״אז נתראה מחר בבוקר?״ הוא שאל ואפילו לא חייך, נשארתי מעט מבולבלת אבל אז הוא הלך, ורק אחרי זה הבנתי למה הוא מתכוון... מאיה.
״בואי״ פאביו לקח אותי לאיזור הצפוף באנשים שרקדו ופחות או יותר הכריח אותי לרקוד, עד שבאמת הגיע שיר שממש אהבתי ולא לקח לי יותר מדי זמן כדי לאבד את עצמי ולהנות איתו. ראיתי שהוא מחייך ממני, וההרגשה הזאת הייתה כייפית. הוא סובב אותי והרים אותי ופשוט גרם לי לשמוח. צחקתי כשסחבתי אותו למקום שקט והתחלתי לנשק אותו. לא הייתי שיכורה אבל הרגשתי ככה, היו לי מעט פרפרים בבטן אני חייבת להודות, לא הרגשתי ככה כל כך הרבה זמן. התגעגעתי לתחושה הזאת. אומרים שרגשות עוברים, זה לוקח זמן אבל הם עוברים, וגם שלי יעברו ויתחילו אצל מישהו אחר, וזה ימשיך לקרות עד שאולי אמצא את האחד שהרגשות אליו יהיו כל כך חזקים שזה יהיה... זה.