״ ידעתי. אתה לא רוצה להיות איתי נכון? ״
״ זה לא זה. אם לא הייתי רוצה להיות איתך לא הייתי בא לכאן. אני פשוט.. ״ הארי הסתכל לתוך עינייה. משום מה הייתה לה תחושה שהוא עומד להגיד לה משהו רע. ״ אני לא יכול לעשות את זה, אם אני לא יודע ש..שהפעם זה אמיתי. אני באמת, באמת אוהב אותך. וכשנפרדת ממני והלכת למישהו אחר.. ״ הוא דיבר בשקט, משפשף את עורפו באי נוחות. לא היה לו נוח לדבר על זה.
״ מעכשיו, זה רק אני ואתה. ״ אמה התקרבה אליו. ״ אני רק צריכה לסדר דברים עם איתן לפני הכל. ״ היא המשיכה, מסתכלת לכל מקום חוץ מאשר הארי. ״ אתה מאמין לי שאני אוהבת אותך? ״ היא התקשתה להסתכל לתוך עיניו, אבל כדי להראות לו שהיא רצינית היא הייתה חייבת. הארי הנהן במבט חמוד ותינוקי. ״ אני אוהבת אותך. ואם אני אי פעם אומרת לך שלא אז בבקשה אל תאמין לי. ״
״ אני אזכור את זה. ״ הארי צחקק והבליט את הגומה המתוקה שלו. ״ עכשיו אני יכול לקבל את הנשיקה הזאת שהפסקתי מקודם? ״
״ אתה יכול לעשות שכיבות שמיכה ולקבל מאה נשיקות. ״ אמה צחקה.
״ ידעתי שאהבת את הרעיון. ״ הוא משך את אמה בחזרה כדי שתשכב לידו בצחקוק. הם חיבקו אחד את השני ורגליהם היו מסובכות האחת בשנייה. אמה שיחקה בתלתלים של הארי כשהוא עוצם את עיניו ופשוט נרגע למגעה, מרגיש את השלווה מתפשטת בגופו, מריח את הריח הנפלא שלה, מרגיש את חום הגוף שלה. כל מה שהוא אי פעם חלם עליו. אמה צפתה בו עוצם את עיניו, נושם נשימות עמוקות כשהתלתלים שלו נופלים על פניו. היא אהבה את זה. זה כל מה שהיה לה חסר. זאת ההרגשה שהייתה חסרה, המגע שהיה חסר, האהבה שהייתה חסרה. הארי היה חסר. וזה, רק להיות איתו ככה ולהירגע, יהיה כל מה שהיא אי פעם תצטרך. ולא ייאמן כמה זמן לקח לה להבין את זה.
״ נרדמת? ״ היא לחשה באוזנו. הוא לא השיב.
״ אל תגרום לי לדבר לעצמי. ״ היא ביקשה. היא חשבה שהוא עובד עלייה. ״ הארי, אני הולכת למקלחת, רוצה להצטרף? ״ היא בדקה אותו.
״ מה? ״ הוא הרים את פניו במהירות ופער אותן, אמה התחילה לצחוק והתיישבה על בטנו. ״ מגעיל אחד! ״ היא הרביצה לחזהו כשהוא מתגלגל מצחוק.
״ את מגעילה! ״ הוא החזיק שתי ידייה בשתי ידיו בחוזקה כדי שלא תכה אותו והתגלגל מצחוק.
״ אתה כל הזמן עושה את זה! ״ היא התלוננה, מנסה בכוח להילחם בידיו אך הוא הרבה יותר חזק ממנה.
״ את כל הזמן מאמינה לי! ״ הוא צחק ובמקום לתפוס בידייה ולהכאיב לה, הוא העביר את כפות ידיו לשלה ושילב בין איצבעותיהם.
״ די, די! ״ אמה התגלגלה מצחוק, הארי שחרר את ידיו וזה גרם לאמה ליפול על חזהו ולזרועותיו של הארי לנוע לגבה ולחבק אותה. הם המשיכו לצחוק יחד ולדגדג אחד את השני, ולהרגעים האלה הם הכי התגעגעו. כשהם באמת מאושרים. הארי חיבק את אמה והשאיר אותה קרוב, הוא עטף אותה בכל גופו כי היא כל כך קטנה לידו. הוא התחיל לנשק אותה על הלחי, לאט ובטוח, מחודד מטרה. עד שהטלפון שלו התחיל לצלצל.
״ כן אמא. ״ הוא ענה בייאוש, נשכב בחזרה על גבו ומסתכל על התקרה. אמה צחקה ורצתה שהוא יתייחס אלייה לכן היא התיישבה מעליו בחזרה ועשתה הכל כדי למשוך את תשומת ליבו. ״ אני יודע. כן אני יודע שלא אמרתי לך שאני יוצא. אני יודע, אוקיי, הבנתי. ״ הוא פלט אנחה קצרה והסתכל על אמה, מניח את ידו על ידה ונותן לה להתעסק איתה כדי שלא תציק.
(-כמו ילדה קטנה אמאלה)
״ אני אצל אמה. ״ הוא אמר. ״ לא, אמא, אנחנו לא רבים. ״ הוא צחק. ״ אני אחזור הביתה עוד מעט. ביי אמא. ביי. אוקיי, ביי! ״ הוא צחק וניתק. ״ למה את מציקה? ״ הוא צחק והעיף את אמה בחזרה למיטה.
״ אתה לא מתייחס אליי. תתייחס אליי יותר. ״ היא צחקה בחזרה.
״ אני צריך ללכת הביתה. ״ הוא השעין את ראשו על ידו והסתכל על אמה. היא לא רצתה שהוא יילך, אבל היא לא דיברה בישביל להראות לו את זה, היא עשתה.
״ אמה.. ״ הוא מלמל, מחייך בייאוש ומשאיר אנחה באוויר. הוא לא רצה שהיא תבקש ממנו להישאר, כי הוא רוצה להישאר אבל הוא יודע שאמא שלו צריכה אותו בבית בימים האלו כשג׳מה באה לבקר. וכשאמה מתנהגת ככה, זה אומר שהיא לא מתכוונת לוותר, וזה אומר, שהארי חייב לוותר, כי הוא לא עומד בה כשהיא מתנהגת ככה.
״ אתה לא באמת מתכוון ללכת עכשיו.. ״ היא הכינה את הפאפי פייס מראש וביקשה בקול עצוב.
״ את יודעת שאני חייב. ״ הארי לקח את ידו שלא מחוברת לשל אמה ושפשף את עיניו בעזרתה. ״ אמא שלי צריכה אותי. ״
״ ואני? ״ אמה שאלה. ״ מה איתי? ״ היא ביקשה. ״ הרגע חזרנו, הארי! ״
״ מי אמר שחזרנו? ״ הארי העמיד פנים ושיחק אותה כיאילו לא נעים לו שזה מה שהיא חשבה ונרתע לאחור.
״ מ-מה זאת אומרת? ״ היא גמגמה והתרחקה גם היא, פנייה מתחילות להאדים לאט לאט והיא כבר מעבירה סרטים בראשה.
״ אוי, נו באמת! ״ הוא צחק ונשק לשפתייה, לוקח את ידיו ומעביר אותן ללחיים של אמה. ״ הלוואי ויכולתי להישאר. ״ הוא הדביק כמה נשיקות נוספות עליהן ונתן לה השתחרר לחופשי.
״ אתה יכול, אתה פשוט לא רוצה. ״ אמה לעגה.
״ היי! ״ הארי גיחך, הוא הבין את ההרגשה של אמה. הרגשה שהוא הולך ומשאיר אותה לבד ברגע שהם הבינו שהם בעצם רק צריכים להיות ביחד.
״ בבקשה תישאר. ״ היא ביקשה, משפילה את עינייה. ״ הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו הוא שתעזוב. ״
״ ומה הדבר הראשון שאת רוצה? ״
״ שתישאר. ״ אמה גיחכה, הארי הרגיש שהלב שלו עוד שנייה מתפוצץ מכמה שהיא מתוקה.
״ בסדר, בסדר! ״ הוא צחק, ״ אני נשאר. אבל בבוקר אני אצטרך לקום מוקדם וללכת לעזור לאמא שלי. ״
״ יש. ״ אמה שמחה, ״ העיקר שאתה נשאר. ״ הם הסתכלו אחד לשני בעיניים, אמה אפילו קצת חייכה. הם יכלו להיות ככה שעות, וזה לא היה מפריע לאף אחד מהם. זה מה שהם קוראים לו אהבה.
״ התגעגעתי. ״ הוא חייך, מסתכל לתוך עינייה. היא ליטפה את לחיו וחייכה חיוך גדול יותר, ״ אני יותר. ״ היא באמת התגעגעה אליו יותר.
הם נרדמו מחובקים, נושמים את האהבה אחד של השני. ההרגשה הזאת שאי אפשר לתאר אותה לאף אחד, המבטים האלה שיש רק בין השניים האלה והרגשות האלו שרק השניים האלה יוכלו להבין, זה מה שהם חיכו וציפו לו במשך כל הזמן הזה מאנשים אחרים.
יכול להיות שהם באמת נועדו להיות ביחד?
הארי התעורר לפנות בוקר ונזכר שהוא חייב ללכת הביתה, הוא הבטיח לאמא שלו שהוא יבוא לעזור. הוא בעדינות ניסה להשתחרר מאמה כדי לא להעיר אותה, לחץ את שפתיו על מצחה במהירות ולבש את חולצתו. ״ כבר? ״ אמה מלמלה בשקט.
״ שש.. תחזרי לישון. עוד מוקדם. ״ הארי העביר את אצבעותיו הרכות על פנייה.
״ מתי תחזור? ״ היא ביקשה.
״ בערב. ״ הוא השיב.
״ זה יותר מידי.. ״ היא נאנחה בייאוש, משעינה את ראשה לאחור.
״ זה ייתן לך מספיק זמן כדי להבהיר דברים עם איתן. ״