צילצול הפלאפון המציק שלי נישמע לפתאום והעיר אותי משנתי. שוטטתי את ידי על השידה ליד מיטתי עד שהרגשתי את הפלאפון והרמתי אותו כדי לראות מי מיתקשר.
'אליסון בראון' היה רשום על הצג וליבי צנח, מה היא רוצה על הבוקר? התקבלתי? יותר מידי שאלות עברו לי בראש במקום פשוט לענות לפלאפון. אם אני לא קיבלתי את העבודה? ואם אני כן? אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה. לשתי האופציות יש יתרונות ולשיתהם יש חסרונות שאני כבר לא יודעת מה מנצח.
״הלו?״ שאלתי בקול שקט והרגשתי אי-נוחות פיתאומית.
״אני מדברת עם נעמי לוי?״ קולה של אליסון נישמע בצד השני, שכבר גרם לי לכמעט איבוד הכרה.
״כן.״ אמרתי ובעלתי את הרוק שנותר לי בפה אחרי השינה.
״אני שמחה להודיע לך שהיתקבלת לעבודה נעמי. אני רוצה לראות אותך ב11 במישרד שלי, מובן?״ שאלה בקול קשיח אבל לא אכפת לי, יותר מידי סרטים רצים לי בראש עכשיו.
״כן מובן, תודה אליסון.״ אמרתי בקול חנוק, אני שמחה. אני מאוד שמחה. קיבלתי את עבודת חלומותיי.
״תקראי לי גברת בראון.״ אמרה בקול מיתנשא וניתקה. מישהי פה שינתה מעט את הגישה שלה מאז הראיון. לא סובלת כלבות מיתנשאות.
השעה הייתה כבר 10 אז קמתי מהר לכיוון האמבטיה למיקלחת קצרה. עבר שבוע וחצי כבר מאז הראיון שלי, שבוע וחצי מכל החרא שקרה לי פה בימים הראשונים שלי. בשבוע וחצי הזה אני הייתי רוב הזמן בבית, ראיתי טלויזיה ואם יצא אז לפעמים אני ובוני היינו הולכות למסעדות קטנות ברחבי העיר, ניצלנו את המיטב מניו יורק השקטה בשבוע וחצי. שבוע וחצי בלי מחשבות, ריבים, דרמה והרבה מאוד אוכל.
ציחצחתי שיניים והיתקלחתי משהו כמו חצי שעה ואחרי המיקלחת יצאתי ולבשתי את החצאית השחורה החלקה הנורמאלית היחידה שהייתה לי ואת אחת החולצות של בוני שבכלל ישנה, היא לא קיבלה עדיין תשובה אבל אני מקווה שהיא תהיה חיובית, אנחנו צריכות את הכסף בשביל הדירה. נעלתי נעלי בובה שטוחות והשארתי את שיערי כמו שהוא ושמתי מעט מהאיפור של בוני. ״אני מוכנה.״ אמרתי לבועתי במראה אחרי שלקחתי תיק צד והכנסתי לתוכו את כל המיסמכים, ארוחת צהריים וליפגלוס.
שמתי לב שהשעה הייתה כבר רבע ל11 אז מיהרתי לצאת מהדירה ולרדת במדרגות.
ניכנסתי למכונית ונסעתי בהכי מהר שאני יכולה. כמובן קשה לשכוח שזאת העיר ניו יורק והפקקים היו חלק גדול מאוד מימנה.
״נו נו כבר!״ צעקתי לעצמי במכונית באמצע פקק גדול שהשעה הייתה כבר חמישה ל11. הפקקים בעיר הזאת יכולים לדכא בן אשם, במיוחד בן אדם שמאחר למקום כל שהוא.
אחרי שתודה לאל הפקק ניגמר הגעתי לביניין ב11 וחמישה באיחור מטורף אז רצתי לכיוון הדלת הראשית ודחפתי אותה ורצתי לכיוון המעלית.
״יש את היום הזה ביותר איטי?!״ נאנחתי לעצמי בתוך המעלית אחרי שלחצתי על קומה חמש.
המעלית נעצרה בקומה חמש אז רצתי מהר לכיוון המשרד, בלי באמת להסתכל לאן אני רצה, עד שניתקעתי גדול במשהו ועפתי אחורה. הדפים שלי עפו לכל עבר, יום המזל שלי זה לא.
״תיסתכלי לאן את הולכת!״ המשהו קבע והיסתכלתי למעלה, זה היה בחור עם שיער חום כהה ונמשים בקטנה, הוא לבש סריג שחור וגינס כחול.
״אני אסתכל לאן אני הולכת? תיראה מה עשית!״ קבעתי כשאספתי את כל הדפים שנפלו בערך על כל הקומה והוא היתכופף לעזור גם.
״תודה לפחות שאתה עוזר גם.״ ניסיתי להשמע נחמדה, רושם ראשוני זה הכי חשוב. ״את הפלת את כל הדפים שלי בנוסף!״ הוא קבע וגילגלתי את עייני למשמע הטיפשות. ״אידיוט.״ מילמלתי והוא היסתכל עליי בשינאה ואני מניחה שהוא שמע.
הרמתי מחצית הדפים שזהיתי בקטנה שהיו שלי וקמתי מהריצפה הקרה.
״תהנה.״ קבעתי כשהשארתי אותו עם כל הדפים הנוספים שהיו מפוזרים על הרצפה וחייכתי לעצמי בדרך למישרד של אליסון.
״סליחה על האיחור המטורף ממש פשוט היו פקקים ו...״ אמרתי מיתנשפת כשניכנסתי למישרד של אליסון.
״זה בסדר נעמי, פשוט תישבי בסדר?״ היא אמרה בנינוחות כשהיא הקלידה משהו במחשב ולא היסתכלה לכיווני.
״אוקיי, רציתי גם להודות על כך שקיבלת אותי לעבודה, זה כזה לא מובן מאליו באמת.״ אמרתי ברצינות, כי זה באמת לא מובן מאליו. לא היה חסר מועמדים לבית עורכי הדין המדהים הזה שבאמת עוזר ומפתח לך כישורים.
״יש לך כישורים שכליים מדהימים, מה שצריך בשביל להיות עורכת דין מצליחה, אז מה מפתיע פה?״ היא שאלה והורידה את מישקפי הראיה שלה בתנועה איטית וממושכת שהתאימה לסיגנון המישפט.
״קחי.״ היא אמרה והושיטה לי תקיה מלאה בדפים.
״את צריכה להתחיל ממקום כלשהו, אז הנה לך, התיק הראשון שלך.״ החזקתי את התקייה מדקה כאילו הייתה תיבת אוצר, אני לא חושבת שאי פעם בחיי התרגשתי כמו שאני מתרגשת עכשיו.
״התיק הראשון שלי.״ אמרתי לעצמי כך שחייכתי חיוך גדול שלא יכל לרדת. ״אוקיי, תודה.״ אמרתי בחיוך גדול למידי והיא גיחחה, היא בטח רגילה לראות התלהבות של אנשים על התיק הראשון שלהם.
״היי את!״ שמעתי צעקה מאחוריי כשחיכיתי שהמעלית תגיע. היסתובבתי וראיתי את אותו האידיוט ממקודם.
״מה אתה רוצה?״ שאלתי בעצבים.
״רק רציתי לבקש סליחה ממורמרת, תפסת אותי על יום לא טוב במיוחד.״ הוא קבע להגנתו, גם אצלי זה לא יום מושלם אז זאת לא באמת סיבה למשהו.
״אמור להיות אכפת לי כי...?״ גילגלתי את עייני כשניכנסתי למעלית. ״גייסון.״ הוא ניסה להמשיך את השיחה אם כל כמה שניסיתי להראות שאני לא מעוניינת.
״נעמי.״ אמרתי בשקט והמעלית ניסגרה. יופי של שיחזור קטע מ50 גוונים של אפור.
הגעתי ללובי והיתיישבתי על כיסאות ההמתנה מתחילה לעיין. כל העורכי דין החדשים היו מפוזרים בלובי עם מבט מתלהב בעייניהם ותיקייה חומה בידייהם, שיעמום מוחלט. פיהקתי מעט עד שהרגשתי יד תופחת לי על הכתף והיסתובבתי וראיתי את אלכסנדר בכבודו ובעצמו. הוא לבש חולצה שחורה שהבליטה את שריריו וגינס לבן לגמרי ושיערו היה מסודר אחורה בכמות ג׳ל מושלמת. ״היתגעגעתי אלייך.״ הוא אמר וחייך חיוך אלוהי.
״אתה לא מכיר אותי בכלל.״ אמרתי בהיתגרות.
״אסור לגבר להיתגעגע לבחורה שלו?״ הוא שאל. הבחורה שלו? ״אני לא הבחורה שלך, רק שכבנו פעמיים.״ גילגלתי את עייני אבל משום מה זה רק גרם לו להיות יותר מגורה.
״בואי.״ הוא אמר והוביל אותי לארון שירות בעודו מדליק את האור וסוגר את הדלת.
״את לא מבינה איך היתגעגעתי אלייך, עמד לי רק מלחשוב עלייך.״ הוא אמר ישירות והסמקתי כמו מפגרת. ״אתה ממש מגזים, אתה באמת חושב שאני הולכת לעשות את זה איתך בארון שירות? זה דיי יוריד לי מימך ומהתענוג.״ אמרתי בזילזול אבל הוא המשיך להסתכל עליי כאילו אני זוג של איילה והוא ארייה שבסך הכל מחכה לרגע הנכון בשביל לטרוף.
״לא עכשיו, ובטח שלא פה. אם אתה רוצה אותי.. תהיה אלגנטי.״ הצהרתי, אני לא חיית פרא שלא יכולה לשלוט בעצמה, ואני בטח שלא רכוש שלו, היינו ביחד רק פעמיים.
״שמע, בוא נעשה את זה ככה. אני מוכנה לשכב איתך כי אם לומר את האמת אני דיי משועממת, אבל המערכת יחסים הזאת לא עובדת על יותר מסתם יחסי מין, ברור? בלי פיתוח רגשות, כי אני נשבעת שאם יתפתחו רגשות אני אפסיק את הקשר הזה, ברור?״ אם מישהו לא היה צריך להצהיר את זה ביננו, זה היה נגמר לא טוב. זה ברור שאני נמשכת אליו והוא אליי, אבל זה באמת לא יותר מזה. כן, אוליי לפני שבוע וחצי בכיתי על זה אבל יצא לי לחשוב, למה לא להפיק מהסיטואציה המגעילה הזאת את המוטב? לא יזיק לי מעט נסיון מיני, בטח ובטח לא כשזה בעיר הגדולה. ״אתה יכול לשכב עם מי שאתה רוצה, וכך גם אני כי אני לא מתחייבת לשום דבר, מובן?״
״אלוהים אם רק היית מבינה כמה סקסית את נשמעת שדיברת ככה עכשיו.״ גילגלתי את עייני, בנים הם כל כך מוזרים כשזה מגיע לסקס, מה סקסי בזה שאני קובעת מה מותר ומה אסור?
הוא היתקרב לחצאית שלי אחרי חמש דקות של נשיקות בפה ובצוואר אבל לא היה לי כוח, יותר מידי עבודה. ״לא היום ובטח שלא פה:״ אמרתי מזיזה את ידיו.
״נו באמת, את לא יכולה להשאיר גבר במצב כזה!״ הוא קבע והחזיק בידיי כדי שאני לא אלך. ״יש לי מלא עבודה אלכסנדר. אנחנו לא ילדים קטנים יותר, תיתמודד.״ אמרתי ויצאתי בצעדים שקטים למדי מהארון שירות.
לא היסתכלתי לאחור לראות אם הוא יצא מיד אחריי, פשוט היתיישבתי חזרה על הכיסא לקחת את כל הדפים שהשארתי.
״למה אני נישארת פה? אני חוזרת הביתה.״ נאנחתי והיתקדמתי לכיוון המעלית ללכת לאליסון, שוב.
ניכנסתי למעלית כשהדפים בידיי ורק רציתי לחזור לדירה ו...לאכול ולישון, כמו תמיד. היום הזה מעייף ואין שום דבר שיהיה יותר לסיים אותו איתו מאשר לחזור למיקלחת טובה ולשיחת נפש עם בוני.
״עברתי על התיק, אז אני חושבת שעדיף שאני אעבוד כבר בבית, אני ממש. עייפה.״ אמרתי לאליסון כשהנחתי את הדפים על השולחן. ״תחזרי הביתה, וקחי את הלוז שלך.״ היא הגישה לי דף עם לוח זמנים. ״תודה על ההיזמנות הזאת באמת אליסון, זה בכלל לא מובן מאליו.״
״אין על מה נעמי.״ היא אמרה בקול כבד כאילו היא מחכה שאני אצא כבר מהמשרד שלה.
ניכנסתי למעלית ומיד אחרי ניכנסה אישה בת 30 למידי וכשאני לחצתי על קומת הכניסה היא לחצה על קומה שתיים. כמובן שהיינו בקומה חמש אז היא ירדה קודם וכשהמעלית ניפתחה על הקומה שלה והיא יצאה ראיתי בטישטוש דלת שחורה גדולה שעלייה היה רשום 'אלכסנדר בראון- מנהל'.
תישארי במעלית, תישארי במעלית ,תישארי במעלית. זה מה שרץ במוחי, בטיפת היגיון שנשארה בתוכי, אבל ממתי אני מקשיבה להיגיון. יצאתי ישר מהמעלית ומיד מצאתי את עצמי מתקטקת על הדלת השחורה הגדולה ומבפנים נישמע הקול המחוספס של אלכסנדר. פתחתי את הדלת בחשש וראיתי אותו יושב בפנים על הכיסא מקליד משהו על המחשב, וניראה מופתע לעצם זה שאני עומדת בכניסה למשרדו.
״נעמי?״ הוא שאל מבולבל ״את לא אמרת שזה לא מתאים לך היום?״ הוא היה מבולבל אבל אני גיחחתי כשנעלתי את הדלת אחרי ומיד קפצתי עליו לנשיקה לוהטת. ״לכבוד הקבלה שלי.״ אמרתי בחיוך כשהורדתי לו את החולצה. ״לכבוד הקבלה שלך.״ הוא לחש באוזני והוריד את חולצתי מבלי להיסתכל.
היי מהממות! אני כמובן רוצה להודות לכל מי שקוראת את הסיפור זה כלכך לא מובן מאליו. אוהבת אותכן כלכך❤️