הקטע שלנו

פרק 31

״אני לא יודעת בוני, אני ממש לא במצב של ללכת לנשף הזה, יש לי כל כך הרבה יותר דברים חשובים לעשות.״
״כמו מה?״ היא הרימה את גבותייה והיסתכלה עליי בחודרנות, כאילו באמת חיכתה לתשובה. ״דברים, את יודעת.״ חייכתי חצי חיוך וגיחוח קל יצא מבין שפתיי, מקווה שהיא תגחח גם. ״אין לך שום דבר יותר טוב מאשר ללכת לנשף הזה, אז תלכי, ותהני.״
אוליי היא צודקת. השבוע האחרון היה ממש גוש בגרון בשבילי, אני רק ישבתי כל היום במשרד מנסה לחשוב על פיתרון בשביל נטשה. היא כבר מזמן יצאה מהבית חולים, היא לקחה חופשה ורוב היום היא בבית שלה, כנראה בוכה.
אני עושה כל מה שביכולתי בשביל לא לגרום לה לעשות הפלה, וזה ניראה כאילו היא מתחילה להקשיב לי. אני תמיד זוכרת ללכת אלייה כל יום אחרי העבודה, אני מביאה לה קצת אוכל וקולה (נשים בהריון לא יכולות לשתות אלכוהול, אני לא מנסה להרוג את התינוק בעצמי.) והיא תמיד מודה לי בשקט ואז מתחילה לבכות שהחיים שלה נהרסו חד משמעית, אני מנחמת אותה שאנחנו נצא מכל העיניין הזה ככה ושהכל בסדר, אבל הכל לא בסדר. אני באמת לא יודעת מה אני עושה, כאילו, באמת.
המשרד אליו הלכה נטשה הוא משרד עם עדיפות ממש ממש גבוהה, ואני מתארת לעצמי עם הרבה מאוד כסף, מה שאומר הרבה מאוד עורכי דין מעולים, מול ילדה בת 23 שהתחילה את הקריירה שלה לפני פחות משנה והתיק הכי גדול שלה היה של גירושין.

אין לי סיכוי בתיק הזה אם אני אהיה לבדי, אני צריכה עורך דין שנמצא בעיניינים כבר כמה שנים ויצא לו לטפל בכמה מקרים מאוד מאוד מאוד חמורים, אוליי אפילו כאלה של חיים או מוות.
אבל מכיוון שאני לא יכולה פשוט לפנות לרשויות ולבקש מהם עורך דין כזה כי אנחנו פועלות נגד הרשויות, אז אני דיי אבודה.
״מה עם החברה הזאת שלך? הזאתי בהריון?״ בוני שאלה פתאום, בעודה קוטעת את חוט המחשבה שלי. ״נטשה? היא בסדר.״ חזרתי למחשבות בלי באמת להשים לב אל בוני שיושבת מולי, כאילו היא שמה לב אליי במשך השבוע האחרון.
מסתבר שהיא התחילה לצאת עם איזה דוגמן לא מוכר שהיא ראתה יום אחד בעבודה שלה, ׳זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, אני מבטיחה!׳ היא ממשיכה להגיד. כבר במשך שבוע שהם רק מדברים בפלאפון ויוצאים לדייטים, הוא אפילו היה פה לילה אחד, לילה חסר שינה מבחינתי ומבחינתם זה בטוח.

היא כל היום נמצאת רק איתו, וכשהיא לא, היא בעיקרון מדברת רק עליו עד שזה מגיע לנקודה שנמאס לי כבר לשמוע.
״היא בסדר? הבחורה נכנסה להריון בזמן שאסור לה להיכנס להריון (או משהו בסגנון) והיא בסדר מבחינתך?״
״מה את רוצה שאני אעשה בוני? השבוע הזה עלה לי על כל העצבים או על ההיגיון כשאני מנסה להבין מה אפשר לעשות עם המקרה המסריח הזה, אז ההערות שלך ממש לא מועילות לי פה!״ הנה אנחנו מתחילות שוב פעם, הריב היומי והחסר פואנטה שלנו. זה הולך ככה כבר ממתי שניפרדתי מבן דוד שלה, היא לא מפסיקה לשבת לי על המצפון בגללו.
״את כזאת חסרת רגשות נעמי.״
״את כזאת תינוקת בוני.״
״אל תגרמי לי להתחיל אפילו חתיכת-״
״טוב נו דיי! בבקשה דיי. היה לי יום ארוך ואני בטוחה שגם לך, אז למה שלא נסתום שתינו ונמשיך בערב היפה הזה, בשקט?״ הסתכלתי עלייה וראיתי שהיא לא מסתכלת עליי, היא מסתכלת על כל מקום אפשרי רק לא עליי. חבל שהערב נגמר בצורה כזאת, שוב פעם.
״טוב אני יוצאת עכשיו לדייט עם מארק, ואני ישנה אצלו אז את לא חייבת לחכות לי.״ היא גילגלה את עייניה ונכנסה לחדרה בטריקת דלת משמעותית.