הקטע שלנו

פרק 33

השיר: house of lions- supernova (השיר מתחיל ב00:37)

נכנסתי לבניין החמים והסתכלתי על המראה הקטנה שנמצאת בכניסה לחדר המדרגות, קשה לפספס את המראה הזאת אם לומר את האמת. ״חדר המדרגות״ של הביניין הזה יכול בקושי להכיל שלושה אנשים ביחד והדבר הכי בולט בו זאת המראה שנמצאת מצד שמאל לדלת.
הסתכלתי ראיתי אישה עייפה מכל, ובעיקר רטובה מכמות הגשם שירד עלייה, אישה בוגדנית שמאחורי העיינים החומות הנוצצות והחיוך הגדול שלה, מסתתרת אישה שקרנית וחלשה שרק מביאה על הסובבים אותה עוול בכל מקום שהיא הולכת עליו.
אבל אני מניחה שזוהי רק דרך אחת להסתכל עליי כי בסופו של דבר, לא כולם יודעים את הסודות הכי אפלים שלי.
עברתי את המראה בחדות ועליתי במדרגות מבלי להרים את מבטי מרגלי בעוד מוחי מתרוצץ ממחשבות בנוגע למה שאני הולכת להגיד לבוני עכשיו,
׳בוני אני מצטערת, אבל אנחנו צריכות לדבר?׳
״כן, זה יעבוד.״ אמרתי לעצמי בשקט והלכתי את הצעדים האחרונים לפני כניסתי לדירה. בדרך כלשהי, כל צעד שעשיתי וכל נשימה שלקחתי נהיו כבדים הרבה יותר מבדרך כלל.
״הכל יהיה בסדר.״ נשמתי עמוקות והוצאתי את המפתחות שלי במהירות מהתיק ופתחתי את הדלת.
שטף של קור מקפיא יותר מאשר בחוץ וקולות בכי קיבלו את פני כשניכנסתי לתוך הדירה, ״מה קרה?״ שאלתי במהירות מבלי באמת לכלול את מה שנמצא מסביבי, אלא רק את המראה של בוני שבוכה לפניי בעודה שוכבת על הספה. ״ולמה כל החלונות פתוחים?״ הלכתי במהירות לכל החלונות וסגרתי אותם במרירות ומיד אחרי זה ניגשתי למזגן בשביל להדליק אותו.
״הזבל הזה, הלוזר הזה, האפס הזה, הוא זרק אותי!״ בוני הצהירה ביבבה וחזרה לבכות במהירות.
אני לא מאמינה שהם נפרדו. זאת אומרת, זה לא אמין שהם נפרדו. הם נראו כמו זוג מהסרטים, והיא אהבה אותו באמת.
״הוא.. זרק אותך?״ שאלתי בשקט, מנסה לעקל את מה שהיא הנחיתה עליי לפני כמה שניות.
״ומה היה התירוץ העלוב והמפגר שלו? שאני לא טובה מספיק בשבילו. אני לא טובה מספיק בשבילו?!״
״אלוהים ישמור בוני, אני לא מאמינה שהוא זרק אותך! הוא כזה אפס! ואת ממש לא צריכה לבכות בגללו.״ ניסיתי לנחם אך במקום להראות לי פרצוף מבין ומבטיח, היא הסתכלה עליי בחריפות כאמא שרוצה להטיף לילדיה כשהם לא משאירים לה שום ברירה.
״תעשי לי טובה נעמי, את רוצה להגיד לי שאת לא היית בוכה במקומי?״ היא שאלה בזלזול בשעה שאני בסך הכל ניסיתי לעזור לה בתור חברה. ״אני יודעת שהמצב ביננו לא בדיוק הכי טוב, אבל כשחברה שלי צריכה תמיכה, אני אתמוך בה. לא משנה מה קרה ומה המצב שלנו, מובן?״ ניסיתי להשמע בטוחה בדבריי, אפילו רכנתי לחיבוק ממושך אך ברגע שהרגישה את מגעי היא נרטעה וקמה מהר מהספה עד שהיא עמדה מולי עם מבט לא החלטי.
״אני מבינה את הכוונות שלך אבל אני אשמח אם תוכלי להביא לי מעט זמן להיות לבד, אני צריכה את הזמן הזה.״ הנהנתי את ראשי בשקט והיא הלכה בצעדים מהירים לחדר וטריקת הדלת שלה עוררה שקט מוחלט בבית, כמו השקט שאחרי המלחמה.
  ״למה לעזאזל החיים שלי לא יכולים להיות רגועים אפילו לרגע אחד? אני בסוף אחנק מכמות הדרמה הזאת.״ התלוננתי והלכתי למטבח בשביל להכין לי כוס תה חמה.