הקטע שלנו

פרק 21

חודש ינואר אף פעם לא באמת עיניין אותי, זה פשוט החודש שמיד אחרי חג המולד, החודש הראשון של השנה.
לוקח לי זמן לקלוט למה הכנסתי את עצמי בחודשים האחדים במקום הזה שנקרא ניו יורק, אני מנהלת רומן עם המנהל שלי ובנוסף אני סוג של בת זוג של בן דוד של השותפה שלי, ובנוסף היה לי משהו עם ידיד שלי, אני מרגישה כאילו שדה חולת מין הישתלתה לי על החיים.
הכל מאוד מעורבל עבורי בזמן האחרון, אז החלטתי לעשות לעצמי קצת סדר בראש.
זה היה אמצע חודש ינואר, ניכנסתי לחדרי הקטן ונעלתי את הדלת, הוצאתי דף.
'סדר בחייה של נעמי לוי.״ רשמתי באויות גדולות ומושקעות ומיד סידרתי לעצמי רשימה.

1. להיתרכז יותר בעבודה מאשר בגברים.
2. לשמור על קשר יותר הדוק עם המישפחה.
3. להבין מה אני מרגישה לגבי ג׳ונתן ואם שווה להמשיך.
4. לברר קצת מה קורה עם גייסון.
5. ליצור יותר קשרים בעבודה.
6. להיתחבר יותר לבוני.
7. להפסיק את הרומן עם אלכסנדר.

קיפלתי מהר את הדף ודחפתי אותו לאחד המגירות.
בתיכנון בראשי עבר לעבור על המשימות אחת אחת, כי בכל זאת, הכי קשה שמורה לסוף, שאני באמת אכיל שינוי בעצמי.

אני מוכנה למשימה הראשונה, אני הולכת לעבודה ולא יוצרת קשר עם שום גבר שם, כולל אלכסנדר וגייסון.
היום בערב יש לי דייט עם ג׳ונתן, לקח לי זמן לגרום לו לסלוח לי על הטעות המייגעת שקרתה בדייט האחרון שלנו, שמאז עבר כבר שבוע, אבל אני בטוחה שהוא עדיין שונא אותי, אני בחיים לא הייתי סולחת לעצמי על שטות טיפשית כזאת, אני לא בטוחה שזה אפשרי בכלל.
אבל דבר אחד אני כן יודעת, זה רק מראה כמה הוא באמת אוהב אותי, ואני בכל זאת לא יכולה להרגיש אליו כלום בחזרה, אני פשוט בן אדם רע.
״אל תיצרי קשר עין עם אף אחד, אל תיצרי קשר עין עם אף אחד...״ אמרתי לעצמי בשקט בדרכי למעלית
מיתנשפת בשמחה שהיא ריקה.
התיכנון שלי להיום זה להיכנס למישרד בשקט ולנעול את הדלת ולצלול בתוך עבודה ותיקים, לפחות עד שאני אהיה שנונה מספיק בשביל משימה מספר חמש.
״רגע!״ קול מוכר נישמע מעבר לדלת המעלית שניפתחה בפראות לפני שהספיקה להיסגר.
״היי גייסון.״ חייכתי חזרה כאילו לא היתבאסתי ממש, ואני אפילו לא יודעת למה.
אני כן יודעת שהוא וג׳סיקה עדיין יוצאים, בהצלחה להם עם זה.
״אני רציתי להודות לך, השידוך הזה עם ג׳סיקה ממש עזר לי להיתגבר עלייך ואני חושב שזה היה מאוד נחמד מצידך, תודה.״ מבטו הראה תודה אמיתית, אבל גם באותו הזמן צער מאוד עמוק שמיתחבא לו בתוך עיניו החומות דבש.
״אם לא שמעת, אני יוצאת עם מישהו עכשיו.״ אמרתי בגאווה, לראות איזשהו מבט של חרטה או של קנאה בפניו, אבל כלום, הוא נישאר חתום למשמע מילותי.
״אני שמח שהחלטנו שנישאר ידידים, זה באמת סידר אותי בדרך כלשהי, תודה לך.״ הוא חייך ורכן לעברי לנשיקה קצרה בלחי, ויצא מהמעלית לפני.