הקטע שלנו

פרק 24

סוף חודש ינואר, קר יותר מתמיד. אני מוצאת את עצמי עטופה בעשרות סוודרים ומעל מעיל אחד, בדרכי לבית המשפט המחוזי של ניו יורק.
״את מאחרת לוי, שוב פעם.״ הצעקות של אליסון נשמעו שוב פעם כשהיא מחכה לי על מדרגות הכניסה של בית המשפט. היא ממש עולה לי על העצבים עד שזה מגיע לנקודה שאני רק רוצה לצרוח לה בפנים שאתמול בלילה בעלה נגע בי בנקודות שהיא רק יכולה לחלום על כמה מענגים הם.
״אני יודעת אליסון, היה לי ערב מאוד ארוך.״ אמרתי בקול מתגרה והיא גילגלה עיינים ודחפה אותי אל תוך מבנה בית המשפט המחומם.
״בהצלחה לך, ואל תפשלי.״ היא אמרה לי בשקט ואני פתחתי את דלתות חדר המשפט כך שכל העיינים נינעצו בי, כולל העיינים של השופטת הרעה.
״את מאחרת לוי, שוב פעם.״ אם רק היה לי מספיק אצבעות בשביל לספור את כמות הפעמים ששמעתי את המשפט הזה, אני מודעת לזה שאני מאחרת, אז למה?
״כן אני יודעת, לילה קשה.״ ניסיתי להרגיע את המבטים של קהל האנשים, השופטת וחבר המושבעים, העורך דין של מקום העבודה של ביל ג׳קסון והמנהל, ומשפחת גקסון עצמם.
״טוב אז תשבי כבר.״ היא גיחגחה בגרונה כשראתה שאין בכוונתי לזוז מהמקום בו עמדתי מרוב בחינת האנשים שבוחנים אותי.
הלכתי לשולחן במהירות ופתחתי את התיק שלי, בזמן שיכולתי להרגיש את המבט הסוקר של ביל ג׳קסון שבטח חושב שלקחת אותי בתור עורכת דין על מישפט כזה חשוב, לא היה רעיון כזה טוב.
״אני ארצה להזמין לשולחן העדים את ביל ג׳קסון.״ קול העורך דין של מקום העבודה אמר פתאום, מה כבר יש לו לשאול אותו?  ״הכל יהיה בסדר.״ לחשתי באוזנו של מר. גקסון והוא גם בחששות מכיסא לכיוון עמדת המשפט.

״אז מר ג׳קסון, זה נכון שפנית אל מרשי בהיתלוננות ליחס גיזעני ולועג לגבי מוצאך?״ עורך הדין שאל אותו מיד אחרי שהשביע אותו.
״כן זה מאוד נכון.״ ביל היה ניראה רגוע, וכך גם אני כי הוא לא באמת עשה שום דבר רע.
״אני מניח שכשסיפרת לו את מה שקרה, שכחת במקרה לספר פרט אחד קטן.״ עלה חיוך על פרצופו של עורך הדין והוא פנה אל הטלויזיה הקטנה בצד שבה משודר קטעי וידאו שמובאים במהלך המשפט.
״אז הנה קטע ממצלמות האבטחה במשרדי ההייטק בצפון ניו יורק מהתאריך 13 לינואר.״ הוא התחיל להגיד אך אני היתעלמתי, עייני היו דבוקות למסך הטלוויזיה.
״אנחנו במצב גרוע, מאוד.״ אמרתי בשקט לעצמי שהטלויזיה שידרה קטע שבו נמצא ביל בכבודו ובעצמו נמצא משתמש באלימות נגד חבורת אנשים שעמדה מולו, אלימות קשה מאוד. יכלו לראות שהוא רותח מזעם אבל הוא השתמש באלימות קשה מאוד, זה משהו שיהרוס לנו את כל התיק עכשיו.
״אז מר. גקסון, אחרי שכולנו ראינו את הסירטון אני מקווה שתוכל לאמת לנו שזה אתה בסירטון.״ הוא המשיך אחרי שכיבה את מסך הטלויזיה, אני חוששת שהלך עלינו.
״כן... זה אני.״ ייאוש מאוד קשה נשמע בקולו של מר גקסון, לפחות הוא מבין שזה משהו מאוד עיקרי.
״אז כמו שאתה יודע, לפני חוק מספר 94א פסוק87 בעמוד 117 בתקנון לבית עבודה משרדי, תקיפה מסוג אלימות פיזית בתוך מקום העבודה... תגרום לפיטור מיידי של העובד.״ מבט אובדני עלה על פרצופו של ביל ג׳קסון כששמע את משפט המחץ של העורך דין השני, הנה תפנית מפתיעה בעלילה.