הקטע שלנו

פרק 20

שבוע וחצי שניסיתי לתת לכל הדבר הזה שניקרא אני וג׳ונתן היזדמנות, שבוע שאני מרגישה ריקה מרגשות.
אני לא מצליחה להבין את עצמי, זה לא שהוא לא נאה ונעים שיחה, אבל זה פשוט לא מרגיש לי זה.
אני מאשימה את עצמי כמובן, הוא הרי הגבר המושלם, ואני אפילו לא מתקרבת ללצאת עם בן אדם כזה.
לפני כל פגישה, אני מקבלת הודעה שתוכנה מכיל שאלה ׳לאן אני רוצה ללכת?׳ ואני עונה באדישות או שאני רוצה לאכול או שאני מעדיפה סתם לטייל, אבל הוא לוקח את זה למקומות אחרים של אנשים עשירים וגורם לי להרגיש שהמלכה אליזבת׳ היא כלום לידי.
אני אישית הכי אהבתי את הדייט הרביעי שלנו, כשהוא לקח אותי למוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע.
אני אישית לא מעריצה של המקומות האלה, אבל אני חייבת להודות שהמקום הזה עוצמתי ויפייפה.
הוא לקח אותי לאחת המסיבות המאוד מאוחרות במקום, עם שמפניה משובכת ובנות בשמלות אדומות. הרגשתי כמו כוכבת בולטת ביותר לערב אחד, עם שימלתי השחורה ששברה את ההיגיון האדום, ובקבוק היין הזול שגנבתי מהמגירה האסורה של בוני.
יצא לי חיוך פעם או פעמיים כאשר הכיר אותי לחברים שלו כ'בת הזוג שלו' והם סיפרו בדיחה ממש לא מצחיקה, אבל כמובן שצחקתי מתוך נימוסים.
אני תוהה אם זה ככה להרגיש עשירה עם הבן זוג האידיאלי, או האם ככה אליסון מרגישה כשהיא ואלכסנדר יוצאים למסיבה יוקרתית בידיעה שהם לא סובלים אחת את השני.
אני לא מוותרת לעצמי, אני ממשיכה לצאת איתו, ואת האמת, איפה לא היינו? הוא לקח אותי לכל המסעדות בעיר שיש להן שלושה כוכבי מישלן, ולעוד מקומות שאני לא הצלחתי לפענח.
היום, אחרי שבוע וחצי, החלטתי להביא לו צאנס אחרון.

קיבלתי את הודעת הטקסט היומית, והפעם הקלדתי תשובה אחרת מאוכל או לטייל,
׳תפתיע אותי במשהו שאני לא אשכח לעולם.׳
לפחות אני מקווה שלא לשכוח, משהו שיגרום לי להיתאהב בו באמת וגם יראה לי שיש בו משהו חוץ מכסף.
״נעמי, את מוכנה?״ צעקות נישמעו מכיוון הסלון הקטן שלנו והרתיעו אותי כששמתי את שיכבת האודם האחרונה.
יצאתי בצעדים שקטים מהחדר לכיוון הסלון הקטן ונעמדתי בפתח הסלון הקטן שלו שבתוכו בוני ישבה עם פיה פעור.
״את מפתיעה אותי כל פעם מחדש.״ היא קמה בהיתלהבות מהספה וגרמה לחיוך קטן להציץ מפי.
שמלה שחורה פשוטה שבמקרה לבשתי בחתונה של אחי כי הרגשתי היום שאני צריכה להגיע קצת יותר ב'רמה'.
״כמובן עכשיו קצת טאץ' שלי, ואני אומרת לך שאפשר להתחיל לתכנן חתונה!״ היא קראה בהיתלהבות כשהלכה להביא את ערכת האיפור שלה מהחדר וגרמה לי לתהות, זה באמת שווה את זה? את כל המאמץ למישהו שאני לא מרגישה אליו כלום?
״תישבי מול המראה, אני הופכת אותך להראות כמו אלה יוונית.״ המישפט הרתיע אותי מעט, כי אני חושבת לעצמי שאם אני משקיעה יותר מידי בשביל אחד שאני בכלל לא אוהבת? בחברת גייסון ואלכסנדר לא ראיתי כנאות להשקיע, חצי הזמן עם אלכסנדר הייתי בלי בגדים, וגייסון הוא באותו מעמד כמוני בסופו של דבר.