הקטע שלנו

פרק 15

״נומיי! קומי! זה חג המולד!״ צעקתיו של כריסטופר נשמעו על הבוקר. ״מה קרה לך בפרצוף? ירדו לך דמעות שחורות?״ שאל בחוסר הבנה כשהיסתובבתי אליו בפרצוף בוקר והבנתי שכל המסקרה נמרחה לי מאתמול בלילה.
״אפשר לקרוא לזה ככה.״ גיחחתי מעט כשהיתיישבתי על המיטה משכיבה. אחרי שג׳ס יצאה אתמול מהחדר שלי, חשבתי על זה קצת. אני ממש ממש לא בכיתי, אני פשוט שכחתי להוריד את המסקרה כשהלכתי לישון, אז היא נמרחה בעודי ישנה.
הבנתי שיש בעיות הרבה יותר גדולות בחיים, ושאני מתלוננת על כלום. ״עם מחשבות טובות, דברים טובים קורים.״ המשכתי להגיד לעצמי, במחשבה שאם אני אמשיך להגיד את זה לעצמי, אני באמת אאמין לזה. אני לא מבינה מה עובר עליי, זה כמו כל הסבל שהבנות שמגזימות לגמרי אומרות כשהן במחזור. שיש להן רצון רב להרוג כל דבר שנימצא סביבן וכל פעם מישתנה להם המצב רוח כמו עונות השנה, בבירור. זה שטויות כי זה לא באמת קורה, אבל זה בדיוק מה שקורה לי עכשיו. אני מגזימה שאני עצבנית אבל בעצם על כלום, כי הרגשות שלי נימצאים איפשהו במקום רחוק מאוד מההיגיון?
אם הייתם אומרים לי לפני שלושה חודשים שאני הולכת לפתח רומן עם גבר נשוי מתחת לאף של אישתו ובאותו הזמן לפתח רגשות לדוור מעצבן? הייתי כנראה צוחקת לכם בפרצוף.
מדהים שגם המציאות צוחקת לי בפרצוף.

״לך תיראה ביינתים מה סנטה הביא לך, אני בטוחה שאתה תאהב.״ חייכתי אליו והוא רץ אל מחוץ לחדר וצעדיו הקטנים נשמעו במורד המדרגות. ״עוד יום, עוד סבל.״ נאנחתי כשקמתי למיקלחת לנקות את הפרצוף ולפתוח את הבוקר עם מקלחת שתעזור לי להרגיש טוב ולפתוח את הבוקר נקיה.
בעוד אני מדליקה את המים וממלאת לעצמי אמבטיה, אני מביטה לכמה שניות במראה. שיערי יצא מכל הרף של הגיון ופרצופי מרוח באודם ומסקרה, וקצת אייליינר. עייני החומות נראו עייפות מתמיד, עיגולים שחורים עיטרו אותם כבר מהיותי נערה, ׳זו בעיה גנטית, וזה גם כי את יותר מידי עם הטלפון הזה שלך!׳ אימי תמיד נהגה להגיד לי, אבל לא באמת הקשבתי לה.
התרכזתי אחרי כמה שניות, נגשתי לפלאפון שלי וכשבאתי להשים שירים לרקע צליל הודעה ניכנסת הרתיע אותי, עוד פעם הוא.
׳אז.. איך בוקר חג המולד הולך לך ביינתים? גייסון xoxo׳
יכולתי לדמיין את החיוך שלו מעבר למסך, היה קשה לי שלא לדמיין את החיוך שלו למען האמת.
׳הוא היה מעולה, באמת. עד שכמובן אתה שלחת הודעה. נעמי.׳ שלחתי בעצבים מההתחכמיות על הבוקר וניכנסתי בשקט לאמבטיה שהיה מלאה כמעט עד סופה. ״תיתמקדי בעיניין איתך ואם אלכסנדר, את באמת צריכה עוד גברים כל הראש שלך עכשיו?״ נשמתי עמוקות. המים טיהרו את גופי המלוכך, אני צופה בגופי מתחת למים, גוף ממוצע. אני מעבירה את אצבעותיי במים שכבר מזמן התלכלכו מזיעתי והאיפור שנשאר לי על הפרצוף, ומבינה לעצמי שהחיים באמת לא כאלה גרועים כמו שאני מתארת אותם, באמת.