הקטע שלנו

פרק 25

״אל תשכחי שחודש הבא הוא היומולדת של כריסטופר ואני בטוחה שהעובדה שאת תבואי תהיה הפתעה מושלמת בשבילו.״ שיחת הוידאו השבועית עם אימי ניגמרה באותו משפט קבוע כבר חודש של חפירות לקראת יום ההולדת של כריסטופר.
״קשה לשכוח אמא, במיוחד עם זה שאת מזכירה את זה בכל שיחה שלנו.״ אמרתי בציניות והדגשתי את הבכל.
״אני מיצטערת, את יודעת איך אני כשאני מיתרגשת.״ צליל אנחה נישמע מפיה ואני פשוט חייכתי, העובדה שכריסטופר גדל בשנה גורמת לאמא שלי להרגיש שיום יבוא והוא גם יעזוב לחיים משלו, בדיוק כמוני וכמו אחי.
״טוב, נדבר עוד שבוע?״ שאלתי בחיוך מנומס, יש לי הרבה מאוד עבודה ואחרי השיחה המאוד ארוכה עם אמא שלי המלאת השלמת עובדות שקרו במשך כל השבוע בשכונה. מהסיפור שגברת ריד עקפה אותה בתור לסופר עד לעובדה שמישפחת קלר עברו אתמול לטקסס.
״ברור, להיתראות יפה של אמא.״ היא אמרה וכיבתה את השיחה. וככה אני נישארתי שוכבת על המיטה לבדי בחדרי המואר מהמנורה הקטנה שתלויה על הקיר.
חשבתי קצת על הכל, על הסיטואציה עם אליסון ועם אני צריכה להודות לה שהיא לא פיטרה אותי, אבל השעתה אותי עד לאמצע חודש פברואר.
על ג׳ונתן והעובדה שיש לנו דייט היום אחרי ההצהרה המאוד גדולה דלו לפני יומיים, ועוד בהודעת טקסט מחורבנת. אני מרגישה כאילו חזרתי לתיכון ובגלל זה אני מיתלהבת מהמישפט השיטחי הזה, זה לא מחייב שהוא באמת אוהב אותי.
על אלכסנדר קשה שלא לחשוב, במיוחד אחרי זה שהחלטתי לחזור לכל העיניין הזה, אני נישבעת שאני בחיים לא היתגעגעתי ככה למגע של מישהו.
וכשהוא נוגע בי... אני מרגישה כאילו אני טובה מידי בשביל לעולם הזה, כאילו אני בתולה כל פעם מחדש שאני איתו, הפעם הראשונה שאני מרגישה מגע של גבר.
העיקצוצים והצמרמורות, העובדה שהוא באמת משקיע זמן בשביל העונג הפרטי שלי. אני אפילו לא יודעת להסביר.
דלת החדר ניפתחה אבל לא היסתכלתי לראות מי ניכנס, מוחי שקוע במחשבות.
״תפני קצת מקום.״ קולה המוכר של בוני נישמע ואני זזתי מעט והיא נחתה על המיטה בקפיצה שהקפיצה גם אותי.
המראה שלה מאוד יכול להטעות. היא ניראת ילדה טובה ומסודרת, אבל האמת שהיא פשוט מבולגנת ומעצבנת, אבל אני חולה עלייה כמו שהיא.
״הרבה זמן שלא דיברנו, מה הולך לך בחיים נעמי?״ היא התחילה לפתח שיחה, תתאים לי שיחה עכשיו.
״חוץ מהעובדה שאליסון השעתה אותי ושיש לי היום דייט עם ג׳ונתן? הכל מעולה.״ שיקרתי בעין נחושה והיא כמובן האמינה לשקריי, תמיד הייתי שקרנית טובה, כמובן שזה עזר לי הרבה מאוד כי לפעמים עדיף לשקר מאשר להגיד אמת.
״מה הבעיה עם העובדה שיש לך דייט עם ג׳ונתן?״ היא נירתעה מהר וקמה מתנוחת שכיבה לישיבה במהירות האור, לשניה שכחתי שהוא בן דוד שלה.
״היתכוונתי שאין לי מה ללבוש לדייט עם ג׳ונתן״ תיקנתי את עצמי במהירות והיא היסתכלה עליי בבילבול.
״את זה אנחנו יכולות לתקן, ממש עכשיו.״ היא היסתכלה עליי בחיוך ואני רק נאנחתי, הנה היא מתחילה, ותיראו איך זה לא יגמר.