New Year New Thing-Larry stylinson

Part 48 (2)

לאחר שיצאנו מחנות המשחקים התקדמנו לווה ווה (Wowo), סיימון ביקש ממני לקנות כמה דברים לבית החדש אז אני עושה את זה.
"לו יש משהו מיוחד שאתה רוצה? " אני שואל אותו ומכניס כמה מלפפונים לשקית
"כן, מעדן יוגורט כזה עם פצפוצים כי זה נוסטלגי וחלק מהילדות שלי" הוא עונה ואנחנו מתקדמים למקרר, לוקחים על הדרך חלב חמאה ועוד כמה דברים וכמובן את המעדנים שלואי רצה
כשיצאנו ויצאתי בנזק של 682 שקל אנחנו מלאים שקיות ואני מזמין את המונית
"אני צריך לעשות רישיון כבר" אני נאנק
"אוקי- הו רגע מה זה? " לואי שאל ומסתכל על חזי, ככל הנראה על החצי השני של השרשרת
"הו ובכן לכל חצי לב יש את החלק השני רק שפה חרוט L" אני פותח את השרשרת ומראה לו את זה
"זה ממש יפה פאק, אני בחיים לא ענדתי תכשיט כלשהו אז... אתה הראשון שקונה לי" הוא אומר ומושך בכתפיו
"אני ראשון בעוד הרבה מאוד דברים לואי" אני אומר וכשהוא קלט למה התכוונתי פער את עיניו והטיח את ידו על כתפי
"הארי אנחנו באמצע רחוב לעזאזאל וגם הקטע עם הנהג והמוצרי הגנה- פאק ה-" צפירת המונית קטעה את דבריו ואנחנו מרימים את השקיות הרבות ושמים בתא המטען, אני אומר את הרחוב שבו ככל הנראה הבית החדש שלי ושל לואי ושאר הבנים ואני נשען על המשענת, מבין שיש לנו דרך ארוכה
בשלב מסוים לואי נרדם על כתפי, אני מלטף את שערו ומשחק איתם, עד ששמתי לב שכבר הגענו. אני מעיר את לואי ומבחין בליאם סיימון ונייל שכבר שם. אני משלם לנהג ומוציא יחד עם לואי את השקיות מתא המטען.
"שלום לכם לארי" נייל אומר וחיוך בצבץ בשפתיי, לארי.
"היי, איפה כל שאר הבנים? " אני שואל
"זאין וליאם בדרך- פה" אני מסובב את מבטי ופוגש בזאין שבדיוק פתח את דלת המכונית,  וליאם את הדלת לידו.
"שלום! " זאין שהיה עם מצב רוח מאוד טוב קרא ואני מעלה חיוך על שפתיי
"היי" אני אומר ומחבק אותו, כשאני מתנתק אני מבחין בליאם מאחורי זאין ופורס את זרועותיו לרווחה
"גם אני רוצה חיבוק ממך! " קרא ואני מגלגל את עיניי
"לא" אני אומר אך מהר לואי דחף אותי אליו מה שגורם לי להתנגש בליאם, ליאם כורך סביבי את הידיים ואני רק רוצה להשתחרר אבל... טפחתי קלות בגבו והתנתקתי
"נו איפה אתם חוגגים את חג המולד?" נייל שואל בזמן שאנחנו נכנסים לבית החדש שלנו,  וכמובן מכניסים את השקיות לבית, אני ממהר להכניס את הדברים שזקוקים להיות בקירור למקום שלהם ורק אז יושב בספה ליד כל הבנים.
"אני עם המשפחה, כרגיל" ליאם אומר
"לואי והארי אתם חוגגים ביחד? " זאין שאל ואני מסתכל אל לואי, לא באמת דיברנו על זה, אני מניח שאנחנו זורמים עם המצב
"אה... -"
"כן, אנחנו כן" אני קוטע את לואי, ומסתכל לעיניו הכחולות, פיו התעקל לחיוך קטן
"בנים בואו שבו רגע" סיימון קרא לנו וכל שאר הבנים התיישבו בספה, הבנים נראו כל כך מהופנטים מהבית הגדול והמפואר, חוץ ממני וזאין, אני מכיר את סיימון ויודע בדיוק מה הוא מכין לנו, וזאין פשוט הבן שלו.
"קודם כל, ברוכה הבאה לבית החדש שלכם" הוא אומר בחיוך "אני די בטוח שאת חג המולד כל אחד יחגוג בביתו, ורק בסוף החג גם תסיימו להביא לפה את כל הדברים שלכם. עד אז הבית פתוח לגמרי יש מפתח לכל אחד מכם-"
"אה ויהיה פה כלב מי שלא טוב לו יום טוב לו" אני קוטע את סיימון
"א-אוקיי" זאין אומר ומצחקק
"יופי." אני אומר ומהנהן לאבר סיימון
"אוקיי, יהיה פה כלב. בכל מקרה הארי ולואי הביאו אוכל שיהיה פה עד שנתחיל לעבוד על האלבום הראשון שלכם. על סוני מוזיקה כבר חתמתם ומה בסוף עם קולומביה ומודסט? קיבלתם החלטה? " הוא שואל וליאם מהנהן
"כן, אנחנו נשארים לבנתיים רק עם סוני" ליאם אומר ואני מהנהן בתגובה
"או-קיי... אנחנו נתחיל לעבוד על האלבום הראשון איך שהשנה תתחיל, עד אז תעשו מה שאתם רוצים" סיימון אומר ומחייך, מוציא משהו מהכיס וזורק על השולחן, זה היה חמישה מפתחות, ככל הנראה של הבית.
אנחנו קמים ואני ממהר לקום ולואי אחרי, אני לא רוצה להתפשר על החדר שלי ושל לואי, אז אני עולה מהר במדרגות
"זאין יש מצב שאתה בא רגע? " שמעתי את סיימון מאחורי ואני מבין שזאין לא יקבל חדר כמו שלי ושל לואי
כשפתחתי את הדלת של חדר רנדומלי, הבנתי שזה החדר שאני רוצה
"מה אתה אומר? " אני שואל את לואי והוא מהנהן
"גדול... אבל בסדר" הוא מהנהן אני מחייך, נכנס עמוק לחדר ורואה שיש חדר מקלחת, ארון גדול, מרפסת קטנה בחדר הזה. כמובן טלוויזיה ועוד כמה שידות, זה מאוד גדול ואני אוהב את זה.
הטלפון שלי צלצל ואני מוציא אותו מכיסי, מבחין בשמו של אבי, ליבי פספס פעימה, לא דיברתי איתו זמן רב. בגלל החתונה שנהרסה. מה שמזכיר לי שורוניקה עדיין סטיילס לצערי.
"היי אבא" אני אומר בזמן שלואי עדיין בחן את החדר הגדול, אך ירד למטה, מה שמשאיר אותי לבד בחדר
"היי בן, איך אתם? " הוא שואל
"אנחנו בסדר... אתה? " אני שואל, פניי היו נפולות, לא רק בגלל געגוע שהיכה אותי, אלה כי אני מבין שהוא לא עובר ימים שקטים.
"א-אני צריך שתבוא לבית. כמה שיותר מהר יותר טוב" ציפורניי חדרו לעורי מכעס כשאני מבין שורוניקה קשורה לזה ולטון הפגוע של אבי
"בסדר, אני מביא את לואי איתי" אני מודיע
"רצוי"
"להתראות" אני נפרד ממנו, מבחין בלואי שעלה עם השקיות של הרובי מים ועוד אמצעי הגנה מהבנים
"מי זה היה? " שאל
"אבא שלי, לפני שאנחנו נוסעים לים אנחנו צריכים לעבור בבית שלי, אבא שלי צריך להודיע לנו משהו" אני אומר
"זה... לא נשמע טוב" אמר
"אני יודע, וזה מטריד אותי, אני חושב שעכשיו נחזור לבית שלי ומשם כבר נתארגן לים בסדר? " אני שואל וחיוך בצבץ בשפתיי שהתזכורת שלואי היום בן 19 הכתה בי
"אין בעיה" הוא אומר ואני רוכן לעברו ומנשק את שפתיו
"נזוז? " אני שואל והוא מהנהן,  אנחנו יורדים במדרגות ופוגשים בליאם
"היי ליאם, אנחנו זזים" אני מודיע ולוקח 2 מפתחות מהשולחן
"בסדר תהנו" ליאם מחייך ואני מנפנף ללהתראות
"זה היה ממש נחמד מצידך" לואי אמר מאחוריי ואני מצחקק, ידעתי שיגיד את זה.
"ובכן, אני משתדל" אני אומר ומזמין את המונית אלינו
"אתה מעכל שאתה בן 19?" אני שואל אותו
"כן, גיל בא והולך, אנחנו מזדקנים הארי" הוא אומר ואני מצחקק, מה שנכון נכון.