New Year New Thing-Larry stylinson

part 33

הארי אדוארד סטיילס:

אני קם מהמיטה ונמתח, מסתכל על לואי שישן לצידי במיטה הצרה והקטנה הזו. אני מניח נשיקה בלחי שלו וניגש לשידה, לוקח כדור וחוזר למיטה להיות ליד לו. אני פותח את הטלפון מתחיל לכתוב פרק חדש וחסר פואנטה לסיפור. בשלב מסוים הבנתי שיש לי מחסום כתיבה ושום דבר לא יעזור. אני מתיישב ומתלבט, האם להעיר את לואי? או לא? השיעורים יתחילו רק בעוד שעה ואני משועמם. אני פותח שוב את הטלפון, מתעלם מכמויות ההודעות שחיכו לי ב iMessage וממשיך לשוטט באינסטגרם, אך קולות ההודעות לא נפסקו, אני נכנס ל iMessage ומופתע לראות שמספר שאני לא מכיר כותב לי יותר מידי הודעות, מאיפה לעזאזל יש לו את המספר שלי?
'הארי תענה לאהובך'
'אל תהיה זין'
'קדימה אתה רואה את ההודעות ומסנן תענה'
אני מכיר אותו שהוא מדבר אליי כך?
אני מסתכל בפרופיל, שפתי התחתונה נשמטה, עיניי נפערו וידיי החלו לרעוד.
אין מ-מצב-
"בוקר טוב" לואי אומר ונמתח לצידי, אני מחייך חיוך מאולץ וממשיך לפענח את הפרופיל, בשביל לוודאות שאני לא הוזה.
"הארי...? בוקר טוב?" לואי אומר שוב ותופס בסנטרי ומפנה את פניו למולו
"מה יש לך? " הוא שואל, אני מוציא נשיפה ורובן לנשק את פיו
"הכל טוב, בוקר טוב גם לך" אני אומר ומחייך חיוך... שובכן לא יכל להיות יותר שקוף כמאולץ. אבל כנראה שלואי בחר לא להתעמק בזה יותר מידי, ואני מודה לו על זה.
"אתה רוצה שנלך לאכול ארוחת בוקר? " אני שואל בזמן שהוא קם מהמיטה
"כן למה לא" הוא אומר ומהנהן. אני עוזב את הטלפון ומתעלם מההודעות הלא פוסקות מאותו אחד, אותו אחד שהרס והפך את חיי מקצה לקצה.
אני שם על עצמי מכנס גינס שחור וחולצה מכופתרת שחורה, מגף חרדל ולוקח את בקבוק מים מהשידה
"למה אתה מביא את זה? נקנה כבר שם" לואי אומר ואני מושך בכתפיי ועוזב את הבקבוק ליד השידה
אנחנו יוצאים לכיוון הבית קפה הקרוב וכרגיל, הולכים לכיוון הנהר. בזמן האחרון מאוד חם, אז אני מרשה לעצמי לעשים רגליים בתוך אבל לא יותר מידי קרוב. סך הכל זה נהר וזו סכנה.
אנחנו שותים את הקפה וכשאני מסיים את הביס מהקורסון לואי שם את ראשו על ברכיי, מצמצם את עיניו מאור השמש היוקדת. אני מלטף את שיערו הברונטי וכרגיל, השקט הזה רועש, אני מבין שאנחנו אוהבים להיות יחד גם מהבחינה שהאישיות שלנו סוג של דומה. לפחות במקרה הזה, כשאנחנו בנהר, אז הרעש היחיד ששומעים זה הנהר שזורם.
אני מרכין את ראשי עד כמה שאני יכול ומנשק את פיו, הוא תופס את הלחי שלי ומעמיק את הנשיקה, אבל הרטט שלא פוסק מהטלפון שלי מפריע לרגע הזה.
"הארי מה קורה לטלפון שלך? " הוא שואל ומצחקק
"אל תתן לזה להטריד אותך" אני אומר, ובכן, אני לא רוצה לספר לו מה קורה בטלפון שלי ומי זה הבן זונה שכותב לי ללא סוף, כי אחרת הוא ירחם עליי או משהו כזה, אני פחות בעניין, זה לא אמור להדאיג אותו, אני מתעלם ממנו.
"אני מקווה, כי זה לא נשמע כך" הוא אומר ואני מושך בכתפיי
"מתיי המבחן המסכם? " הוא שואל ואני פותח את הטלפון בשביל לבדוק את התאריך. אבל ההודעה הזו תפסה את עיניי וגרמה לי לרצות להקיא
'אני מזכיר לך שאתה שייך לי. לא לאף אחד אחר. '
הוא חייב לעזוב אותי. אבל לעזאזל. אני חייב לחסום אותו. אני פותח את הטלפון וחוסם אותו. אני לא רוצה אותו חלק מחיי שוב. שלא יטריד את מחשבותיי כשאני עם לואי.
"כנראה עוד... אוקיי יש זמן, עוד 3 חודשים בערך. " אני עונה והוא מהנהן. המבחן המסכם הוא הכי מלחיץ. כי אם אני לא עובר אותו אני לא יהיה דוקטורט וכל 3 השנים האלה באוניברסיטה לפח.
בשלב מסוים החלטנו לחזור, היה לנו 10 דקות לפני תחילת הלימודים ולאחר זה לא הכי עדיף. במיוחד בשיעור רפואה.
"בהצלחה בייב" אני אומר לאוזנו ומחבק אותו. אנחנו נפרדים לשלום ואני נשאר שקט. לא מוטרד, ובכן, לחסום אותו הייתה הבחירה היא חכמה שלי- אולי השניה. כי הראשונה היא לואי.
______
אני שותף את עצמי במים החמים, מוריד את הכל, נראה ולא נראה, מוריד דאגות ומכניס שלווה. לא חושב ולא מתלונן, רק בתוך המקלחת ושוטף את הסבון מגופי. אני יוצא מהמקלחת ושם בוקסר על גופי, שם טרנינג ומנגב את שערי המתולתל הארוך. אני מסרק אותו ורק אז יוצא מהמקלחת, מביט בלואי שמתעסק בטלפון ש-שלי-
"מי זה? " לפתע שאל ואני פוער את עיניי
"אמרתי לך לואי, לא משהו שצריך להדאיג אותך" אני אומר לו ומתיישב ליידו. לא לוקח את הטלפון מידיו בשביל שלא יחשוב שאני מסתיר משהו שאמור להעלות לו את החששות.
"אז אם זה משהו שלא צריך להדאיג אותי אולי תגיד לי? " שואל ועיניו הכחולות נהיו כהות. אוי אלוהים לא רק זה.
"אני יגיד לך, אבל סתם שתדע שאני בכוונה לא אמרתי לך את זה בגלל ההשלחות שכנראה אני אקבל" אני אומר והוא מצמצם את גבותיו
"א-אוקיי. מה זה? " שאל ואני נאנח
"כשהייתי ביסודי-" לפני שיכולתי להמשיך לואי קטע אותי בנשיקה, הייתי מופתע, ובכן, הוא לא רצה לדעת?
אך אני מגיב ומעמיק את הנשיקה, הרגשתי את ידיו החמות של לואי על החזה החשוף שלי. אני מנשק בתשוקה רבה, לא מרפה לשניה ולא נותן לנו לנשום, אפילו לשניה אחת.
אני משכיב אותו על המיטה ועולה מעליו, הוא כורך את ידיו סביב צווארי ואני מצמיד את גופותנו יחד, כאחד, לא בדיוק, אבל כאחד.
אני מתנתק ועוצם את עיניי בשלווה, חופן את השיער הארוך של לואי בידיי ומנשק את צווארו, לאחר מכן אני קובר את פניי שם. ומשם, נרדם.