New Year New Thing-Larry stylinson

Part 47

הארי אדוארד סטיילס:

אני לוקח את הארנק וכדורים לכיסי, לוקח את הטלפון ביד, עומד לצאת מהבית-
"הארי? " לואי שאל מאחוריי, שיט.
"הו היי בייב... " אני אומר לחוץ בקצת, אני מסתובב אליו, מבחין בשיעור הפרוע בקצת, עיניו הכחולות שבהקו
"לאן אתה הולך? " הוא שואל בחשדנות, זה רק מה שחסר לי
"אמ... אתה יודע... לליאם" אני אומר
"ליאם? "
"ליאם."
"ומה אתה וליאם עושים? " ממתי הוא נהיה כל כך חקרן?
"מה זה משנה? " שיט שיט שיט זה מרגיש לי לא טוב התשובה הזו
"מה לעזאזל הארי? "
"מצטער בכל מקרה-"
"היי בני זוג חמודים" לפתע ג'מה אמרה, יורדת במדרגות לכיווננו, ובזמן כזה אני מודה שיש לי את ג'מה
"היי ג׳מ מה קורה? " שאלתי
"בסדר... אמ לואי יש מצב שאתה בא לעזור לי במשהו? אתה כותב הרי אז... "
" זה לא יכול לחכות לפעם אחרת? " שאל
"לא" אמרה ומשכה בכתפיה
"אני די רוצה ללכת עם הארי-"
"לואי מה לעזאזל? " שאלתי, הוא לא שאל אותי בכלל
"נו קדימה לו, נעשה לנו יום כיף בזמן שהארי ילך לאן שהוא לא הולך" היא אומרת ומושכת בידו
"רגע ג׳מ תני לי לדבר איתו" אני אומר ולוקח את ידו של לואי חזרה אליי
"אוקיי תסיימו ואז תעלה לחדר שלי" ג׳מה אומרת ללואי ומשאירה אותנו לבד
"אני רק מוודא שאתה לא חושד בי" אני אומר ומסתכל על עיניו
"לא אני לא, אם אין לי סיבה, אתה יכול לפחות להגיד לי לאן אתה הולך? " אני מוציא נשיפה קלה מפי, האחרון שיבגוד בו זה אני.
"אני הולך לקניות עם ליאם, לבית החדש"
"אז למה אני לא יכול לבוא לעזאזל? " ברגע זה הרגשתי כאילו לואי ילד בן 3, לא חשבתי שזה יגיע למצבים כאלו אף פעם
"לואי... זה-"
"לואי אתה בא או מה?! " ג׳מה צעקה מלמעלה, אני מוציא אנחה, אני לא רוצה ללכת כשהוא ככה
"בכל מקרה תהנה איתו" לואי אומר ומחבק אותי, אני מחבק אותו בחוזקה, מנשק לכתפו ועוזב אותו, מבחין איך הוא הולך לכיוון החדר של ג׳מה
מה הייתי עושה בלעדיה?
אני יוצא מהבית, עדיין קצת מבולבל ממה שקרה, אני לא רוצה להגיע למצבים כאלו עם לואי, הזוגיות שלנו היא לא זמנית, ככה אני לפחות מקווה, זה התכנון שלי בעיקרון.
ואני לא צריך להבהיר לו את זה.
אני מתקדם ברגל למרכז המסחרי בלונדון, הליכה של כמה דקות מהבית שלי, מגיע ליד 'ווה ווה' ומבחין בליאם מרחוק
"שלום להאזהההה" קרא וקפץ עליי, מפיל אותי ילד איתו, סלח לי סטוקר? מה הוא לעזאזל עושה? למה לאנשים יש קטע לקפוץ עליי?!
"סליחה? מה מה מה ממתי אתה קורא לי האזה לעזאזל? רד ממני! " אני קורא בכעס
"אוקיי, הארי, לנשום, להוציא, תרגילי מדיטציה. חשוב לחיים" אמר לאחר שקם ממני, הוא צוחק איתי? למה אני מכיר אותו בכלל? למה אני צריך לחיות איתו? אלוהים תעזור לי עם הסטוקר הזה
"הו תשתוק" אני אומר, קם מהריצפה ונכנס לווה ווה, מביט במצרכים שיש שם, ירקות פירות בין היתר, אבל נהנה יותר מהחום שיש בחנות
"למה אנחנו נכנסים לפה? " שאל
"מחכים לאדון האירי שמאחר. " אני עונה בגלגול עיניים
"נייל? "
"דיי לה" אני עונה בגלגול עיניים
"למה לא הבאת את לואי? הוא נותן לך השפעה טובה" אני יהרוג אותו
"זה לא פאקינג עני-"
"היי בנים" לפתע נייל קטע אותי, אני מסתובב ומביט בנער הנודניק שהפיל אותי בכניסה לבית שלי.
"היי, עכשיו אפשר להתחיל? " אני שואל ויוצא מהחנות
"כן! אוקיי אז אתה יכול להציע לו נישואין" נייל הציע
"אתה צוחק או מה? " אני שואל
"כפרה זה שאתה זוכר שמחר יש ללואי יום הולדת זה כבר מראה כמה אתם צריכים להתחתן" נייל אמר
"הו, אבל זה לא-"
"כן כן בלה בלה בלה, יאלה אפשר להמשיך האלה? " ליאם שאל
"אני שונא אתכם" אני אומר
"אני אוהב אותך גם הארי, בוא נתחתן" ליאם אמר
"אל תתחיל, אני לא יודע מה לקנות לו, אני בדילמה. " אני אומר ומתחיל להתהלך לכיוון החנויות שיש לצידי
"אבל מה רע בלהציע נישואין? ודרך אגב איפה זאין? " נייל שאל
"הוא לא יכל לבוא, לא יודע למה אז לא לשאול אותי"
"אתה החבר הכי טוב שלו! איך אתה לא יודע מה הוא עושה עכשיו?! " נייל שאל והלך בקצב שלי
"אתה יודע מה לואי עושה עכשיו? אתה הרי החבר הכי טוב שלו לא? " אני עונה
"פשי הארי אהבתי את העקיצה" ליאם אומר
"נכון? זה היה טוב" אני אומר בצחקוק
"למה אני מכיר אתכם? " נייל שאל
"היי! אתה גונב להאזה את האוצר מילים!" ליאם אומר, למה אני מכיר אותם?
אני מבחין בחנות תכשיטים שנראתה מושכת בעיניים שלי, אני נכנס אליה, נהנה מהמזגן שהוציא חום
"אז אני מבין שכן הולכים על הצעת נישואין? תמיד ידעתי שאתה חכם הארי. " נייל אומר, אך אני מתעלם, וממשיך לבחון את הדברים היוקרתיים שיש פה
"הארי תראה את השרשרת הזו" ליאם אמר ואני מביט לאיפה שהוא הצביע, היו שם 2 שרשרות שלכל אחת היה חצי לב, שהן מתחברות יחד
"אפשר לעזור? " לפתע המוכרת שאלה, אני פורע את עיניי, אין מצב. "ואוו רגע אתה מוכר לי" לפתע אמרה, מעניין למה
"הארי סטיילס, אם מצלצל לך מוכר, אמה" אני יורק
"פאק" היא החלה לצחוק, אין פה מוכרת אחרת? אפילו עדיף מוכר "נו הארי, איך החיים? נהיית חתיך, אני מודה. " אמרה ואני מגלגל את עיניי "אה ושמעתי שאתה הולך להיות בלהקה, וואו דיירקשן שמה? אוליבר יודע? " ליבי חיסר פעימה, אני מפנה את מבטי אל הבנים שעדיין מחפשים משהו...
"אם תגידי עוד פעם את השם של המזדיין הזה-"
"תרגע סטיילס, לא השתנת." היא קטעה אותי, התחלתי להזיע, למה המזגן על חום? אני לא מוכן לזה
"יש פה מישהו אחר? " אני שואל אותה
"אני לא עד כדי כך מכשפה אל תדאג, מה אתה צריך? הצעת נישואין לחבר שלך? אם יש לך בכלל" אני לא רוצה לדבר איתה
"נייל, ליאם, אני הולך" אני מודיע, רואה איך היא צוחקת, מחזיר אותי כמה שנים לאחור, אני מתקדם ליציאה ויוצא לבחוץ, הרוח הקרירה העיפה את שערי שעדיין לא גזרתי לאחור
"חכה אנחנו באים" הם אומרים ובאים אחריי
"מי זו הייתה? שלא תחשוב שלא שמנו לב למה שקרה שם" ליאם שאל
"תקשיבו אם אתם הולכים לדבר על זה אני אתפוצץ. אז תפסיקו. " אני אומר, רותח מעצבים.
"אוקיי ליאם, נושא רגיש" נייל אומר
אני ממשיך ללכת עד שנתקל בעוד חנות תכשיטים, ושם משהו נצץ בעיניי.
.
#מחסוםכתיבה=שנאתחיי