New Year New Thing-Larry stylinson

part 30

לואי וויליאם טומלינסון:

הארי נכנס לחדר ונשמתי לרווחה
"אוקיי נייל אני והארי צריכים ללכת" אני אומר וקם מהמיטה.
"מ-מה, לאן?! " שאל ופרע את עיניו
"אנחנו נפגשים עם מלודי בקשר לשיעור מוסיקה" אני עונה והוא מהנהן
"אוקיי תהנו לכם, ביי לואי" נייל אמר ויצא משם, אך חזר וראשו הציץ מהדלת
"ראיתם את ליאם? " הוא שואל בבלבול, ליאם? הוא היה פה בכלל?
"הסטוקר הזה הלך לחדר שלו" הארי ענה ואני מצמצם את גבותיי- סטוקר?
נייל מחקר צחוק מאולץ וסגר את הדלת, הסתובבתי בשביל להביט בהארי בשאלה
"סטוקר? " אני שואל והוא מגחך וכורך את ידיו סביב אגני
"הסטוקר הזה הלך לכל מקום שהלכתי ונדבר אליי כמו יאוש, כי הוא אוהב לעקוץ" אני צוחק צחוק חלוש ומסתכל לעיניי, העלתי את ראשי בשביל לנשק את פיו, נשיקה שהתחילה כצנועה. אך הארי העמיק אותה, גורם לקריסה של גופי, מהר מאוד, כצפוי. הנשיקה התחילה להיות רטובה, לא נשיקה שתכננתי שתהיה, אבל מי אני שאתנגד? נפלנו על המיטה ולא עוזבים את אחד השני, נאחזים כאילו אנחנו הולכים ליפול. ואחד השני זה העזרה היחידה שלנו. אנחנו מתנתקים בשביל לקחת אוויר ומסתכלים על השפתיים התפוחות של אחד השני, אך עיניי לפתע סטו לכיוון השעון
"שעון" אני אומר והוא מצמצם את גבותיו, כן לקרוא לו בשמות רנדומליים כמו ציפור זה היה טפשי מצידי, לכן הוא חושב שקראתי לו. אך הוא הבין את הרמז להסתכל על השעון שהציג את השעה 2:55. הוא קם ממני ונאנח.
"נמשיך אחר כך" אמר בקולו הצרוד וקרץ אליי. הרמתי את גבותיי, נמשיך אחר כך? את מה? רגע- מה הוא מתכנן? מלא מחשבות ודברים עלו לראשי על זה בזמן שהתקדמנו למשרד של מלודי, הארי דפק בדלת, ותוך שניות מלודי פתחה אותה. וכרגיל, מכנס צמוד שחור וסריג רנדומלי על גופה ועקב של 10 סמ
"שלום לכם, חיכיתי לכם, בואו תכנסו" היא מזמינה אותנו לחדר ואנחנו מתיישבים בכיסאות מולה.
"אז ככה, בשביל להתקבל חזרה תצטרכו לעשות משימה כלשהי במוז-"
"אנחנו בפנים או לא?! " לפתע הארי קטע אותה והתפרץ
"אם תמשיך בדרך הזו אז לא! " מלודי אמרה בתקיפות- אוי אלוהים
"סבבה לא צריך" הארי קם ויצא מהחדר בתריקה של הדלת. עמדתי ללכת אחריו אך מלודי תפסה בזרוע שלי
"לואי, אתה רוצה להיות כמו הארי? " שאלה- על מה היא מדברת? אני זה אני והארי זה הארי
"למה את מתכוונת? " אני שואל
"תקיף, חסר כבוד? " שאלה והרגשתי שאני עומד להתפוצץ מעצבים, איך היא מעזה לדבר ככה על האז?
"הארי אינו תקיף וחסר כבוד!!! " צעקתי, העצבים שלי עלו והיא נאנחה והנהנה
"אוקיי, תצא, שניכםצלא חוזרים לא מעניין אותי כלום" אמרה ופתחה את הדלת בשביל שאצא, וכך עשיתי. איפה הארי? עליתי לחדר בתקווה למצוא אותו שם, אך כשניסיתי לפתוח החדר היה נעול. לעזאזל! איפה הוא?!
אני שולח לו מהודעה בשביל לדעת את מיקומו והוא כתב שהוא בספרייה, אין לי כח ללכת לשם. אני מניח שאלך בלי כוח. כשהגעתי לשם עם עיניים מעופפות מעייפות אני מסתכל עליו איך הוא משוטט בין מדפי הספריה, אני מתקרב אליו ושם עליי את הכובע של הקפוצון, אני מחבק אותו והוא הגיב חזרה
"אנחנו לא צריכים את השיעור הזה" הוא אומר ומלטף את ראשי- זאת אומרת, הכובע של הקפוצון שלי.
"אנחנו באמת הולכים לקרוא עכשיו? " אני שואל ונאנח בעייפות
"לא" הוא עונה ומלווה אותנו לחדר חזרה, תודה אלוהי- רגע-
אנחנו מגיעים לחדר והוא פותח את הדלת ונכנסתי , התקרבתי למיטה, רוצה רק לחוש בה ולישון, אבל לפתע הארי קפץ עליי, מה שגורם לשנינו ליפול על המיטה בזמן שאנחנו צוחקים והארי צעק- מטומטם מה נסגר? ( הדלת)
הארי התחיל לרדת בנשיקות בצווארי, אני נאנק כשמצץ מתחת לאוזן שלי, מרגיש את המתיחה והתשוקה מתערבות יחד בבטני.
הוא כרך את ידיו סביב מותניים ולחץ, ממשיך לנשק את צווארי, הכובע שלי נפל חזרה, הארי התחיל לרדת בנשיקות לכיוון הבטן שלי, התענית על כל נשיקה ונשיקה, מרגיש באופריה משלי, ובעולם שרק אני והוא חיים בו. הרגשתי כאילו שקושרים סביב הגרון שלי חבל ומהדקים עד שלא יהיה בי עוד צאנס לאוויר לנשימה. הוא הוריד את הקפוצון שלי והמשיך לרדת, מגיע לפיטמה שלי ומוצץ אותה. גניחה יצאה מפי, גניחה חנוקה. לקחתי את פניו עם ידיי ונישקתי את פיו, מאפשר לו גישה לפי ולחקור אותו עם לשונו. אני עולה מעליו וקובר את ראשי סביב צווארו, מנשק נשיקה אחרונה שם ועוצם את עיניי. הרגשתי נשיקה על ראשי לפני שהרגשתי שמיכה על גבי, מאז, כבר לא שמעתי כלום. נרדמתי.

******
מוזמנות ללכת לקורא את  הוואנשוטים שלי:) תזהרו מהפרק הראשון. הוא מטומטם מידי.