New Year New Thing-Larry stylinson

Part 2

לואי וויליאם טומלינסון:

אני קם בעקבות הרעש שבא מחוץ לדלת.
הסתכלתי בשעון מהטלפון שלי והשעה הייתה 8:01 בבוקר, אני מפהק ונמתח ומגלגל את עיניי כשאני רואה את השותף לחדר שלי שישן במיטתו בקצה השני של החדר.
להגיד את האמת-הוא דיי נראה טוב; עיניים ירוקות שיער ארוך מתולתל וגומות שאני כמעט לא הצלחתי להבחין בהן,הוא גבוה ושרירי וקעקועים בידו הימנית וקצת בשמאלית אבל מה שכן-הוא מתנהג נוראי.
נכנסתי לחדר המקלחת עם בגדים בידיי ועשיתי את התארגנויות הבוקר שלי, בינהם צחצוח שיניים ולסרק את השיער הארוך.
עליתי על המיטה ונכנסתי לאפליקציית וואטפד, שהיא האהובה עליי, שם אני כותב, מפתח את הדמיון הפרוע שיש לי בראשי ומפרק הכל בכתיבה.
הסתכלתי על ההתראות החדשות אם זה מבחינת הסיפור שלי או של אחרים. קראתי פרק חדש שיצא לסיפור שאני אוהב,אבל בשלב מסוים שמעתי רעש של תזוזות. הורדתי את המחשב נייד מברכיי וראיתי את הארי מתיישב על מיטתו משפשף את עיניו בשביל להתרגל לאור השמש
"בוקר טוב" אמרתי בתור נימוס
אך הוא לא אמר דבר.
'הוא לא מנומס וחסר הבעות' אני חושב לעצמי, אבל ישר מדחיק את המחשבות האלו,אני  שופט אותו מהר מידי-אני לא מכיר אותו, למרות שזה נובע מהקבלת פנים הגרועה שלו.
"יש ארוחת בוקר עכשיו,אתה רוצה לרדת איתי? נוכל להכיר את אחד השני" אמרתי בתקווה שיענה בחיוב, למרות שהסיכויים היו קלושים.
כמה דקות עברו בשקט, הבנתי שהוא לא הולך לענות לי את גלגלתי את עייני, סוגר את המחשב ושם אותו לצידי בשידה
"אוקיי,אבל עוד מעט יש לי דברים יותר חשובים לעשות לפניי" הופתעתי לשמוע אותו אומר את זה, ובעיקר הייתי מופתע שיהיה לי את העונג והכבוד לצאת לאכול ארוחת בוקר עם אדון הארי...הארי... "מה השם משפחה שלך?" שאלתי 
"למה זה אמור לעניין אותך?" שאל
"בשביל ידע כללי" אמרתי
"סטיילס" אמר בחוסר רצון מעצבן
"שלי טומלינסון דרך אגב ,אבל זה כמובן לא יעניין אותך" אמרתי חסר סבלנות,אבל היי! בילוי ראשון עם הארי סטיילס מי היה מאמין?
לאחר כמה דקות שבהם הארי התארגן, הארי הודיע שהוא צריך רבע שעה או יותר לעשות משהו, הוא פתח את הלפטופ שלו והקליד את עניניו. ורק לאחר חצי שעה, סוף כל סוף ירדנו לאכול ארוחת בוקר
"איפה הקפיטריה בכלל?" שאלתי כשהיינו בדרכנו אליה
"בקומה הראשונה" אמר בלי להביט בי, ממשיך ללכת
"איפה בקומה ראשונה?" שאלתי-אני צריך יותר מידע מזה
"אנחנו הולכים לשם תשים לב לאיפה אנחנו הולכים" אמר, נאנחתי, אני מבין שחוסר הסבלנות לאחת השניה נעשת הדדית.
נכנסנו למקום גדול עם הרבה שולחנות ודלפק ארוך ששם היה נשים מבוגרות שמזגו אוכל שהיו מונחים על הדלפק-אני מבין שהגענו לקפיטריה 
"אתה לא לוקח המבורגר?" הארי שאל כשהתיישבנו בשולחן
"לא" אמרתי בלי להוסיף עוד מידע "אני יכול לשאול משהו?" שאלתי כשהתחלנו לאכול 
"נו?" שאל
"למה-אתה...למה-"
"יש לך בכלל שאלה בראש?" הארי קטע אותי
"ברור שיש לי אם היית נותן לי לסיים הייתי שואל אז לא משנה" אמרתי בעצבים
"אוקיי" אמר,אבל לאחר כמה דקות הרגשתי שהמצב מתוח מידי
"בן כמה אתה?" שאלתי
"20" ענה
"18 וחצי" אמרתי
"הו ואוו" אמר בפליאה
"חשבת שאני זקן?" שאלתי בציניות
"לא דווקא חשבתי ההפך-שתאמר 17 וחצי אפילו פחות למרות שזה לא אפשרי" אמר 
"אוקיי אני אקח את זה כמחמאה?" שאלתי אך הוא לא אמר דבר נוסף רק המשיך לאכול את הסלט שנשאר לו בצלחת
"הארי איך התלמידים פה?" שאלתי, שאלה שישבה בבטני כל הזמן הזה מאז שזה היה סופי שאני הולך להיות באוניברסיטה הזו. הארי פער את עיניו ועצר את כל מה שעסק בו, מה כבר שאלתי?
"א-אני לא יודע" ענה ,מה?
"גם אתה שנה ראשונה?" שאלתי בפליאה
"לא לא לא אני שנה שלישית" ענה מהר
"אז מה-אני לא מבין" אמרתי מבולבל
"אני לא הייתי אף פעם עם שותף לחדר או משהו בסגנון" אמר, ואני מהנהן, מעלה אופציה בראשי שהוא מתנהג ככה כי אולי אין לי כל כך חברים
"הו אז אני הראשון?" שאלתי למרות שזה שאלה רטורית
"כן,אבל תכנית הייתי אמור גם השנה להיות לבד אבל בגלל העומס ילדים שבאו לפה אז זה האפשרות היחידה" אמר
"אני מצטער לאכזב" אמרתי בציניות
"זה לא אשמתך" אמר והסתכל לעיניי
"אז אתה לא רגיל להתיידד עם אנשים?" אמרתי מה שהיה במוחי
"כן,ככה זה מהיסודי" ענה, בינגו. כמה שרציתי לשאול אותו מה קרה ביסודי, לא הרגשתי שזה נכון לשאול אותו מה קרה, זו חדירה לפרטיות יותר מידי, והבן אדם פה מולי לא רוצה להגיד לי בקושי באיזה שמפו הוא משתמש.
חזרנו לחדר כששנינו סיימנו לאכול. מחר מתחילים ללמוד,אני לומד אנגלית,כתיבה יוצרת,ומוזיקה, מהסיבה שאני מתחבר לכל הז'אנרים האלו, ורוצה לעסוק בהם בעתיד.
"מה אתה לומד פה?" שאלתי את הארי בדרכנו לחדר
"כתיבה יוצרת,מוזיקה ורפואה-אבל הרפואה זה יותר בשבילי ולא בשביל העתיד" ענה, ואשקר אם אגיד שלא הופתעתי שהוא ענה לי על השאלה הזו?
"אה נחמד...אני מניח שנהייה יחד במוזיקה וכתיבה יוצרת,אבל חוץ מזה אני גם באנגלית" לפתע הוא התחיל לצחוק-מה אמרתי עכשיו?
"אלוהים, בהצלחה טומלינסון עם שנדלור" מי זו שנדלור?
"מי זו שנדלור?" שאלתי מבולבל
"זו המורה לאנגלית,בידיוק כמוך חשבתי שאנגלית זה טוב,אבל לא-לפחות לא פה,כשאני הייתי פה בשנה הראשונה הייתי גם באנגלית אבל ישר התחרטתי כשהבנתי ששנדלור פה,היא צורחת,על כל רעש קטן-היא מביאה מלא שיעורי בית על חומר שהיא בכלל לא מלמדת-"
"אוקיי זה מספיק לי" אמרתי-אני מבין ששנדלור זו הרפתקה, אני מעדיף לשפוט אותה מול עיניי.
אני מסתכל על הגומות שהבחנתי בהם בקטנה אתמול, ונראו עכשיו הרבה יותר עמוקות
"בכל מקרה בהצלחה איתה אבל הדבר הכי חשוב. אם אתה רוצה להשאר תמים אל תתקרב אליה,ואם ג'וני שם גם השנה אל תתקרב אליו"
"ג'וני?" שאלתי,הגענו לחדר והארי פתח עם המפתחות שלו
"כן...לג'וני לא אכפת לזיין את כל העולם-גם בנים וגם בנות" ואוו אוצר מילים נקי סטיילס
"אוקיי" אמרתי
אני ממש מקווה שהכל יעבור חלק מחר בלי שום דבר שיפריע
-
✅ עודכן