Part 26

1.2K 106 20
                                    

הארי אדוארד סטיילס:

קמתי מרעש הדפיקות בחדרי החשוך, אני מביט על לואי שמתחתיי ומביט חזרה על הדלת שנשמע ממנה שוב דפיקה, קמתי בלית ברירה חולף על פני שעון הקיר שהציג את השעה 1:27 בלילה. כשפתחתי את הדלת גלגלתי את עיניי כשראיתי את אבי- מה הוא רוצה? לא מספיק בכיתי ללואי על כמה שאני שונא את חיי על זה שהוא הולך להתחתן וכביכול להחליף את אמא במשהי אחרת?

"הארי איך אתה? אני ממש מצטער שככה אני רואה אותך אחרי 6 חודשים שלא ראיתי אותך... אני לא ידעתי שככה תקבל את ורוניקה- האז היא באמת מדהימה-"

"לא פאקינג אכפת לי אם היא מדהימה אוקיי?! נראה לך שהיא תחליף את אמא?! מה חשבת לעצמך?! ואני גם כרגע מתעלם מזה שלג'מה ופאקינג מייקל את זה בזמן שאני... ובכן אני סתם ילד לא כך?! אני ממש לא מבין מה עובר לך בראש שאתה עושה את זה. לילה טוב" אני קוטע אותו ומסתובב ללכת לחדרי אך הוא מחזק בזרועי ועוצר אותי

"הארי אל תהיה קשה בבקשה! אני מצטער אוקיי? בבקשה תבין אותי. אתה הרי רוצה בן זוג שיהיה איתך ברגעים הכי קשים וגם בגלל עוד סיבה, בשביל לא להיות לבד. אני לא הייתי קורא לזה להמשיך האלה כי באמת שאמא שלך זו האהבה הכי חזקה ומדהימה שיכולה להיות- אני עדיין אוהב אותה אוקיי? קשה לי בטירוף ואתה יודע כמה, אני בוכה בלילות כשאני לבד וחושב עליה, אז אולי כדי לעשות צעד או שניים בשביל לצאת מזה. כי באמת שזה קשה" הדמעות זלגו מעיננו ומשכתי באפי, נזכרתי שכולם ישנים, כולל הבן זוג שלי בחדר מאחורי.

"נדבר על זה בבוקר" אני אומר לו "אה וזה לא שאני רוצה בן זוג, יש לי כבר חבר" אני אומר ופניו היו מופתעות, הוא מחה את דמעותיו מלחייו ומעיניו

"באמת? הו... אני שמח בשבילך האז" אמר ומשך אותי לחיבוק, חיבקתי אותו וקברתי פניי בצווארו 'משפחה זה מקום 1' אני חושב לעצמי 'וגם לואי' אני מחייך לעצמי וממשיך לחבק את אבי "אנחנו לא הרבה זמן יחד אז לשמור על פרופיל נמוך, הוא תכנית פה וישן אז... כן הבנת" אני אומר תוך כדי החיבוק והוא הנהן "ברור נדבר בבוקר" הוא אומר ואנחנו מתנתקים מהחיבוק, הוא מלטף את לחי ומנשק את ראשי "לילה טוב האז" "לילה טוב אבא" אני נכנס לחדר ונעלתי את הדלת, אוויר שהיה שבוי בראותי יצאה לרווחה ועצמתי את עיניי, כשפתחתי את עיניי כחול פגש בעיניי הירוקות "מה קורה?" לואי שואל והתמתח "שום דבר... אבי דיבר איתי" אני אומר והולך לעברו ומשלב את ידנו "סוג של סידרנו אץ העניינים אבל יש עוד על מה לדבר" אני אומר ומלטף את לחיו, הוא קם מהמיטה ובזמן שפיהק בהיתי בו "סליחה" הוא צחקק ורק חייכתי "אתה מושלם" אני אומר ומחייך חיוך, שהחיוך הזה הוא האהוב עליי מהיום שבו הבנתי מה אני רוצה באמת. "גם אתה האז... אז אל תשווה" הוא אומר ומצחקק "תגיד... איך ההורים שלך זורמים עם כל זה? אתה יודע לישון אצל חברים בלי להודיע בכלל" אני שואל והוא משחק עם אצבעותיי שהיו ללא טבעות הפעם "לפני שנכנסתי לאוניברסיטה הייתי ככה תמיד, לא בבית אלה עם חברים, אין לי מה לעשות בבית כי הכל שם זה רק ילדות קטנות שמשחקות ופסלים של ישו. וזה מרגיע אותם שהם יודעים שאני ישן אצל הבן אדם החמוד שעזר לנו להביא כסף לפיזי" אמר וחייך חיוך שאלוהים יודע מה אני אמור לעשות עם החיוך התמים הזה ומשיכת כתפיים הזו. "אני הבן אדם החמוד שעזר לכם להביא כסף לפיזי? זה שם ארוך מידי" אני אומר בצחקוק והוא איתי "כן... זה היה די מוזר" הוא עונה " איך המשפחה שלך מתנהלת? אתה יודע אתם בית דתי והכל..." "אפשר להגיד שהם בלגן אחד גדול, כל אחד בעיסוקיו וזה יוצר הרבה רעש, זה בלתי נסבל" הוא אומר ומגלגל את עיניו "אני סוג של מזדהה איתך, ג'מה מביאה את החברות שלה ויש לה עשרות, מייקל תמיד יושב בצד ומשתעמם ואם אני במקרה יורד לקחת מים מהמטבח כי סתם לקרוא זה מאוד מצמיא אז אני קורא לו לחדר שלי, הוא יודע שהוא מוזמן תמיד לחדר... נצטרך לשנות את הכללים" אני אומר בפיעור עיניים והוא צוחק את הצליל המלאכי שלו "בכל מקרה הזמנים היחידים שבו יש סוג של שקט זה ביום שבת שכמנהג של אבי זו ארוחה משפחתית כזו-" "אמא שלי שלחה לי הודעה לפני 3 שעות-" לפתע לואי קטע אותי ואני מצמצם את גבותיי "מה היא כתבה?" אני שואל והוא פותח את ההודעה " היי בן יקר, אנחנו מתגעגעים אליך, נשמח שתבואו לפה ונוכל גם להכיר את הבן החמוד שהביא כסף לפיזי" הוא קורא את ההודעה ומתיח את ידו במצחו ואני מצחקק "היא כל כך מביכה" הוא נאנק ואני פורע את שערו הארוך "היא ממש חמודה" אני אומר ומטה את ראשי לצד "נכון היא חמודה, אבל מביכה ומוזרה זו אחלה הגדרה- היא כותבת ממש רשמי" הוא אומר ומניף את ידיו באוויר ושם את השמיכה עליו "אני מבין מאיפה קיבלת גנים" אני אומר וקורץ לו והוא מצחקק |"דרך אגב אתה גם קורא שם נכון?" אני שואל והוא מהנהן כמובן מאליו "גם כותב" אמר והרמתי את גבותיי "מגניב, אתה מצליח שם?" אני שואל (ברור שהוא מצליח אם לא אני פורש מוואטפד) "כן האמת שאני מצליח שם, אני כותב שם בעיקר על אקשן דרמה ואוביסלי רומנטיקה כי זה מה שהולך שם אלוהים יודע למה, ויש לי גם איזה 2 סיפורים על מדע בדיוני- לפחות ניסיתי, הייתה בקשה רבה על מדע בדיוני אז מי אני שלא אענה לבקשה שלהם? אבל אני אישית לא מתחבר לכל הז'אנר הזה" הוא אומר "אתה רוצה להגיד לי שלא קראת הארי פוטר? הבן אדם עם השם המדהים הזה?" אני שואל "לא" הוא אומר בחיוך ומושך בכתפיו, ליבי התפוצץ לא מעצב, וגם לא משמחה, אלה מאהבה, הרגשתי אליו משיכה מטורפת שגרמה לבטני להתפוצץ ולהרגיש גן עדן נפתח בבטני "מה?" הוא שואל בחיוך כשהוא שם לב שאני לא עונה ובוהה בו "כלום, אתה פשוט מדהים" אני אומר ומתקרב בשביל לנשק אותו, האהבה הזו חשובה מאוד עבורי, כמשהו שעבר משהו ממש לא נעים ביסודי וזה גרם לו לא להאמין באהבה יותר זה הדבר שחשוב יותר מכל דבר אחר. הייתי עיוור בחודשיים האחרונים, לא נתתי לראשי לאשר את האהבה שלי אליו למרות כל הסימנים, וכביכול שנאה שהייתה לי אליו ב3 חודשים הראשונים שלנו יחד במעונות כשרק הכרנו די מובנת לי, לא רק בגלל העבר שלי, אלה גם כי פחדתי. פחדתי להתאהב בו.

***

אני עדיין לא העלתי את פרק 1 בפאנפיק החדש ... זה קצת מבאס יו נואו...

~מזל טוב לג'יג'י וזיינוקי:)~

New Year New Thing-Larry stylinsonWhere stories live. Discover now