Wings (boy×boy)

פרק 28

נ.מ ליפ
ישבתי בפינה של החדר שלי, ערום לחלוטין, רועד מקור וכאב. הרגשתי כל כך ריק. הייתי שבור.
"אני רוצה הביתה" המשכתי למלמל בשקט שוב ושוב כמו אחוז שיגעון, שלפתע נשמעו יריות מבחוץ.
שמעתי אנשים רצים במסדרונות לכיוון הדלת וחשבתי לעצמי, זאת ההזדמנות שלי לברוח מכאן.
חיפשתי את בגדיי מהיום שהגעתי לכאן בחדר המקלחת ולבשתי אותם, שומע את דלת חדרי נפתחת ואת מאט קורא לי בלחץ.
מיהרתי לנעול את דלת השירותים, מחפש כלי נשק שאוכל להשתמש בו. שברי המראה כבר נאספו, ולא הוחלפו במראה חדשה, החדר היה ריק מלבד כמה מגבות שהיו תלויות על מוט ברזל שיצא מהקיר.
"ליפ תפתח את הדלת!" מאט צעק מבחוץ בכעס ודפק על הדלת בחוזקה.
הורדתי את המגבות בלחץ, רועד מפחד, ופעולה שיכלה לקחת פחות משנייה אם הייתי רגוע לקחה לא מעט זמן.
"ליפ אני אפרוץ פנימה" הוא איים ומיהרתי לנסות למשוך את מוט הברזל מתוך הקיר.
אחרי כמה שניות של נסיונות שמעתי את מאט מתחיל לפגוע בדלת שוב ושוב.
"קדימה קדימה קדימה" מלמלתי לעצמי, מושך את מוט הברזל בכל הכוח ודופק על הקיר, לבסוף מצליח.
הדלת נפתחה בחדות ומאט נכנס לחדר, שיערו מבולגן ומבטו מפחיד.
הוא הגיע ותפס בידי, אך אני מיהרתי להרביץ לו עם המוט באיזור הראש, גורם לו להטשטש ולעזוב את ידי. נתתי לו מכה נוספת והוא נפל על הרצפה, מיהרתי לעבור מעליו לפני שיתעורר ויצאתי אל מסדרון הבית.
הוא היה ריק.
עדיין נשמעו יריות בחוץ כך ששיערתי שכל השומרים שם.
צלעתי במסדרונות, מחפש דרך לברוח מבלי להיקלע אל תוך הקרב שהולך בחוץ, שלפתע שמעתי צעדים של אדם רץ במסדרון.
אחזתי במוט חזק יותר והלכתי להיתחבא באחת הפניות שהמסדרון הוביל אליהן, מוכן לתקוף את האדם שמתקרב אלי.

נ.מ ברייס
אני יריתי את הירייה הראשונה, גורם לכל השומרים לפעול ממש באותה שנייה בזמן שהחיילים שלי המשיכו להוריד אותם אחד אחד.
לאט לאט התחילו להגיע עוד שומרים מתוך הבית והתחילו לירות לכיווננו.
"ברייס יש אישור לצאת?" אחד החיילים שאל אותי ואישרתי, נותן לחיילים שלי להתחיל לפלוש אל תוך שטחו של ז'אק בעוד הם ממשיכים לירות לכיוונו ולחטוף כדורים.
כשראיתי שז'אק לא יוצא התחלתי לדאוג אפילו יותר, אם הוא ידע שאלה החיילים שלי הוא יהרוג את ליפ בלי לחשוב פעמיים.
אני לא יכול לתת לו.
התגנבתי מסביב לבניין, רואה את כל השומרים חולפים על פני ורצים למוקד האש, לא מסתכלים אפילו לצדדים.
הסתכלתי מסביבי, מחפש עוד דרך להיכנס פנימה כשראיתי חלון פתוח במטבח.
נכנסתי דרכו, מתחבא ומחכה שכל השומרים ילכו, ואז התגנבתי אל הקומה השנייה.
היא הייתה ריקה לחלוטין, ושקטה, רק צעדי נשמעו.
הלכתי בקומה, מחזיק אקדח ומחפש בכל חדר אחרי הילד ששינה את חיי כששמעתי קול חזק של שבירת דלת.
בלי לשים לב הליכתי המחושבת הפכה לריצה מהירה וסרקתי כל חדר וחדר בבית.
השקט חזר.
השקט המפחיד הזה.
חזרתי להליכה, כבר מיואש. הפסיקו היריות בחוץ ודבר לא קרה.
הגעתי אל סוף הקומה והתכוונתי לחזור שלפתע צץ אדם ותקף אותי. הוא אחז במוט ברזל והתכוון לדפוק אותו בראשי אך תפסתי את ידו בחוזקה, מסתכל על פניו ובן רגע כל הדאגות שלי נעלמו והתחלפו בתחושת הקלה.
זה הוא.
זה באמת הוא.
"ליפ" אמרתי באושר והוא הסתכל עלי במבט מופתע ולא מאמין.
"ברייס" הוא לחש בחזרה כשעיקל את נוכחותי. עזבתי את ידו והוא שחרר את המוט מבלי לשים לב, מחבק אותי בחוזקה. כרכתי את ידי סביבו והוא בכה לתוך חזהי, נותן לי לנשק את ראשו בזמן שהוא מתפרק.
"אני כל כך שמח שאתה בסדר" התוודתי והבכי שלו התגבר. "היי בייבי... הכל בסדר. הכל נגמר." ליטפתי את ראשו ונפרדנו מהחיבוק. הורדתי את ראשי אליו והצמדתי את שפתינו, מרגיש איך הוא פותח את פיו וכורך את ידיו סביב צווארי, מקרב אולי אליו יותר.
"אני אוהב אותך" לחשתי לו והוא הנהן, בוכה אפילו יותר.
"גם אני ברייס, אני אוהב אותך כל כך והיה לי כל כך קשה כאן" הוא פרק סוף סוף את מה שעבר עליו ואני חיבקתי אותו בחוזקה.

"אתם ממש מתוקים!" לפתע שמעתי את קולו הדוחה של ז'אק מאחורינו, מוחא כפיים בצורה תיאטרלית.
התכוונתי להוציא את אקדחי אל הוא הקדים אותי וכיוון אותו על ליפ שהשתתק.
"אתה בן זונה" רטנתי והוא גיחך.
"יש האומרים" הוא חייך לכיווננו והרגשתי את אחיזתו של ליפ מתחזקת סביב ידי באימה. "זה היה איחוד ממש מרגש, אני ממש שמח בשבילו שהוא זכה לשמוע ממך מילים כל כך נדירות כמו 'אני אוהב אותך' לפני שהוא מת" הוא אמר ונשמעה ירייה.

זה כתוב ממש גרוע אני יודעת😖