נ.מ ברייס
"קראת לי?" קולו התמים נשמע, גורם לחיוך ענק לעלות על פני. הוא בקושי הצליח להרים את מבטו אלי, ראיתי כמה שהוא מתבייש ואהבתי את זה.
"בוא לפה" ציוויתי עליו, רואה את גופו הקטן מתקרב אלי ו...וואו כמה שזה הרגיש טוב.
הוא שייך רק לי.
קמתי מהמיטה, הולך מעט לכיוונו ונעצר כשרק סנטימטרים בודדים מפרידים בינינו, רואה סומק ורדרד על לחייו לפני שהוא משפיל את מבטו פעם נוספת.
הרמתי את ידי ונגעתי בלסתו, מעלה אותה אלי והוא בחוסר ברירה הרים את ראשו.
"חבל בייבי, יש לך עיניים יפות" אמרתי והוא בלע את רוקו. ראיתי סימנים לדמעות בעיניו, רציתי להרוג מישהו באותה שנייה. מי העז לגרום לבייבי שלי לבכות?
"בכית?" שאלתי והוא מיד מחא את דמעותיו.
"לא" הוא מילמל ונאנחתי.
ואז הייתה שתיקה.
"ברייס מה אתה רוצה?" הוא שאל באפיסת כוחות ואיפוק בו זמנית, קוטע את מחשבותיי.
"הכסף שלך על היום הגיע. הוא עבר פה, שילם והתחנן לפגוש אותך" גיחכתי מהמחשבה על כמה פתטי הוא נשמע אבל ליפ השפיל את מבטו שוב, גורם לי להשתתק ולבחון את פניו שוב. הוא יפיפה.
"אני רוצה לנשק אותך" שיתפתי אותו במחשבותיי והוא לקח נשימה עמוקה והרים את מבטו להסתכל על שפתיי. העברתי את ידי לגבו התחתון והוא כאילו בלי לשים לב הניח את שלו על חזהי.
הסתכלתי אליו, מחכה לאישור בזמן שהוא עדיין הסתכל על שפתיי, כאילו היפנטו אותו.
"אני רוצה שתיפרד מורוניקה" הוא אמר פתאום, מעלה את עיניו אל עיניי ומפתיע אותי.
"מה?" שאלתי, לא האמנתי עד שהוא חזר על עצמו פעם נוספת. "אם אני אפרד ממנה אתה תהיה שלי?" ביררתי והוא בלע את רוקו והינהן. "אז אני אפרד ממנה" הבטחתי והוא חייך חיוך קטן. הכל היה שווה את החיוך הזה.
הוא איגרף את ידו כדי להחזיק בחולצתי ועמד על קצות אצבעותיו, מתקרב אל פני ונושק לשפתיי נשיקה עדינה.
הוא התנתק ממני, מחייך חיוך תמים ופשוט רציתי לקרוע אותו באותה שנייה.
התכופפתי אליו במהירות, מחדיר את לשוני לפיו לפני שקיבל את ההזדמנות לעשות משהו והרגשתי את ידיו נפתחות בהפתעה. הורדתי את ידי לישבנו, מקרב אותו אלי ושמעתי אותו נאנח בעונג. הוא שורף אותי מבפנים.
הרמתי אותו, מרגיש אותו כורך את רגליו סביבי מתוך אינסטינקט וחייכתי לתוך הנשיקה.
הצמדתי אותו לקיר, הוא סוף סוף יצא מהשוק והעביר את ידיו אל עורפי, מחזיק את עצמו בזמן שהסתדר בידי.
"רוצה לקחת את זה עוד שלב?" שאלתי כשכבר התחלתי להרגיש שהסיטואציה מתחילה להתקדם והוא התנתק ממני והתנשף.
"למה אתה מבקש ממני רשות כל הזמן?" הוא שאל ברצינות, ללא ספק מפתיע אותי.
"יש בעיה?" הרמתי גבה והוא הניד בראשו.
"סתם רציתי לדעת, אף פעם לא שאלו אותי אם אני מסכים לנשיקה או סקס" הוא אמר, מסמיק מהמילה וגורם לי לחייך בערמומיות.
"אני מניח שזה קשור לחינוך. לימדו אותי שאסור לי לעשות דברים בלי הסכמתו של האדם שאיתי" אמרתי והוא חייך.
"אני-" הוא התחיל לענות אך נקטע על ידי דפיקה חזקה על הדלת. די כבר אלוהים!
"ליפ! אתה שם כבר מלא זמן זה מחשיד" אדמונד קרא לליפ והוא מיד ירד ממני, גורם לי להיאנח בעצבים.
"אתה תראה, יום אחד לא יפריעו לנו" אמרתי לו כשהתכוון לצאת מהחדר והוא גיחך, משפיל את מבטו במבוכה ומהנהן לכיווני.
איזה ילד מתוק.
נ.מ ליפ
יצאתי מהחדר, סוגר את הדלת מאחוריי וסוף סוף נותן לחיוך ענק לעלות על פני.
"למה החיוך?" אדמונד חיכה מצידה השני של הדלת, יודע בדיוק מה קרה אך רוצה לשמוע זאת ממני.
"הגיע התשלום" אמרתי עם חיוך מנצח, גורם לו לגחך ולהניד בראשו בייאוש.
"איפה הוא?" הוא שאל והסתכל עלי במבט מבולבל מזויף, מיד מעלה חיוך מתחכם נוסף על פניו. ידעתי ששכחתי משהו!
"ברייס עוד לא חילק אותו" המשכתי לשלוף תשובות, במין קרב סמוי עם אדמונד על מי מכחיש את מה שבאמת קרה בחדר יותר טוב.
"מוזר... אני וקאי כבר קיבלנו תשלום" הוא ניסה פעם נוספת.
"אה, כנראה רק שלי עוד לא חולק" משכתי בכתפיי והוא נאנח.
"רד רד למטה, עוד שנייה החברה הכי טובה שלך הופכת להיות החברה הכי טובה של קאי" הוא אמר וצחקתי, יורד במהירות לקומה הראשונה.
"תראו מי טרח להתפנות אלי קצת" נוי קמה מספה והתקרבה אלי בידיים שלובות.
"לא בסדר ילד!" קאי שילב את ידיו מאחוריה וגרם לי לגחך.
"טוב בואי אני אעשה לך סיור" אמרתי כשאדמונד ירד למטה, מתקרב אל הספה והולך קרוב לקאי שנשען עליו בשנייה השתיישב.
אם נוי הייתה רואה...
עלינו במדרגות, הראיתי לה את הבית בקצרה, בעיקר כי אני לא מכיר את רובו, והלכנו לחדר שלי.
"איזה חדר מסודר... הלוואי עלי" היא גיחכה, בוחנת אותו עם עיניה ומתיישבת על המיטה שלי, בוחנת גם אותה ומקפצת עליה.
"דוד שלי... הוא חולה ניקיון" המצאתי. טכנית... החדר מסודר בגלל קאי אבל אני לא יכול ממש לומר שחבר של דוד שלי מנקה לנו את הבית.
"אז הוא מנקה לך את החדר?" היא שאלה בהרמת גבה.
"הוא מכריח אותי לנקות" תיקנתי והיא צחקה.
"אני לא יודעת מה איתך אבל מיציתי את היום הזה. תדבר עם דוד שלך ואולי מחר שיזמין את החבר הזה שאתה דלוק עליו ואני אזמין את מאט, יהיה כיף" היא אמרה ונשכתי את שפתיי.
"פחות מתאים לי..." אמרתי והיא עיקמה את פיה.
"טוב נראה כבר מחר, עכשיו לישון" היא אמרה, נכנסת למיטה שלי וקוברת את עצמה בשמיכות.
"זוזי" אמרתי, דוחף את ישבנה ומפנה לעצמי מקום.
"לילה טוב"
"לילה טוב"
לא היה לי זמן להעלות אתמול סליחה☹️
העלתי שוב כי הפרק לא עלה לכמה אנשים
YOU ARE READING
Wings (boy×boy)
Romance"עכשיו אתה תכריח אותי ללבוש ורוד ולקרוא לך דאדי כמו בספרים?" "לא איכס מאיפה הבאת את זה" ליפ היה בסך הכל נער שצריך תעודת בגרות, מי תיאר לעצמו שיום אחד יופיע בבית החולים בו הוא מתנדב האדם שישנה את חייו לנצח?
