Wings (boy×boy)

פרק 23

זכרתי להעלות כפיים!
(לכל אלה שלא זוכרים- מאט זה מי שאמר שהוא עובד עם ברייס... מה שעכשיו הבנתם שלא נכון😂)

"ליפ תודה לאל שאתה כאן" מאט אמר באושר בזמן שאני הייתי בשוק.
"מ-מה קרה?" גמגמתי.
"ברייס השתגע לגמרי, הוא פשוט קשר אותי לכאן וחתך את האצבעות מהיד שלי בגלל שלא הצלחתי למצוא בחור שהוא חיפש" הוא התנשף בכאב ומיהרתי לשחרר את ידיו.
"תתקשר לניק ורוי, תספר להם מה קרה ותגיד להם שיבואו לאסוף אותי" הוא ביקש והנהנתי במהירות. "ותן לי את הסכין, אני לא סומך עליך" הוא גיחך ואני חייכתי באילוץ, לא מסוגל להתעלם מהאצבעות שעל הרצפה. אם מקודם רציתי להקיא מהפנקייק... עכשיו הלוואי שזה היה פנקייק.
"ניק, אני בבית של ברייס עם מאט, הוא ביקש שתבוא לאסוף אותו. ברייס השתגע וחתך לו את האצבעות ביד ימין" אמרתי בקצרה.
"אנחנו עוד דקה אצלכם, תגיד לו שיצא החוצה. במקרה היינו באיזור" הוא ענה וניתקתי את הטלפון.
אני לא יודע איך אני אוכל להסתכל לברייס בעיניים אחרי מה שראיתי.
"בוא נצא מפה" הוא אמר וחייך.
יצאנו ביחד מהמרתף והתקדמנו ליציאה מהבית.
"כמה זמן היית שם?" שאלתי והוא נאנח.
"אני לא יודע, לא היה שם חלון וברייס הזריק לי חומר הרדמה" הוא ענה ונשכתי את שפתיי.
"תן לי לראות את היד שלך" אמרתי הוא הגיש לי אותה. זה היה מראה זוועתי.
"ככה אתה רוצה להיות רופא?" הוא גיחך מפרצופי המזועזע.
עד אליו הגיעה העובדה הזאת?
"טוב נצא?" הוא שאל שלפתע הדלת נפתחה ומי עמד שם אם לא ברייס בכבודו ובעצמו.
"ליפ מה קורה כאן?!" הוא מיד צעק ותוך פחות משנייה אקדח היה מכוון על מאט והסכין בידו של מאט היה... צמוד לגרון שלי?
"אני במקומך הייתי עוזב אותו עכשיו" ברייס אמר באיום, לא רועד אפילו לרגע.
"מזל שאתה לא במקומי" הוא חייך והרגשתי את הסכין מתחכך בעורי וחותך אותו.
"ברייס..." מלמלתי, מרגיש דמעות מתחילות לרדת מעיניי.
"אל תבכה בייבי, אני לא אתן לו לגעת בך" הוא אמר בכעס.
"עכשיו תורך לשלם בשבילו" מאט אמר בחיוך וזרק את הסכין על ברייס.
קפצתי בבהלה כשהסכין נתקע בביטנו והאקדח נפל מידו.
מאט תפס בזרועי וגרר אותי החוצה, לוקח את האקדח של ברייס.
"בן זונה" ברייס ירק בכעס והוציא את הסכין מביטנו, נותן לדם לזרום ממנו כשהוא התחיל להתקרב אלינו.
"עוד צעד אחד ואני יורה לנסיך הקטן שלך בראש" הוא אמר באיום וברייס נעצר פתאום, דאגה משתקפת בעיניו.
"אנחנו ניצור איתך קשר, אל תנסה לעשות דברים שיגרמו לנו להרוג אותו" הוא אמר, בעט ברגלו של ברייס, גרם לו ליפול על הרצפה ודחף אותי אל היציאה.
הוא החזיק את כתפי, מצמיד את האקדח לגבי בחשאיות והסתכל על הכביש. לא עבר הרבה זמן עד שמכונית שחורה הגיעה והחלון חשף את התאומים.
"תיכנס" הנהג אמר, אם אני זוכר נכון רוי הוא זה עם הצלקת בצד ימין.
מאט דחף אותי אל תוך המכונית באלימות ומיהרתי להסתכל דרך החלון על הבית של ברייס.
מתתי מפחד, לא ידעתי מה עומד לקרות לי עכשיו, אבל עדיין דאגתי לברייס.
"הנה מה שעומד לקרות. אתה עומד לפגוש את המעסיק שלנו, אם תתנהג יפה- לא תהיה בעיה ותחזור הביתה תוך כמה ימים. רק אם ברייס יענה לדרישות שלנו כמובן. אבל אם תתנהג לא יפה- אתה תענש. הוא ביקש מאיתנו לא להגיד את שמו, הוא רצה שתראה אותו לבד. אבל הוא אמר שהוא קיים את ההבטחה שלו" מאט אמר וניסיתי לחשוב מי זה יכול להיות.
רגע.
לא.
"ז'אק?" שאלתי בהפתעה ומאט חייך.
"הוא ישמח לשמוע שאתה זוכר" מאט ענה והרגשתי את ליבי מתחיל לפעום במהירות.
אני לא רוצה להיות איתו שוב.
מה עבר לי בראש ששחררתי את מאט, שהתחלתי להסתובב במקומות שהיה לי אסור, שנתתי לו סכין ועכשיו באשמתי ברייס מדמם על הרצפה בבית.
ברייס...
"אל תבכה" מאט מחא את דמעותיי, "יהיה לך כיף" הוא חייך ברוע ואני בלעתי רוק בלחץ.

-

"צא" מאט דחף אותי החוצה, מוציא את האקדח שוב ומכוון אותו לגבי.
התחלנו להתקדם לכיוון הבית, היו בו הרבה שומרים, בניגוד לבית של ברייס.
כשהתקרבנו אליהם הם פינו לנו את הדרך ונכנסנו לוילה הענקית. היא הייתה גדולה יותר מהבית של ברייס, והרגישה יותר קרה. למקום הזה לא הייתי מתרגל בחיים.
מאט לקח אותי במסדרון הענק ואני שיננתי כל פנייה וכל צעד. התכוונתי לברוח בשנייה הראשונה שתהיה לי אבל אז נזכרתי במה שמאט אמר במכונית. אם אני אעשה מה שהוא ירצה אני אוכל לצאת מפה.
מאט לקח אותי לכיוון שתי דלתות גדולות ודפק עליהן.
"כן!" קולו המוכר והדוחה נשמע מצידה השני של הדלת וליבי עצר.
הדלת נפתחה וחדר עבודה גדול נחשף לעיניי, הייתה שם ספה שחורה ומבריקה, שולחן עם מחשב, וליד המחשב ישב מי אם לא ז'אק.
הוא הרים את ראשו לכיווני וחיוך גדול נפרש על פניו.
"תודה מאט, אתה יכול לצאת" הוא אמר ומאט עזב אותי ויצא מהחדר, משאיר אותי עם האדם המפחיד שקם ממקומו והתחיל להתקרב אלי.
"היי בייבי. התגעגעת אלי?"