Wings (boy×boy)

פרק 14

התעוררתי ממשב רוח קריר שפגע בעורי. התחככתי בגוף המוצק שהחזיק אותי, מנסה להתחמם והרגשתי ידיים עוטפות אותי.
העברתי את ידיי להחזיק סביב צווארו של אדם שלקח אותי, עייף מדי כדי לברר מי הוא היה.
הרגשתי אותו מכניס אותי לתוך המכונית והאוויר החם הציף אותי פעם נוספת, גורם לי לשחרר את אחיזתי ממנו ולהישכב על המושבים, כל מה שרציתי זה לחזור לישון.
"איפה קאי?" שמעתי את קולו של אדמונד מהמושב הקדמי.
"נשאר אצל ג'סיקה, הוא אמר שהוא יחזור מחר" ברייס ענה לו, מאוד קרוב לאוזני, מעביר בי צמרמורת.
שמעתי את אדמונד נאנח ומתניע את הרכב, והתכוונתי להתיישב עד שהרגשתי את ידו של ברייס מתחילה ללטף את שיערי.
ההרגשה הזאת הייתה כל כך נעימה, רציתי שימשיך ללטף אותי לנצח, בגלל זה המשכתי להעמיד פנים שאני ישן.
ידו טיילה על פני וראשי, סורקת כל חלק בו אבל לא בצורה פולשנית.
בצורה אוהבת.
הרגשתי בטוח כשהוא מלטף אותי ככה.
"אני לא מבין אותך. מפריע לך שהוא ישן אצל מפיונרים אחרים, אז הוא לא. הוא ישן אצל אחותו. עדיין יש לך בעיה עם זה?" ברייס שאל בתסכול.
"ברייס למה שלא נדבר על איך שאתה מנצל את ורוניקה כדי שג'סיקה לא תסיט אותה נגדנו? ולמה את ליפ אתה מרגיש כל כך בטוח להשאיר שם" התכווצתי למשמע שמי, גורם לברייס להסתכל עלי אך אחרי שהוא הסתכל הוא ראה שאני עדיין ישן.
"כי ליפ כרוך מסביב לאצבע שלי" הוא ענה בחוצפה וכל מה שרציתי היה לתת לו כאפה.
"אויש נו באמת ברייס! מה אם יום אחד הוא יחליט פשוט לקום וללכת? לא בחרת אותו מאותה סיבה שבחרת את קאי או את ורוניקה, משהו בילד הזה הקסים אותך ואתה כמו אידיוט לקחת אותו לג'סיקה! אז כן! אני חושב שהוא ללא ספק יכול לברוח אחרי שיחה איתה" אדמונד אמר וברייס שתק.
"אני לא אתן לו ללכת" הוא אמר בסוף. ידו, שלא עזבה אותי כל הזמן הזה, החזיקה בידי ברכושניות והתאמצתי לשמור על עצמי מלחייך.

אחרי נסיעה די שקטה החלטתי שהגיע הזמן שלי להראות סימני חיים.
קמתי באיטיות ושפשפתי את עיניי, מסתכל על ברייס שחייך אלי.
"איך ישנת?" הוא שאל ומלמלתי בשקט.
"אתה עדיין עייף?" הוא צחק והנהנתי.
"עוד מעט מגיעים" הוא הוסיף וליטף את ראשי, גורם לי להניח אותו בלי לשים לב על ירכיו.
"אדמונד אתה מקנא?" הוא שאל וקרץ ופתאום קלטתי את אדמונד מסתכל עלינו במבט מרחם.
הוא מרחם עלי?
קמתי מברייס, מסמיק במבוכה ואדמונד הוריד את עיניו מאיתנו וחזר להסתכל על הכביש.
"בייבי ג'סיקה דיברה איתך?" ברייס שאל, מעט דאגה נשמעה בקולו ואני יכול להבין למה.
"כן" מלמלתי והשפלתי את ראשי.
"ולא אכפת לך?" הוא שאל שאלה נוספת ונשכתי את שפתיי, מרים רק את מבטי בעוד ראשי נשאר מורכן ומסתכל עליו בעיניי הגדולות.
"אתה לא תיתן לאף אחד לפגוע בי... נכון?" וידאתי והוא ליטף את פניי.
"בחיים לא" הוא אמר, מבטו עבר לשפתיי כשהרמתי את ראשי.
ליבי פעם במהירות מהקירבה שנוצרה בינינו, ומצאתי את עצמי מחכה שיעשה משהו.
אבל כלום לא קרה.
המכונית עצרה וברייס עזב את לחיי בחוסר רצון, פותח את הדלת ונותן לי יד כדי לעזור לי לצאת.

-

דפיקות חזקות נשמעו על הדלת. כבר בוקר?
יצאתי מהחדר, נחשף לאדמונד ללא חולצה מצחצח שיניים.
"אתה בוהה" הוא אמר, מאוד לא ברור, ואני השפלתי את מבטי במבוכה כשקלטתי שבאמת בהיתי.
הוא נכנס לחדר שצמוד לשלי, שהיה חדר האמבטיה, וירק את המשחה לכיור.
"תפסיק להסתכל עלי" הוא אמר כשעמדתי מחוץ לדלת והסתכלתי עליו, בלי לשים לב אפילו.
"סליחה" אמרתי במהירות והוא גיחך.
"הכל טוב ליפ" הוא צחק והעביר את ידו על כתפי כשיצא מהחדר, מסמן לי לזוז בעדינות ואני זזתי.
הוא חזר לחדרו ואני ירדתי למטה, הולך לחפש משהו לאכול מאחר וקאי לא נמצא בבית.
"בוקר" ברייס ירד למטה ומזג לעצמו קפה.
הוא היה לבוש בטרנינג אפור בהיר וגופייה לבנה, שהבליטה את שריריו, ולמרות שאדמונד משוטט ברחבי הבית חסר חולצה זה עדיין משך אותי יותר.
"בוקר" עניתי בפשטות, מנסה לא לבהות בו כמו שבהיתי באדמונד מקודם.
"ברייס אני יוצא" אדמונד ירד במהירות במדרגות, לבוש בחולצה קצרה ומכנסי ג'ינס, שיערו עדיין רטוב מהמקלחת.
"אני מניח שאני אקח אותך לבית הספר היום" ברייס פנה אלי ואני חייכתי חיוך מאולץ, לא באמת רוצה להישאר איתו לבד.
"טוב" עניתי, עמוק בפנים מתחרט על זה מפני שידעתי שזה עומד להיות פשוט מביך.

מצטערת שלא העלתי אתמול, לא היה לי זמן בכלל⁦❤️⁩