"אוהב את קאי?" הוא חזר על השאלה שלי, צוחק צחוק מאולץ עד שראה שהייתי רציני.
"אני סטרייט" הוא אמר כאילו זה ברור מאליו אך אני עיקמתי את ראשי.
"שמעתי אותכם מדברים באוטו אתמול" אמרתי בשקט והשפלתי את ראשי. לקח לו זמן להיזכר אבל כשהוא הבין הוא נשך את שפתו.
"אנחנו רק שוכבים, אני לא מאוהב בו ואנחנו לא זוג. שלא תעז לדבר על זה עם אף אחד" הוא איים עלי ואני בלעתי את רוקי, מתכווץ מעט בכיסא.
"לך לישון, אתה קם מוקדם יותר מחר אני צריך לעבור איפשהו" הוא הודיע, מנסה להרגיע את עצמו.
"אני אסע באוטובוס" אמרתי וקמתי מהשולחן, לא מסתכל בעיניו ועולה במהירות לחדר, שומע אותו דופק את ידו בשולחן בעצבים ונבהל מהרעש.
-
"ליפ קום!" קאי צעק מצידה השני של הדלת.
כבר בוקר?
יצאת מהחדר, עדיין לבוש בבגדים הרופפים שאיתם ישנתי, וירדתי לסלון.
"איך ישנת?" ברייס שאל אותי, יושב בשולחן וקורא עיתון. אז לקחתי שנייה להסתכל על ברייס וקאי, שניהם היו לבושים בחליפות רשמיות, שיערו של ברייס היה מסורק לאחור בג'ל וריח טוב של בושם הציף את האוויר.
"מה יש היום?" שאלתי את ברייס, מתעלם לחלוטין מהשאלה שלו.
"הפגישה" קאי ענה לי בקצרה וזרק לכיווני כריך.
"אנחנו צריכים לצאת" הוא אמר לברייס ויצא לחניון.
"גם תחזור הביתה באוטובוס היום" ברייס אמר לי ונעמד גם הוא.
"יש לי התנדבות היום" הזכרתי לו.
"עד מתי?" הוא שאל.
"שבע" עניתי לו והוא חשב מעט.
"נאסוף אותך בדרך חזרה" הוא הוסיף ויצא מהבית.
-
"זהו הברחתי את דוד שלך?" נוי שאלה אותי כשעליתי על האוטובוס והתיישבתי לידה, גורמת לי לצחוק.
"הייתה לו עבודה, הוא אמר שהוא יקח אותי מההתנדבות בערב" עניתי והיא חייכה.
"יפריע לך אם אני אתחיל איתו?" היא שאלה אותי ונחנקתי מצחוק, חושב על השיחה שהייתה לנו אתמול.
"את יכולה לנסות" עניתי בפשטות והיא גלגלה את עיניה.
"אל תפקפק ביכולות שלי" היא הרימה את סנטרה בהתנשאות.
"תגיד" היא פנתה אלי שוב והמהמתי. "מה עם הבחור הזה שנתת לו את המספר שלך?" היא שאלה אותי וקפאתי.
"לא יודע... הוא לא התקשר אלי" אמרתי.
טכנית זה לא שקר...
"הוא בורח מהמשטרה, לא ציפיתי שהוא יתקשר אליך" היא צחקה ואני חייכתי באילוץ.
"איפה היית אתמול בערב?" הוא שאלה שאלה נוספת. "התקשרתי אליך אלף פעם ולא ענית לי" היא הסבירה כשראתה את המבט המוזר שעל פני.
"אה מצטער הטלפון לא היה עלי" אמרתי, מנסה להתחמק מהשאלה כך כמובן שהיא שמה לב.
"לא היה עליך כי?" היא שאלה בחיוך, מריחה רכילות מקילומטר.
"סתם... שכבתי עם מישהו" אמרתי, לא מנדב יותר מדי פרטים למרות שאם זה היה תלוי בי הייתי ממציא לה שטסתי לירח.
אני פשוט שקרן גרוע ואם הייתי משקר היא הייתה מגלה ובסוף מוציאה ממני את הסיפור המלא.
"די! מישהו מישהו או סתם סטוץ'?" היא כמעט צעקה, גורמת לאנשים באוטובוס להסתכל עליה ולי להסמיק.
"סתם סטוץ'" אמרתי והיא צחקה.
"אמרת שאתה לא שוכב יותר עם סתם אנשים מאז מה שקרה עם טימי" היא אמרה ואני נשכתי את שפתיי.
איך מסבירים לה שלא ממש הייתה לי ברירה?
טימי היה החבר הראשון שלי, ואיתו איבדתי את בתוליי.
יום אחרי ששכבנו הוא עזב אותי אז החלטתי שאני לא שוכב יותר עם אנשים שלא מגיע להם אותי ושלא אוהבים אותי.
וואלה זה שרד איזה... חודש?
"אתה מתכוון להישאר פה או שאתה יורד?" נוי קטעה את מחשבותיי כשהאוטובוס עצר ואני חייכתי לפני שאחזתי בתיקי וירדתי, רואה אותה יורדת אחרי והאוטובוס נוסע.
-
"המורה הזה שונא אותי" נוי התלוננה לאורך כל הדרך לבית החולים.
"בסדר שמעתי! אלוהים" צעקתי עליה והיא כיווצה את גבותיה בכעס.
"אתה לא עוזר. כאילו בכלל" היא אמר ומשכתי בכתפיי.
"לדעתך זה יעזור אם אני אשכב איתו?" היא שאלה כשנכנסנו לבית החולים ופתחתי את עיניי בהפתעה.
"את באמת שוקלת את זה?" שאלתי בטון לא מאמין.
"מה נראה לך? שאני אשכרה לומדת למבחנים?" היא צחקה וכיווצתי את פרצופי, מנסה להדחיק את המחשבה מראשי.
"בקיצור בייבי, מתי אני באה לבית החדש שלך?" היא שאלה ונשכתי את שפתיי.
"אני לא יודע, אני אשאל את דוד שלי אם זה בסדר שתבואי" מלמלתי והתרחקתי ממנה, היא הולכת לשלה ואני לשלי.
הסתכלתי פעם אחרונה בטלפון וראיתי הודעה ממספר לא מוכר.
'הכסף אצלנו' היה כל הטקסט שהיה כתוב וחיוך קטן עלה על פני לפני שכיביתי אותו והתחלתי לעבוד.
YOU ARE READING
Wings (boy×boy)
Romance"עכשיו אתה תכריח אותי ללבוש ורוד ולקרוא לך דאדי כמו בספרים?" "לא איכס מאיפה הבאת את זה" ליפ היה בסך הכל נער שצריך תעודת בגרות, מי תיאר לעצמו שיום אחד יופיע בבית החולים בו הוא מתנדב האדם שישנה את חייו לנצח?
