לגשש באפלה

פרק 20

השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת כאשר מתאו קפץ ודילג במהירות מעל המדרגות, הכל כדי להגיע יותר מהר לאביו. אומנם הלילה שהעביר עם מאל היה מדהים למרות שברובו הם רק התכרבלו..
הוא חושב לעצמו שלעזאזל, היא עדיין ילדה! לא משנה מה קרה לא מגיע לה לחיות חיים חסרי תכלית ואפלים כמו שהיא חייה, אבל ידע שזה מגיע לה. ידע בכל נים שבגופו שחיים חסרי תכלית ואפלים כן מגיעים לרוצחת כמוה. אפילו יותר. לא משנה כמה עוד ינסה להכחיש, ידע זאת, היא לא באמת תשתנה. כי הרי זה מה שדגל בו כל חייו.
בלי יותר מידיי התמהמהות, קפץ את המדרגה האחרונה ובלי לנקוש בדלת המרפסת ישר נכנס דרכה, מוצא את אימו, מרי, ישובה על ברכי אביו שספל קפה בידו נושק לה במסירות.
"אחמ" כיחכך בגרונו- גורם לזוג האוהבים לפסוק במלאכתם ולהפנות את צומת ליבם לילדם העומד בכניסה. "בוקר טוב יקירי" חיכה אליו באושר האישה בעלת צבע העיניים שזהה לשלו, "בוקר טוב, אמא." חייך גם הוא חיוך מאופק, הרי כעסיו כלל לא קשורים למלכה שמחבקת אותו באהבה בזה הרגע.

"בוקר טוב אבא." קולו קר אך כן "בוקר טוב." ג'רארד השיב בעיניים מבולבלות. בכלל, חושב שמתאו לא הוא עצמו בזמן האחרון "טוב. גברים שלי, מישהו צריך להכין ארוחת בוקר בבית הזה. ובמקרה הזה זאת אני, אז ביי." הודיעה בחיוך מלווה גילגול עיניים, נושקת לבעלה בפעם האחרונה ונותנת מכה קטנה למתאו בכתפה שיחייך קצת ומסתלקת במהירות. משאירה שני זכרי אלפא לעמוד אחד מול השני. "אבא." קולו קר אך מכבד כתמיד "מה הסיפור מתוק?" שאל באנחה אך בחביבות "מאל-" ג'רארד הזדקף בשנייה
"אני רוצה, צריך, איך שלא תקרא לזה, שתוציא אותה ממה שהיא לא נכנסה אליו."
"מה כוונתך? אני לא מבין." היה כנה לגמרי עם בנו "אבא, אני מפציר בך שתיתן לה לעזוב, תכריח אותה. תסלק אותה. אבל למען הקדושים, אל תיתן לה להישאר שם! אתה לא שם לב למה זה גורם לה? אבא באמת, היא בסך הכל רק ילדה!" כולם תמיד כל כך רגילים לצד השמח והעליז של מתאו, אך עכשיו, הוא נראה כמו בימים עברו. שונה מכך במאה ושמונים מעלות. "די מתאו. תפסיק להתעסק בזה כל הזמן. זה לא העסק שלך." מתעלם מכל מילה שיצאה מפיו של מתאו, לא מייחס לכך חשיבות באמת. מתאו רק מתלהט יותר כאשר רואה את אביו נינוח למה שקורה שם ולוגם מהקפה שלו שעדיין מוציא אדים.
"אבא! היא רק פאקינג ילדה! למה? למה, אתה עושה את זה? למה אתה חייב להתנהג בחוסר רגישות שכזה כאשר זה נוגע לאחרים?"

מתאו כועס ומיואש מהתנהגותו של אביו "מתאו! כיבדתי אותך כשאמרת שאתה לא רוצה שום קצה קשר לעיניין הזה. כיבדתי את הרגשתך ואת החלטתך לא לעזור בעסק ולרשת את אביך. כיבדתי אותך לפני הכל, איך אתה מעז?" קולו של ג'רארד נוזף וברור. הוא כועס וכך גם מעט פגוע כאשר מתאו שוכח ולוקח זאת כמובן מאליו. מה שלא נכון כלל. "אבל אבא, תראה אותה. היא נראת כמו זומבית, כולה חבולה וזאת לא הפעם הראשונה או השנייה שיוצא לי לראות אותה כך. תרחם עליה אני מפציר בך אבא! בבקשה!" הוא החל להתחנן לחירותה של הרוצחת שהעביר איתה אמש לילה שלם ונתקף במצפון כשהבין והרגיש את ההנאה מכך שהיא הייתה בין זרועותיו במשך שעות הלילה. פשוט מושלם.
"אבא!" עיניו מרצדות בכל דבר ומקום, נראה מבולבל, כאילו ומילותיו עומדות על קצה לשונו אך אינו יכול לפלוט אותן. אינו יכול לצעוק שזה כן עיניינו יותר מכל אחד אחר כי היא שייכת לו. ורק לו. רצה בה בכל מעודו אך לא יכל.. פשוט לא יכל.
"אני מצטער, בן. אין שום דבר שאני או אתה יכולים לעשות בעיניין. שיהיה לך המשך יום טוב." נושק לראשו של בנו ויוצא מן המרפסת לעיסוקיו. משאיר את מתאו מבולבל ומחורפן מעצמו. מה לעזאזל עובר עליו?