לגשש באפלה

פרק 11

"מתאו.." מאל אמרה בשקט כאשר הוא מרים אותה בין ידיו מהרכב אל עבר ביתו. "ששש, אל תתאמצי" הגיב והמשיך לצעוד אל כיוון דלת הכניסה, "מתאו.. הצלע שלי" המשיכה בקול שכמעט ולא נשמע, לא מתייחסת לדבריו. "מה?" לא הבין על מה היא מדברת, "א-אני נפלתי על קרש שעלה בלהבות, א-אח" גמגמה בכאב, קולה חלוש שנדמה היה שזה סוד שרק הוא יכל לשמוע. "לא הצלחתי לקום, אני ל-לא יודעת איך זה לא שרף את כ-כולי" סיימה את דבריה ונאנקה בכאב, נצמדת אל חזהו של מתאו.

"אוי ואבוי מאל!" הזיז מעט בזמן ההליכה אל עבר הכניסה את ידו מצלעה של מאל, מבחין בזעזוע רק עכשיו בצד החולצה שנשרפה, חושפת כוויה צורמת.
מאל בתגובה רק עוצמת את עינייה בחוזקה מהכאב, מתאו החל לרוץ עם מאל שבין ידיו אל דלת הכניסה ומשם אל תוך הבית.
"מתאו?" ג'רארד שבדיוק ירד במדרגות מטה עוצר ומביט בבלבול במתרחש מול עיניו. מתאו מסתובב עם כל גופו אל עבר הקול שקורא בשמו.
"שהשם ישמור עליי! מאל!" ג'רארד אמר בבהלה ומיהר לרדת את המדרגות שנשארו לכיוונם.

ג'רארד תופס בפנייה שעינה סגורות בשתי ידיו, "מאל, מה עוללת הפעם יקירה?" פניו מודאגות ולחוצות, מנהר את ראשה קלות. "אבא מספיק, עשיתם מספיק, הכל בסדר, אני אדאג לה מכאן." מתאו חסר סבלנות, עצל למראה אביו הדואג. "מתאו, תפנה אליי בכבוד!" הפציר בו ג'רארד, מתאו רק הנהן בראשו וגלגל את עיניו.
"עכשיו, על מה לעזאזל אתה מדבר? תראה אותה! ומי זה לכל הרוחות 'עשיתם' ?" אביו עדיין מבולבל, אינו יודע מה לעשות עם מראה מאל המעולפת בין ידיו בפצועות של בנו.

"אבא מספיק אני צריך לעלות למעלה, לטפל בה. וב'עשיתם' אני מתכוון אלייך ואל גאן, אם אתה עדיין לא מבין אתה מוזמן לשאול אותו מה קרה היום בערב עם מאל והשיחה המזורגגת על הביניין!"
"וסליחה אבא על השפה, זה לא מכבד." סיים מתאו את דבריו, עוקף את אביו ועולה מעלה במדרגות אל חדרו.

"חכה, מתאו." אביו אמר, גורם לו לעצור ממעשיו. "תן לי להזמין לך רופא" כהה העיניים מסתובב בחדות ועונה לו בקול מזהיר "אתה לא מזמין לכאן אף אחד. אמרתי שאני מטפל בזה עכשיו." סיים והמשיך בדרכו אל החדר המיועד.

__

מתאו מניח את גופה הזעיר של מאל על מיטתו הלבנה והגדולה, מביט בה מלמעלה "ועכשיו דרלינג, לטיפולך." מחה כף והתהלך אל חדר הרחצה, מוציא ערכת 'עזרה ראשונה' וחוזר אל מאל שכבר ניסתה לקום ממיטתו.
"הפ הפ הפ, לאן את חושבת שאת הולכת דרלינג?" שאל מתאו את מאל בקול חלש ורך, מתקדם לעברה ומחזירה למצב שכיבה.
"תן לי ללכת מתאו יש לי דברים לעשות" נאנחה בכאב, תופסת בצלעה השמאלית. "מצחיקה, עכשיו שכבי בשקט ותתני לי לטפל בך." ממשיך בשלו "אוקי" אמר מעלה את שאריות חולצתה מעלה, משתנק ממראה גופה היפייפה גם כאשר הוא כך.

"מתאו בזהירות! לעזאזל!" אמרה תופסת בידיו בזמן שמרח לצלעה משכה לבנה שתקל על כוויתה. היא לא הייתה נוראית, אך עמוקה וברורה מספיק בשביל שמאל תתאנק בכאב.
"משוגעת" צחק לעצמו "עוד משהו כואב לך?"
מתאו שואל ברצינות יתרה והיא מנידה בראשה לשלילה. "אולי הלב? על כך שגרמת לי לדאוג כמו משוגע?" חיוך נפרש על שפתיו, אך זה לא גרם למאל אפילו לחצי חיוך. מתאו שם לב שידיו עדיין על צידי גופה החשופים, ישוב לידה, על המיטה.