לגשש באפלה

פרק 13

חושך, מנוע דומם, קור וגוף זקוף הישוב על עור רכבה החדש. ראשה מביט קדימה אל מעבר השמשה, ומבטה נעוץ בשום מקום. אלה הדברים שהיו שניה לפני שצרחה חלושה נפלטה מפיה ואגרופיה הונחתו על ההגה בחוזקה.

"לעזאזל למה הוא צריך לעשות את כל זה בשבילי?" מאל התעצבנה, מדברת אל החלל הריק ברכבה "מה יוצא לו מכל זה? דיוס, מה?! למה כל המתנות הללו? המגע החמים והמרגיע? למה כל ההתחשבות שלו?" המשיכה ורק הרגישה את הזעם המבעבע בדמה כמו בקבוק של שמפניה.
נקישות חלושות נשמעו על חלון המקום בו מאל ישובה, היא שיחררה את אחיזתה המהודקת מההגה והביטה אל מעבר החלון הצדדי. נתקלת באישה מבוגרת "כן?" קולה של מאל היה קשוח כאשר פתחה מעט את החלון לעבר אותה אישה. "הכל בסדר מתוקה? עברתי דרך כאן ושמעתי צעקות." הסבירה אותה גברת בעלת הקמטים אל מתחת עינייה הירוקות. "לא קרה כלום, תודה." מאל נשמעה חסרת סבלנות כשהתכוונה לסגור את החלון אך אותה הגברת עצרה בעדה.

"שאלתי אם את בסדר, לא אם קרה לך משהו" המשיכה הגברת לחטט. אט אט העצבים בתוכה החלו להיבנות מחדש.
"סליחה גבירתי, אך איני חושבת שביקשתי את התעניינותך במצבי, תודה!" תקפה מאל בקול חלוש ועייף, בתגובה האישה הנהנה בראשה והתרחקה לכיוון השדרה עד שנעלמה לגמרי משדה ראייתה של מאל. "ברור שכלום לא בסדר איך יהיה בסדר?" ענתה מאל לעצמה לשאלת הגברת. נאנחת ויוצאת אל עבר ביתה מהמכונית שאהבה, מהמכונית שמתאו קנה לה.
היא צועדת אבל ראשה עסוק במחשבות על מתאו לשם שינוי ולא על הסיוטים שקרבים להגיע כשתניח את ראשה על כר מיטתה.

היא חוצה את גינתה היפייפיה הישר אל כניסת ביתה, מוצאת את דלתה פתוחה לרווחה. "מה?" מלמלה בחוסר הבנה, שולפת בזהירות ממאחורי גבה אקדח שהיה מכוסה בחולצתה.
טוענת אותו בשקט ונכנסת לביתה, משתדלת כמה שפחות להרעיש.
היא עלתה הישר לקומות הבאות לאחר שסיימה לסרוק את המרפסת ואת הסלון, בודקת ביסודיות כל פינה בבית.
היא חזרה למטבח כשהבינה שהבית ריק ואין סכנה סביבה. מניחה את נשקה על האי וניגשת למקרר להוציא לעצמה משהו קר לשתות, כאשר לגמה מהמים הקרים ברוויה לא יכלה שלא לחשוב לעצמה מה הייתה נותנת כדאי שזאת תהיה בירה קרה שזולגת במורד גרונה ולא כוס מים.

לפתע זוג ידיים נגעו במותניה, היא מיהרה להסתובב אל עבר האדם שעומד מאחורי זוג הידיים שתופסות בה ולהטיח אגרוף בפניו. כתוצאה מכך אותו אדם שהתברר כגבר חסון שיחרר את אחיזתו במותניה, מקלל חלושות כשמחזיק את אפו המדמם.
"מה ניסגר איתך, מטורללת אחת!" התעצבן הגבר המדמם בעל עיניי הנמר, חומות בהירות שקל להתהפנט מהן. מאל חיזקה את תפיסתה בצווארון חולצתו ובאקדח שצמוד לרקתו. "מי אתה לעזאזל ומה את עושה לכל הרוחות בבית שלי?" צעקה במבט זועם במיוחד "אולי נירגע, נשתה משהו, אולי משהו קצת יותר חזק מזה ונדבר?" החווה בראשה אל המים שנשפכו על הרצפה בזמן שמנסה להרגיע את הרוחות.