לגשש באפלה

פרק 16

"מתאו? מה אתה עושה פה?" אכן, היא מופתעת. מהרגע שנקש שוב על דלת ביתה הלביש על עצמו מסכה, הכחיש הכל כאילו לא ראה ולא שמע את הרגשות, את הווידוים ששפכה לפני מספר רגעים. איך יכלה להראות כל כך רגועה? איך היא בכלל יכלה לדבר בצורה שכזאת עכשיו? לעזאזל מה הסיפור שלה?! היא רק מסקרנת יותר, מושכת יותר! היא לא אמורה לעניין אותו בכלל! הרי, מה משנה לו מבחורה שהיא לא אלכס? ועוד יותר.. מרוצחת. היא משוגעת על כל הראש, היא מסוכנת, היא חסרת אחריות ומפוזרת. יותר מכך, היא משקרת. אף אדם לא יגיד את מה שאמרה בכל כך הרבה רגש ויראה שבכלל אין לו כאלה, אף אדם לא יעשה זאת ודקה אחר כך יתנהג וידבר כאילו כלום לא קרה כלל.
המחשבות התרוצצו במוחו של מתאו וגם כנראה לא היה שם לב שבהה בה בזמן הזה עד שהיא פצתה את פיה היפייפה "מתאו!" העירה אותו ממחשבותיו וכיסתה בעזרת ידיה את גופה, משתדלת להסתיר כמה שיותר מבעד לבגדי הלילה שלבשה. "א-אה, סליחה" התאושש וישר חייך חיוך חושף שיניים ישרות, אותו חיוך כובש עם הגומה שמצליחה להפיל כל בחורה. "מה אתה צריך מתאו? מה היה כל כך חשוב שהערת אותי משנתי בשעה שכזאת?" נאנחה ובתגובה איגרף מתאו את ידיו על ששיקרה לו, אלוהים, כמה שהוא שונא שקרים..

"את בכלל לא ישנת.." מלמל תחת שפתו "מה?" שאלה "כלום. לא תזמיני אותי להיכנס?" ובאותה נימה עקף אותה והתיישב בסלון ביתה "למה לא.." מילמלה בסרקסטיות וסגרה את דלת הכניסה, הוא בכל זאת שמע וחייך חיוך מתגרה "כן מתאו, מה הסיפור?" שאלה באנחה כשהגיעה אל הסלון ועמדה מולו כאשר רק שולחן קטן מפריד בינהם. "אני לא מבין למה את חוזרת ומתעקשת לא לקבל ממני מתנה? זה לא שחסר לי כסף וגם אם כן זה לא העסק שלך. פשוט קבלי את מתנתי אלייך וזהו." גבו כפוף וזרועותיו מונחות על ברכיו, עיניו מצטמצמות אל עבר גופה הזעיר שעומד בכל כך הרבה ביטחון למולו. "אני לא צריכה נדבות מאף אחד, גם לי לא חסר. הרי איך יהיה חסר אם אני עובדת בשביל אביך?" החזירה לו חיוך מתגרה במיוחד, זוקרת גבה אחת מעלה, בלי להשים לב מתאו כבר עמד מולה, שום שולחן שמפריד בינהם יותר "הכל בסדר, הלוואי והיו מביאים לי נדבות שכאלה. קחי." אמר בצחקוק קטן ודחף לידה בכח את המעטפה הארורה שהיא מסרבת בתוקף לקחת. "קח את זה! אני לא רוצה להיות חייבת לך כלום!" התעצבנה כאשר ניסתה להחזיר את המעטפה לידיו וכל פעם שהצליחה, סופה היה בין ידיה.
"טוב דיי! אמרו לך פעם שאת מעצבנת מאוד מאוד, מאוד??" התעצבן גם הוא והניח את המעטפה על השולחן מאחוריו "אני לא אקח ממך כסף. נקודה. אין על מה להווכח כאן בכלל. אם את כל כך רוצה להחזיר לי, תחזירי לי בדרך אחרת." והנה שוב אותו חיוך זדוני טיפס על שפתיו "איך בדיוק?" פרצופה מקובץ בחשד, מתאו נותן לעצמו לבחון את בגדיה לשניה, וואו. היא פשוט מדהימה. הוא הרגיש איך גופו מקשיח ממחשבותיו על הגוף הזעיר והמושך שעומד למולו ומה היה עושה בו אם רק הייתה לו ההזדמנות. מצד אחד שונא שהיא מתלבשת כל כך חשוף למרות העובדה שהיא בביתה, מצד שני הוא לא יכול להסיר את מבטו ממנה. מה? הוא לא אשם, היא פנטזיה של כל גבר סטרייט שקיים בעולם הזה..
הוא פסק בזריזות לחשוב עלייה בצורה כזאת וליישר איתה מבט ברגע שבו הרגיש שאיברו מתעורר לחיים "מה את אומרת?" שאל במהירות בניעור ראש קל "שאלתי איך" בזמן שניסתה להסתיר את גופה בידיה כשראתה שסורק את גופה מכף רגל ועד ראש. "צאי איתי לדייט." חד וחלק, בכל כך הרבה קלילות שכאילו שאל איזה יום היום או מה השעה, "אין לך חברה?" גיחכה, אך מבפנים כל גופה דהר והאיץ מבקשתו. "נכון" שכח לרגע מהבחורה ששוכבת איתו כמעט כל לילה שני, אלכס. "גם היא תהיה, אם יש לך את מי להביא, תביאי. נעשה ערב משותף כזה.." גם הרעיון בראשו נשמע גרוע, ובהחלט לא חשק בזה שתביא איתה מישהו. "ואתה משאיר את הכסף אצלך?"
הכסף לא באמת היה האישיו כאן ושניהם ידעו זאת היטב. "כן." סיכם "אז כן. תגיד שעה ומקום ואני שם." האמת שהוא התאכזב, הוא ציפה בכיליון עיניים להיות איתה לבד "מחר בשמונה, מסעדת 'שמיים כחולים'. תגיעי." אמר לה את הפרטים הנחוצים ובלי להשים לב בכלל הם היו קרובים. קרובים מידיי. הרבה מעל הרצוי. ידיו עלו אל פניה ואגודלו הבריש את שפתה התחתונה שרק רצה לנגוס בה, ידה החליקה מחזהו אל מותניו ועלו חזרה אל ידו שמונחת על פניה, מתענגת על מגעו החם והנעים.
היא לוקחת צעד אחד קטן קדימה, אליו, עכשיו גם מחט לא תצליח לעבור בינהם. בדיוק שניה לפני שהטיחו את שפתיהם אחד על השניה דפיקות רועמות נשמעו על דלת ביתה והפרידה בינהם בכל כך הרבה מהירות שכמעט מעד מתאו "אני אפתח" הודיע כשראה שמאל עדיין מתענגת על מגעו, לא ממש אכפת לה ממשהו עכשיו. הוא ניגש אל עבר הדלת ופתח בה באחת, מצמצם את עיניו כשלא רואה אף אחד מלבד מעטפה לבנה על הריצפה ליד הדלת, הוא מרים אותה נכנס חזרה אל הבית ונועל את הכניסה. בוחן את המעטפה כל הדרך חזרה אל מאל שעדיין עומדת באותו מקום שעזב אותה.
"קיבלת מכתב" בישר לה וקולו עורר אותה "בשעה כזאת?" קולה היה מלא בספקנות ובלבול "כנראה.." הוא חש שמשהו לא כשורה, משהו במכתב הזה לא בסדר. "תן" הושיטה את ידה אליו ולקחה את המעטפה, מתיישבת על הספה ומתאו מיד אחריה, שוב, קרוב ממה שצריך.
מאל פתחה אותה בסקרנות והביטה בכתב הדפוס שלגבי הדף, שחור על גבי לבן.