לגשש באפלה

פרק 1

*הווה*

"אני לא אחד שמתחנן אז למה את גורמת לי להיות חלש כל כך איתך? אני פה מולך, שלך, רק קחי, יותר מזה?" גאן אמר בזמן שמאל תפסה בידו ומשכה אל עבר סלון ביתה, ממשיכה למצוץ ולנשק את צווארו.
"בוא לא נדבר על זה עכשיו" החמיקה מבין נשיקה לנשיקה,להוטה כולה. "אבל תבטיחי לי שנדבר על זה כשנתראה שוב."

"גאן.." מלמלה בחוסר איפוק. מבט ממזרי עלה על שפתיו של גאן שמשך אותה לנשיקה סוערת, נותן לה להוביל. זה מרגיש כאילו גאן מכיר את הגוף שלה יותר טוב ממנה, יודע בדיוק איפה לגעת כדי לשלוח אותה אל מעבר לקצה. גוף, שפתיים, ידיים, לשון, הוא לא חסך באמצעים כדי לגרום לה לאבד את הנשימה מסיפוק והנאה.

"א-אלוהים" ראשה נפל על כריות הנוי התכולות כשניסתה לתפוס את נשימתה. היא הרגישה על גג העולם, עיגולים צבעוניים בכל מקום עם עננים לבנים ואור חזק ממכר. לאט לאט האור דעך עד שנעלם ואחרי שפקחה את עינייה, התקרה המוכרת של הסלון שלה הביטה עלייה מלמעלה, "אוי אלוהים..."
"היי, אל תשאי את שמי לשווא." אמר עם חיוך משועשע בין שפתיו, גאן עושה את דרכו למעלה מגופה התחתון, כשהוא לא שוכח לפזר נשיקות על עורה החשוף והלוהט. ככה הוא טיפס את דרכו חזרה, עד שראשו הצל מעלייה וידיו לכדות אותה מצדדיו, עיניו מחפשות את שלה.

"אם זה מה שקורה כל פעם אחרי שאת מתעצבנת אני אדאג לעצבן אותך יותר" אמר לה בחיוך זדוני, מתנשף בעצמו.

"תשתוק כבר" ענתה לו בצחקוק קטן. "היי! מה זה?!" שאל בהלם מאולץ
היא הסתכלה לעבר עיניו הכחולות בבלבול "האם זה חיוך?!" שאל אותה בסרקסטיות.
בתגובה מאל נתנה לו מכה בכתף והעיפה אותו מעלייה, לובשת את החלוק הלבן שלה העשוי מבד סטן שנח על הספא עוד מהיום בבוקר.
"קדימה לך אני צריכה לקום מוקדם מחר, אבא שלך צריך לדבר איתי על משהו חשוב ואני צריכה להיות מפוקסת ביותר."
אומרת בזמן שהלכה לכיוון המבטח, מוזגת לעצמה כוס מים קרים ושותה בצימאון.

"את תראי שעוד יגיע היום בו תתני לי לישון לצידך" הגיב ובנשימה אחת נעל את נעליו "כן אנחנו עוד נראה בקשר לזה.." מלמלה לעצמה.
"מתי אנחנו נדבר על כל זה? כבר שנה שהיחסים בנינו זה רק בשביל לשכב ולדבר מפעם לפעם, הסברתי לך, אני צריך מזה יותר, אני רוצה מזה יותר." נאנח באכזבה מלאה ברצינות.
"גאן" נאנחה גם היא "אל תעשה את זה עכשיו"
"מאל אני רוצה יותר!" אמר כברור מאליו.
"הסברתי לך שזה לא יכול לקרות.."

"ואני הסברתי לך שאני לא יכול, לא רוצה שזה ישאר רק כך. את יודעת שיש לי רגשות כלפייך." התקדם אלייה והניח את ידה על חזהו, קרוב לליבו. "תראי איך הוא פועם כל כך מהר, אך ורק בשבילך." נאנח והדגיש את סוף המשפט, "אבל גאן חשבתי שהבנו אחד את השנייה" אמרה ולקחה צעד אחורנית "נכון, ותראי אותנו כאן היום, עדיין אותו הדבר" לקח גם הוא צעד לאחור

"אולי כדאי שכך זה גם ישאר" אמרה בקול צרוד ושקט
"מ-מה? כאילו את מוותרת עלינו עכשיו רק כי את לא מוכנה לתת קצת גם בשבילי? להראות שאכפת לך?" אמר בהלם מהול כעס
"אין עלינו גאן!" פלטה בעצבים וגאן נשאר פעור עיניים "אולי באמת עדיף כך, בנפרד. רק בבקשה, תעשי שלא אראה אותך יותר, שלא יכאב סתם.." אמר בעצב ועדיין, הכעס לא מרפה. "אל דאגה, זה שלא אי פעם נפגשנו במקרה." נזכרת באותו הרגע שברחה פעם ראשונה מהמרתף ונפלה אחורנית כאשר נתקלה בו בראשונה.

בזמן שטבעה בזכרונות, בוהה בנקודה לא ברורה, טריקתה של הדלת נשמע.
"סליחה, זה לא בשליטתי." מלמלה לעצמה באנחת עצב והלכה לכיוון חדר האמבטיה, שוטפת מעלייה את היום הזה.

______

מאל התהלכה במסדרונות המקום שדרכו עבדו, עד שמגיעה למשרדו של ג'רארד "רצית לדבר איתי?" שאלה בכניסה למשרדו "כן,היכנסי" מרה לה, מצביע על הכיסא מולו "התיישבי" הוסיף. מאל מרגישה במתח ששורר בחדר ובג'רארד עצמו.
היא מתיישבת ומבטה מהוסס כאשר מעלה אותו לעיניו של ג'רארד. "אני אעשה את זה ישיר"
אמר ומאל הזדקפה למשמע קולו הרציני "אנחנו לא יכולים להישאר פה יותר".
"משום מה המשטרה והאף ביי איי על הזנב שלנו, הגיעה אליי השמועה שהם הולכים להתפשט על הבניין, וכמובן שיש דברים שמאוד כדאי לנו להחריב לפני שיגיעו הנה, זה מסוכן מידי, לכולנו." אמר בנשימה אחת מהירה, נועץ את מבטו הלחוץ בשל מאל,היא בחיים לא ראתה אותו כה נסער.

"א-אז מ-מה יהיה עלינו? האם נפסיק עם כל זה הפעם?" שאלה בחשש, לא מסירה את מבטה ממנו. "מה פתאום! איך אפשר בכלל?" גיחך לעצמו "אנחנו נתפנה מכאן ונעלים את המקום עד היסוד." הוסיף כמובן מאליו.

"לאן נלך? לא סיפרת לי שיש לך עוד מקום קרוב לעיר." הגיבה בבלבול.
"אין לי, בשביל זה נצטרך לעתה לעבור אליי, לביתי." אמר ומאל השתנקה, קפאה במקומה "א-אנחנו מה?" שאלה בזעזוע, ידעה שג'רארד יעשה הכל ולא יתן למשפחתו לראות את הזוועות שבעבודתו. ועכשיו, להעביר את כל הסיוטים לבית הפרטי שלו, ששם שוכנת משפחתו ואהוביו, זה כנראה ממש רציני אם הגיע למצב כזה. "אנחנו נעבור עוד היום. תתייצבי מחר בבוקר בביתי בדיוק בשעות הרגילות שאנחנו נפגשים, ולא דקה אחרי שש וחצי בבוקר, אני מובן?" שאל כמובן מאליו.
"הו, ומאל הפעם תגיעי בלי כל הנשק שאת נושאת על גופך." הוסיף.

מאל הנהנה באטיות, עדיין בהלם ממה שקרה שם עכשיו
"תתחילי לעבוד על המקרה הקטן שהולך לקרות ב'מפתיע' לביניין." ג'רארד סיכם את הפגישה ושלח את מאל לדרכה, מערערת במחשבותייה, אף קודם לכן לא פגשה במשפחתו. אף לא פעם אחת חוץ מגאן, שדאג לשמור עליה עוד מאותו הרגע בה נתקלה בו עוד מאותו הרגע שלבשה את חולצתו על גופה הקטן.

מכל המחשבות כלל לא שמה לב שהגיעה הביתה, מסתכלת לחלל ביתה, נאנחת ופולטת "לעזאזל."

#בתמונה מאל

מטרה לפרק שני: 5 הצבעות ו-2 תגובות.

תודה רבה❤