לגשש באפלה

פרק 10

מתאו היה המום ולא ידע מה לעשות, אם בכלל היה צריך לעשות. הוא התרומם במהירות מרצפת המקלחת של אחיו, גאן. דוהר אל עבר חדרו, ממהר לתפוס את הפלאפון שלו ולחייג אל מספרה של מאל. שכבר הספיק לקחת מהפלאפון של גאן במהלך השבוע כשישן.
מתאו חש שמשהו רע קורה לאחר חמש פעמים שהתקשר אלייה וישר היה מועבר למענה הקולי, הוא הרגיש שהוא משתגע, מה גורם לו לדאוג כך בגלל נערה? ולא סתם נערה, רוצחת.

בזמן שלא הפסיק לחשוב מה עלול היה לקרות שהוא מרגיש הרגשה כה רעה בנוגע לבחורה, הספיק ללבוש על עצמו חולצה קצרה לבנה שהבליטה טוב מאוד את שריריו וג'ינס הדוק בצבע שחור. מכניס לכיסי מכנסו מפתחות לג'יפ השחור שלו וכמה שטרות, לא יודע מה עלול להגיע.
הוא רץ אל עבר המכונית שלו כשצמוד לאוזנו הפלאפון שמחייג ללא הרף אל מאל, אך בכל זאת, אין מענה. "דאמט!" צעק, נותן מכה באגרופיו להגה. מחליט להתקשר אל אחיו מהדרכים לשום מקום, "גאן." מתאו אומר בעצבים לאחר שענה לו "איפה היא גרה?" שאל, מנסה להתאפק לא לפרוץ את כעסיו על אחיו האדיש.

"מאל? למה אתה צריך את הכתובת שלה?" גאן המבולבל שואל גורם, למתאו להאנח "לעזאזל גאן פשוט תענה לי על השאלה המזורגגת ששאלתי!" ציווה עליו "שני רחובות לידנו, בית מספר 2694. עכשיו תענה לי, למה ומה לעזאזל עובר עלייך?!" גאן החליט להתעצבן גם הוא "נדבר על כך בבית, עכשיו אני עסוק." ענה מתאו וניתק. פותח בנסיעה חדשה אל עבר ביתה של מאל.
אלכס, הבחורה שמתאו שוכב איתה, התקשרה ושלחה הודעות למתאו ללא הרף שהיא רוצה לפגוש בו הלילה שוב בצמוד לתמונות לא מכבדות כלל.

פתח מתאו את חלון רכבו בזמן שדהר על הכבישים, משליך את הפלאפון דרכו.
"פתטית!" מלמל לעצמו והגיע לביתה של מאל, מחנה ברישול לצידי הכביש ורץ אל עבר דלת הכניסה. הוא דפק ודפק עד ששם לב שהדלת פתוחה, 'אוקי' חשב לעצמו, בהחלט משהו לא טוב קורה פה.
לאחר סריקה מעמיקה בבית ובגינה בצעקות שנושאות את שמה של מאל, התייאש והתיישב בספה שראשו מונח בין ידיו. אין לו מושג למה הוא בכלל דואג לה, למה בכלל עושה את כל זה בגללה. מי היא בכלל? הוא חושב מה לעשות עכשיו.
אחרי אין ספור אנחות ייאוש ומכות לכרית הספה שישב בה, נזכר בשיחתם של מאל וגאן במטבח לפני כמה ימים על פיצוץ ביניין כלשהו שעבדו דרכו. והמריבה שהייתה להם הערב כשאמרה שתטפל בזה לבדה.

הוא חיבר בין המידע שהיה בידיו ונתקף חרדה "לא.." מלמל לעצמו, מקווה שמחשבותיו ותחושותיו מטעות אותו. אך זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלו למצוא אותה ולהיפטר מהתחושה הרעה.

"רחוב הסדרה 323" "רחוב הסדרה 323" מלמל לעצמו בזמן שפתח בעוד נסיעה, והפעם לכיוון הביניין שאביו עבד דרכו. הוא נתקל בפקק תנועה ארוך ורק הרגיש איך עצביו והתחושה הרעה שעפעפה אותו רק מתחזקת וגדלה יותר ויותר מרגע לרגע.
"קדימה! קדימה!" מתאו מתעצבן ומטיח את אגרופיו שוב בחוזקה על ההגה, מתפלא שעד עכשיו לא שבר אותו. "לעזאזל!"

נדמה היה שאלוהים שמע לתפילותיו של מתאו, הפקק החל להתקדם ונעלם כלא היה.
מתאו זז בין המכוניות במהירות עד שהגיע לרחוב שעל קו הים, רואה מרחוק את המרצדס הלבנה של מאל. מאושר שמצא אותה, זאת הייתה תקוותו האחרונה. הוא ממהר לנסוע לכיוון הרכב, ככל שהתקרב יותר ריח האש חדרה אל אפו עד שהיה יכול לראות דרך מסך העשן את הביניין עולה בלהבות.
הוא קפא במקומו למראה הביניין אך מהר מאוד יצא מזה ופתח בריצה אל רכבה של מאל "מיירדה!" צעק כשראה שהיא לא בפנים ונתן לתחושות שלו להוביל אותו שוב, הפעם אל פנים הביניין.

הוא רץ בין כל הקומות, חנוק מהעשן וריח הגז, מחפש אחריה. אך ללא הצלחה.
הוא לא וויתר, המשיך לרוץ חנוק בין הקומות בצרחות שנושאות את שמה.
כשהגיע לפתחה של הקומה הרביעית, שחולצתו ממזמן איבדה את צבעה הלבן והנקי, הפכה שחורה ומסריחה מעשן, מוצא בגופה הקטן של מאל זרוק על הרצפה.
מתאו רץ כמטורף לעברה, תופס בגופה הקטן, מנער ללא הרף "קומי מאל! עכשיו! אנחנו צריכים לעוף מפה!" צעק אלייה, אך היא לא פקחה את עינייה.
מניח את ראשה בזהירות חזרה אל הרצפה, תופס בזרועה ובודק דופק "לעזאזל מאל! הוא כל כך חלש! מאל קדימה!" כששם לב שזה לא עוזר ושהאש כבר כיסתה את כל הקומה שהיו בה, חוסמת את היציאה. "אוי באמת" מלמל לעצמו בחוסר אמון, תפס את גופה הקטן בין זרועותיו הגדולות כמו תינוקת.
בלי לחשוב יותר מידי פעמים לאחר שראה שלצאת מהביניין דרך הדלת כבר לא אפשרות, לקח תנופה גדולה ורץ אל עבר החלון, מנפץ אותו ומצמיד את ראשה הקטן של מאל אל חזהו הקשיח, וקופץ למים כשמאל בין ידיו.

נוחת בחבטה גדולה את תוך מי הים הקפואים, רחוקים מלהיות בתוך הביניין.
אחר שהסדיר את נשימותיו ועלה מעל פני המים אוחז במאל ומנסה שוב את מזלו, "מאל, מאל, קומי מאל" התחנן ואינו יודע מדוע, היא רק רוצחת. ולרוצחים לא מגיע שיצילו אותם. מגיע לה למות בידיוק כמותם, אבל..
הוא נלחם במחשבות שלו ולא יודע כמה זמן הם כך בתוך המים כאשר הוא אוחז בה, אבל הוא אוהב את התחושה של גופה עליו.
בזמן שפקחה את עינייה באטיות מעוותת את גופה אל חזהו בכאב, פיצוץ חזק גורם לה לקפוץ בבהלה ולמתאו לאחוז בה יותר בחוזקה. "מ-מה א-אתה עו-עושה פ-פה" גמגמה בכאב ומתאו נאנח בהקלה ששמע אותה מדברת "כמו שאמרתי, משוגעת." לוקח את שניהם אל מחוץ למים כשהיא אוחזת בצווארו וגופה עדיין ככלה אל בין ידיו.

מתאו הוציא את שניהם והצמיד אותה אליו שוב בחוזקה, כאילו היא עלולה לברוח לו. מכניס אותה למושבים האחוריים של רכבו, נכנס למקום הנהג "משוגעת" פלט באנחה וגיחך, נוסע אל עבר ביתו, איתה.

אשמח לדעות לטוב ולרע תמיד יש מה לשפר!!!
אוהבת אותכן ותודה רבה על ההצבעות :)

פרק אחד-עשרה יעלה ב"ה או בשני או בשלישי (בעיקבות הצום לא אעלה פרקים)

*פרק הבא כבר יחזור להיות באורך הרגיל

שבת שלום אהובות😊❤